פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מרתון ברלין: כל הדיווחים מפסטיבל ברלין 2017 (עיבוד תמונה)

      מרתון ברלין: כל הדיווחים מפסטיבל ברלין 2017

      פסטיבל ברלין 2017: "טריינספוטינג 2", טראמפ, בצלם וחומות שמסרבות ליפול

      ריצ'רד גיר הסתחבק עם מרקל וירד על טראמפ, "טריינספוטינג 2" ריגש את ילדי הניינטיז וגם: הדוקו היפה של בצלם והלהיט שמסעיר את מצרים

      פסטיבל ברלין 2017: "טריינספוטינג 2", טראמפ, בצלם וחומות שמסרבות ליפול

      הסלוגן "מפסיקים להתנצל" הוא כבר נחלת העבר. בעולם התרבות העכשווי, כולם מתנצלים כל הזמן, וכך גם בפסטיבל ברלין, שיצא לדרך ביום חמישי האחרון. האמריקאים מתנצלים על טראמפ, הבריטים על הברקזיט והגרמנים, אולי לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, נתפסים בידי שאר העולם כמודל שיש לשאוף אליו וכמובן גם להתנצל בפניו.

      אחד מבכירי המתנצלים היה הבמאי הבריטי דני בויל, שעלה על הבמה בליל שישי מיד לאחר הבכורה האירופאית של "טריינספוטינג 2", ההמשכון פרי עטו לסרט הפולחן שלו מאמצע שנות התשעים. "תודה לאירופה, שמקבלת בזרועות פתוחות סרט מבריטניה, למרות הדרך בה המדינה מתנהגת לאחרונה", אמר בחיוך מבויש, והתקבל כמובן במחיאות כפיים.

      זו גם היתה התגובה לסרט בתום הפרמיירה, בה נכחו בצדי עוד ילדי ניינטיז רבים שהתרגשו מסגירת המעגל. עם זאת, הקהל לא יצא מגדרו, אולי כי "טריינספוטינג 2" איתגר את מי מן הנוכחים שאינו קורא כתוביות בגרמנית ולא מיטיב להבין עגה סקוטית כבדה. משום מה, אפילו שאף בלונדון היו להמשכון הזה הקרנות מתורגמות לאנגלית, בפסטיבל ברלין הניחו לחלק מן הצופים להסתדר בעצמם.

      על הסרט עצמו אין טעם להרחיב יתר על המידה, שכן הוא ממילא יוצא כאן בעוד שבוע וחצי, בחמישי 23.2, ואז נתייחס אליו באופן מעמיק יותר. בינתיים אפשר לומר, כי מי שאהב את המקור צפוי לאהוב גם את הגלגול המחודש שלו, העורך פגישת מחזור עם גיבורי להיט הניינטיז הפולחני, ובודק כיצד הם מתמודדים עם המציאות של ימינו. כמו הפרק הקודם, גם הפעם אנו זוכים להתענג על אנרגיה קולנועית משלהבת, פסקול שהולך ישר לפנתיאון ואזכורי כדורגל שבועטים ישר לחיבורים. עם זאת, גם כל החסרונות המובנים של "טריינספוטינג" חוזרים בפרק השני, ואף על כך תהיה עוד הזדמנות לפרט בהמשך.

      פסטיבל ברלין 2017 (GettyImages)
      מתנצלים על הברקזיט. במאי "טריינספוטינג 2" דני בויל וכוכבי הסרט בפסטיבל ברלין (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

      באופן בלתי נמנע, בויל ואנשי הצוות שלו נדרשו להתייחס לברקזיט במהלך מסיבת העיתונאים הרשמית של הסרט. אך עד כמה שהמושג הזה שגור במציאות התרבותית של ימינו, תדירות אזכורו היא כאין וכאפס לעומת כמות הפעמים שעולה שמו של הנשיא האמריקאי. אמרו פעם ש"כסף" היא המילה הכי נפוצה בהוליווד? אז היום "טראמפ" תפס את מקומה.

      הראשונה להזכיר אותו, ומי שאולי עשתה זו בצורה הטובה ביותר, היתה סגנית נשיאת הבונדסטאג, קלאודיה רוט, שהגיעה לשטיח האדום לקראת טקס הפתיחה של הפסטיבל ביום חמישי עם חידוש מרענן: לא עוד מעיל פרווה סתמי או שמלת נוצות מהסוג שאנו רגילים לראות, אלא דווקא שמלה שחורה עליה כתוב "Unpresident", וברור כמובן למי היא התכוונה. הגרמנים דווקא מרוצים מהנשיא שלהם, יואכים גאוק, שבדיוק מסיים את תפקידו.

      העקיצות לעבר טראמפ המשיכו גם בטקס עצמו. "האם אתם פה בשביל הפסטיבל? או בגלל שמישהו מונע מכם לחזור למולדת שלכם?" שאלה המנחה אנקה אנגלקה, ואז הוסיפה: "בשנה שעברה מריל סטריפ היתה נשיאת חבר השופטים, אבל אז גילינו בטוויטר שהיא אוברייטד, אז לא יכולנו להשתמש בשירותיה שוב". את התפקיד אגב, ממלא השנה הבמאי פול ורהובן ("אינסטינקט בסיסי", "היא") - לא בגלל הציוצים של הנשיא כמובן, אלא כי יש תחלופה שנתית במשבצת הזו.

      חוץ מן המחאה האופנתית שכבר הזכרנו, שני פוליטיקאים נוספים השתמשו בטקס הפתיחה כדי לירות חצים לעבר הבית הלבן, והפעם מילוליים. שרת התרבות מוניקה גרוטרס קראה לכולם לשאוב השראה לא מטראמפ אלא מנשיא אחר, ג'ון קנדי, וראש העיר מיכאל מילר סיכם "אחרי שחומת ברלין נפלה, אמרנו שלעולם שוב לא ניתן לחומות להפריד בין אנשים, ויש לכך תוקף היום יותר מתמיד".

      פסטיבל ברלין 2017 (אתר רשמי)
      מחאה אופנתית. הפוליטיקאית הגרמנייה קלאודיה רוט בטקס הפתיחה (צילום: AP)

      ואז הגיע גם סרט הפתיחה, "Django" הצרפתי, והתברר שאף הוא אקטואלי במיוחד, בשל עיסוקו בגזענות ובמחוזות אליהם עלולה להוביל רדיפת הזרים. מדובר בתוצר נוסף של אחת הסוגות הקולנועיות הפופולריות בימינו, הביוגרפיה המוזיקלית, והפעם היא עוקבת אחר המוזיקאי הצועני ג'אנגו ריינהארדט ובניסיונו להימלט מזרועות הנאצים במלחמת העולם השנייה. בניגוד לסגנון הנגינה של הגיטריסט האגדי, הדרמה הזו עשויה באופן שגרתי ויבש למדי, כך שהיא קיבלה ביקורות פושרות, אבל בסך הכל הצפייה בה קולחת, והתוצאה מצליחה להכיר לצופים אפיזודה היסטורית שעד כה די נותרה בצל. כרגע, אין לה הפצה בישראל, אך יש לקוות שהיא תוקרן במסגרת כלשהי, שכן גם אצלנו יודעים מעט מדי על שואת הצוענים.

      ואם נותר בכם תיאבון לעוד תובנות של אושיות קולנועיות על המצב הפוליטי, הגיעה ביום שישי גם בכורת "The Dinner", סרטו של הבמאי אורן מוברמן, יליד ישראל הפועל בהוליווד. ריצ'רד גיר מגלם בו חבר קונגרס המתכנן לרוץ למושלות מדינתו, אך אז יוצא עם משפחתו לארוחת ערב בה מתגלים סודות המאיימים על עתידו המקצועי והאישי, ומכאן והלאה מתחילה מערבולת אלימה, קודרת ופרועה באופן חריג יחסית לסרט אמריקאי, אם כי לאור מצבה של המדינה כרגע, אולי בעצם רק מתבקש להיתקל ביצירות שכאלה.

      גיר זכה לפגישה בארבע עיניים עם הקנצלרית אנגלה מרקל לפני ההקרנה, והוא לבטח מעדיף אותה על פני המנהיג שלו. "אם הייתי מוזמן לארוחת ערב מסוג זו שיש בסרט, ודונלד טראמפ היה אחד המוזמנים, לא הייתי בא", הצהיר מפורשות במסיבת העיתונאים הרשמית לאחר הפרמיירה. "מאז שנבחר לנשיאות, כמות פשעי השנאה זינקה. הוא מנהיג שזורע פחד, ופחד גורם לאנשים לעשות דברים איומים. אני חושב שהתסריט של אורן מוברמן נוגע בדיוק בנקודה הזו". גם סטיב קוגן הבריטי, שאימץ מבטא אמריקאי כדי לגלם את אחיו, לא סכר את פיו – "לדמות שלי יש הפרעה נפשית חמורה, אבל יחסית לנשיא האמריקאי, היא נראית כמו מיגרנה קלה".

      ריצ'רד גיר בפסטיבל ברלין 2017 (GettyImages)
      זרק על טראמפ גיר. ריצ'רד גיר בפסטיבל ברלין (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

      וכמובן שאם מדברים על פוליטיקה, אז גם ישראל תאמר את שלה. וכך, ביום שישי הוקרנה אחת היצירות הישראליות היחידות שמשתתפות בפסטיבל – "הילד מ-H2", סרט קצר מבית היוצר של בצלם, הנקרא בשם האזור בחברון הנמצא בשליטת צה"ל, ועוקב אחר ילד בן 12, מוחמד בורקאן, וחייו במקום.

      הבמאית הלן ינובסקי עושה זאת בצורה אינטנסיבית ומחוספסת, המיטיבה להיצמד לנקודת מבטו של הגיבור, מצליחה לתת לנו את התחושה שאנו באמת מטיילים על כתפו ברחובות חברון ומשכילה לתלוש פיסה מחייו ולהציג אותה בפנינו. היא עושה זאת בהיכרות עם מגבלות אורכו הקצר של הסרט, 22 דקות בלבד, ובלי להתיימר לספק דיוקן מקיף של הנעשה במקום, כך שחיילים ומתנחלים כמעט לא רואים פה.

      "את הסרט עשיתי בשיתוף מלא של שני תחקירני שטח של בצלם, מוסא אבו השהש ומנאל אל-ג'עברי" מספרת ינובסקי, המשמשת מנהלת ארכיון הווידאו של הארגון. "מוסא בא ואמר לי 'יש איזה ילד, שכל הזמן מסתבך, אבל הוא גם מאוד חכם ומאוד מיוחד'. היתה לו אינטואציה טובה לגביו. מוסא המשיך לסייע לי לאורך העבודה, ורבים מן החומרים הם כאלה שהוא או מנאל צילמו. בסך הכל, 'הילד מ-H2' הוא המחשה לשיתוף הפעולה היהודי-ערבי עליו בנויה בצלם. אנחנו תמיד יחד, גם בזמנים הכי קשים. אפילו בימי המלחמה בעזה ידעתי שאני אגיע למשרד ואמשיך לעבוד עם שותפיי הערבים. זה נותן תקווה".

      הילד מה-H2 (יח"צ , הלן ינובסקי)
      לא למתלהמים. מתוך "הילד מה-H2" (צילום: יח"צ, הלן ינובסקי)

      ונסיים בעוד חדשות מן המזרח התיכון: בצד הפסטיבל, הפתוח לעיתונאים ולקהל הרחב, מתקיים גם שוק המיועד למפיצים, מנהלי פסטיבלים בינלאומיים אחרים וכדומה. במסגרת זו, הוזמנה הקניינים השונים לבחון את הלהיט שמסעיר את מצרים - " مولانا" (ובשמו הלועזי כרגע, "The Preacher")

      הסרט, עיבוד של מג'די אחמד עלי לרומן של איברהים עיסא, הוא סאטירה על שרלטני הדת במצרים, וכפי שאמר עליו הסופר בעצמו – "הוא מתאר כיצד הדת, יחד עם ההון והשלטון, יוצרת משולש מסוכן, המוביל לדעיכה המצרית". הביקורת הזו, כמובן, לא עברה בשתיקה – "יש לאסור על בתי הקולנוע להקרין את הסרט, לפני שהוא יוביל לאסון" הצהיר מנסור מנדור, אחד מאנשי הדת הבכירים במדינה, אם כי הודה שלא טרח לצפות בסאטירה הזו. "הסרט הופך את האימאים לחוכא ואיטלולא. חייבים לעצור אותו". גם ארגון סלפיסטי הכריז שאין לו מקום באולמות, וקרא לגנוז אותו.

      בתשובה לכך, אמר הבמאי כי "פחדתי מהתגובות, אבל לקחתי את הסיכון, כי יש כאן מסר חשוב". בינתיים, השלטונות עומדים בצדו, וממשיכים לאפשר להמשיך לשבור קופות. לפי ההערכות, המשטר רואה בו סרט היוצא נגד ריבוי היתר של פוסקי הלכה ומעודד את הקהל לתמוך בריכוז מחודש של הסמכות הדתית, בדיוק כפי שא-סיסי ואנשיו היו רוצים, כך שמבחינת הנשיא המצרי זו לא יצירה חתרנית, אלא דווקא רצויה ומועילה.

      לפיכך, גם חברת ההפצה הבינלאומית של הסרט, היושבת בדובאי, יכולה להמשיך למכור אותו בכיף לכל דיכפין, חוץ מיוצא דופן אחד, כמובן: ישראל, אותה המפיצים מן האמירויות מקפידות להחרים. אז הנה - למרות כל המילים היפות, גם פה, ברלין 2017, יש חומות המסרבות ליפול.

      פסטיבל ברלין 2017 (יח"צ)
      הסרט הכי חם במצרים. מתוך " مولانا" (צילום: יח"צ)
      פסטיבל ברלין 2017 (GettyImages)
      זוג יונים. הבמאי אורן מוברמן עם ריצ'רד גיר על השטיח האדום (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)
      ג'אנגו (יח"צ)
      סרט הפתיחה של הפסטיבל. מתוך "Django" (צילום: יח"צ)