יום הצילומים הראשון של הסדרה "נבסו" התרחש במסעדה. רגע לפני שהמצלמות החלו לעבוד שמע במאי הסדרה, שי בן עטר, את עוזרת הבמאי שלו גוערת באחד מעובדי המטבח, צעיר ממוצא אתיופי. היא ביקשה ממנו להזדרז, "תכף מתחילים", אמרה לו והוא עוד לא מוכן לצילומים. לקחו לו, לבן עטר, כמה רגעים להבין את הסיטואציה הסוריאליסטית. עוזרת הבמאי שלו טעתה לחשוב שעובד המטבח הוא השחקן הראשי, יוסי ואסה, אף הוא ממוצא אתיופי.
למי שטרם התעדכן, מדובר בצילומים של קומדיית המצבים החדשה מבית רשת המשודרת מידי יום חמישי, בערוץ 2. במרכז העלילה ניצבים חייהם של זוג צעיר, גילי צ'לצ'או (יוסי ואסה) יוצא אתיופיה, ותמר (מירב פלדמן) ילידת הארץ. את הסדרה כתבו ליאת שביט, ואסה ובן עטר. השניים צועדים יחד כבר שנים ארוכות. הם הכירו בתיאטרון צה"ל, שם שירתו יחד, וכשהשתחררו העלו את ההצגה "באמהרית זה נשמע יותר טוב", שזכתה להצלחה רחבה והציגה מאות פעמים ברחבי העולם. בהמשך כתבו גם את המחזה לילדים "יחיד במינו - אנד ארגי" שהוצג בפסטיבל הצגות הילדים בחיפה ואף קצר פרסים, בהם פרס ההצגה הטובה ביותר. הם חברים טובים, מעורבים זה בחייו של זה, גרו יחד, וכעת מציגים את המשפחה האתיופית לראשונה בלב הפריים טיים הישראלי הלבן, נוטעים אותה עמוק בתוך הקונצנזוס.
"הסדרה מורכבת כולה מחומרים מהחיים", משתף בן עטר בריאיון עמו. כך, למשל, בסצנה הראשונה גילי נעצר בפתח ביתו, כשכל חטאו הוא מגורים בשכונת וילות לבנה בשרון. בן עטר מספר שבשנות העשרים לחייו התגורר עם ואסה בדירת שותפים ברמת גן, בשיכון ותיקים. בכל פעם שואסה היה יורד לעשן, היו עוצרים אותו. לשכונה הלבנה ההיא היה קשה לעכל את האתיופי ששוכר בה דירה ומנסה להתקבל לשורותיה. כמעט עשרים שנה מאוחר יותר, נדמה ששני השותפים הצליחו. הדיירים שהתקשו לקבל את ואסה בשיכון ותיקים, זוכים לו בלב הפריים טיים.
בן עטר דוחה את הטענה שהדמויות האתיופיות בסדרה מוצגות באור פרימיטיבי ואף חושב שזה שיפוטי וביקורתי לכנות כך את המנהגים האתיופים. הוא נזכר שבחתונה של ואסה נשחטו לכבודו ארבע פרות. בסדרה אמו של גילי מבקשת לשחוט עז לרגל האזכרה של אביו "לא הגזמנו בשום דבר". החומרים הביוגרפיים הגיעו גם מחייו של בן עטר. הוא נשוי ואב לילדה בת שלוש. כמו תמר בסדרה, גם אשתו של בן עטר עוסקת באמנות. בפרקים הבאים תמר מציגה בתערוכה את אחת מיצירותיה. גילי משוכנע שמדובר בעבודה המבוססת על איבר מינו. בן עטר נבוך מעט ומודה שמדובר בסיפור אמיתי שהתרחש בביתו, כשהיה משוכנע שאשתו חושפת את ערוותו בפסל שבנתה.
כשנשאל האם היה זקוק לתחקיר אודות העדה האתיופית, בן עטר צוחק. השותפות רבת השנים עם ואסה סיפקה חומרים עשירים. מלאכת הכתיבה על הסדרה נפתחה בכל בוקר בשולחן עמוס מאכלים ושתייה ואין ספור סיפורים. "הכול תוצאה של החוויות שלנו". כשנסעו ברחבי העולם עם ההצגה, נאלץ בן עטר להמתין פעמים רבות לואסה, שהיה כדרך קבע מעוכב בשדות תעופה. לא פעם הם הפסידו קונקשנים ובזבזו זמן ארוך על בידוק ביטחוני. מנגד הוא מספר שכשביקרו בג'מייקה, בן עטר היה לפתע בעמדת מיעוט ונזקק לואסה כדי לחוש ביטחון.
באחד מהערבים הרבים שההצגה רצה, ישבה בקהל חנה לסלאו. בתום הערב היא ניגשה לבן עטר, אז במאי צעיר בתחילת דרכו, והציעה לו לשתף פעולה. הם כתבו יחד את הצגת הבידור המצליחה "יותר חנה מלסלאו" שזכתה בפרס התיאטרון בקטגוריית הצגת הבידור של השנה. "השתחררתי אז מהצבא, לא ידעתי כלום על עולם הבידור, כתבתי איתה וביימתי, והיא הייתה לי מורה". בן עטר לא למד מעולם לימודים גבוהים, ולסלאו הייתה לו גם שער לעולם הבידור. "היא אנטרטיינרית מדהימה בעיני. היכולת שלה לשחק ולהצחיק ולשיר ולרקוד מופלאה, ויש לה מודעות עצמית מדהימה". לכן היה זה מובן מאליו ללהק את לסלאו לתפקיד ניצה, אמה של תמר. יתרה מזו, עוד כשכתב את הדמות שלה, לסלאו עמדה לנגד עיניו. "יש לה יכולת פנומנלית, כמו במאית שיושבת ומכוונת דברים, זו זכות גדולה לעבוד איתה".
הפרק הראשון של הסדרה עבר בהצלחה גדולה את מבחן הקהל, והניב 19.7 אחוזי רייטינג, נתון נאה בהחלט. אבל הנתון המעניין עוד יותר הוא מבחן הקהל האתיופי. בפרמיירה של הסדרה בן עטר מספר שהקהל שאג מצחוק בהזדהות והסכמה. "הופתעתי מהחיבוק החם של הקהילה האתיופית, לא תיארתי לעצמי שיהיה ככה". כשהועלה לרשת הפרומו הראשון לסדרה הוא קיבל מאות שיתופים וכמעט רבע מיליון צפיות, מתגאה בן עטר, רובם בקרב הקהילה. "יוסי אמר לי שכולם מתקשרים ופונים אליו, ומעולם הקהילה האתיופית לא הייתה גאה כל כך כמו עכשיו". בן עטר מתרגש ובצדק. תהיה הביקורת אשר תהיה על הסדרה, היא אמונה על הישג לא פחות ממרגש. המשפחה האתיופית, זו שבדרך כלל עולה לכותרות סביב טרגדיות, זו שמוזכרת בכאב סביב מחאות, כובשת את הלב, והפעם בהומור.