(הסרטון: באדיבות yes)
כמעט עשרים שנה לאחר מותו, יצירתו של ז'ורז' סימנון פופולרית מתמיד. הוצאת פינגווין החלה לפרסם מחדש את כל 75 הספרים שכתב בכיכובו של המפקח מגרה; בישראל, בה עבודותיו נותרו בצל במשך שנים, החלו בעשור וחצי האחרונים לפרסם אותם בקצב של שני כותרים בשנה; והיום (שני) עולה ב-yes סדרה חדשה המתבססת על הקלאסיקות הבלשיות שלו, שכבר הוקרנה ב-ITV הבריטי בהצלחה רבה.
בשלב זה מונה הסדרה שני פרקים, כל אחד מהם באורך כשעה וחצי: "הבלש מגרה טומן מלכודת" ו"הבלש מגרה: איש מת". שניהם דוברי אנגלית, ואת המפקח הצרפתי מגלם רואן אטקינסון, הזכור לקהל הרחב בעיקר כמיסטר בין. בקרוב, בעקבות ההצלחה, צפויים בה שני עיבודים נוספים, והפעם ל"מגרה על פרשת דרכים" ו"מגרה במונמרטר". הפופולריות של סימנון, אם כך, לחלוטין בשיאה.
את הפרויקט הטלוויזיוני הזה הפיק ג'ון סימנון, בנו של הסופר המנוח, המשמש כמנהל העיזבון היצירתי שלו. הוא עצמו מתגורר בציריך, והסדרה צולמה ברחובות בודפשט, המזכירים במראה שלהם את פריז אך עלויות הצילום בהם זולות בהרבה. בקיצור, הנה הקוסמופוליטיות בשיאה: עיבוד בריטי לסיפור על בלש צרפתי של סופר יליד בלגיה, המצולם בהונגריה והמפיק שלו יושב בשווייץ.
באופן טבעי, רבים אולי ירימו גבה לאור הליהוק של אטקינסון הכה-בריטי לדמותו של המפקח הכה-פריזאי. סימנון ג'וניור לא רואה בכך שום בעיה: להפך. "לא צריך להיות צרפתי כדי לשחק את מגרה", הוא אומר בראיון לוואלה! תרבות לרגל שידור הסדרה בישראל. "היו הרי כבר עשרות עיבודים קולנועיים וטלוויזיוניים בכיכובה של הדמות הזו, וגילמו אותה בעבר כבר שחקנים צרפתיים, אבל גם בריטים, אירים, אמריקאים, רוסים, גרמנים, הולנדים ואיטלקים. מגרה דמות אוניברסלית לחלוטין, ולכן אין משמעות למוצא של השחקן שמגלם אותה - היא מתעלה מעל לאומים וארצות".
בהקשר זה, אביך גר במקומות שונים, ותמיד הצליח להתאקלם חיש-קל ולהבין את רוח המקום. הוא נולד בליאז', אבל חי גם בפריז, בניו יורק ובעוד ערים בארצות הברית, שווייץ וקנדה, בין השאר, ותמיד כתב עליהן כאילו נולד בהן. איך הוא הצליח בכך?
"בגלל שהוא התעניין באנשים, לא במקומות שמהם באו או שבהם הם נמצאים. בשל כך, המהות של הסיפורים שלו תקפה בכל מדינה ובכל תקופה. לכן, אני חושב שהוא נותר כל כך רלוונטי, ובגלל זה מלכתחילה היה כל כך קל לתרגם אותו וגם לעבד אותו".
כשסימנון נשאל על המאפיינים הייחודים של הבלש האגדי שברא אביו, הוא עונה תשובה דומה למה שכתבו בנושא כבר שלל חוקרים ומבקרים "המפקח מגרה לא מפענח פשעים, הוא מפענח אנשים", אומר בנו של הסופר המנוח. "הוא לא מתעסק ב'מי עשה את זה?' אלא ב'למה עשו את זה?".
מובן שבכך לא תמים ההבדלים המשמעותיים בין מגרה לבלשים אחרים שאנו רגילים לראות על מסך הטלוויזיה בשנים האחרונות. אצלו, למשל, אין כמעט אקשן, שכן הוא בקושי נוגע באקדח, לא כל שכן יורה בו, וגם לא מבלה יותר זמן במרדפי מכוניות, מן הסיבה הפשוטה שאין לו רישיון נהיגה.
בקיצור, "CSI" זה לא, אבל אולי דווקא בגלל זה, כל כך הרבה צופים באנגליה נהנו מן הסדרה החדשה והמרעננת.
איכות נוספת של ההפקה הטרייה הזו: רמת המשחק של רואן אטקינסון, המזכיר כאן לקהל שרגיל לראותו בקומדיות, כי יש לו גם איכויות דרמטיות. "אני חושב שמאז פייר רנואר ב-1932, אף שחקן לא גילם את מגרה בצורה שכל כך קרובה לרוח המקור", פוסק סימנון, באמצע שנות השישים לחייו. "רואן מצליח לשקף היטב את הפגיעות של הדמות הזו. הבעיה היחידה איתו הייתה לוח הזמנים העמוס שלו, שבגינו הפקת העונה השנייה התעכבה".
האם שקלתם לפנות לכיוון פרוע יותר בעיבודים החדשים הללו? למשל, כמו שעשו לפעמים את שרלוק הולמס, להעביר את המפקח מגרה לימינו אנו, או אולי ליצור עיבוד קומי, חצי פארודי אפילו?
"לגבי השאלה הראשונה צריך לזכור שהספר האחרון בכיכובו של מגרה יצא ב-1972, אז בהחלט אפשר לומר כי אבא שלי היה סופר עכשווי. האם יהיה נכון ליצור עיבוד מודרני יותר, בו העלילה מתרחשת ב-2017, למשל? אולי, למה לא, אני לא פוסל את זה על הסף, אבל זה לא מה ש-ITV רצו לעשות במקרה הזה. אותו דבר נכון גם לגבי השאלה על גרסאות קומיות-פארודיות זה יכול להיות נחמד, זה לא פסול, אבל העבודה התסריטאית תהיה מסובכת ומורכבת בהרבה, וזה לא משהו שכרגע על השולחן. כך או כך, אני חושב שמלכתחילה יש לעתים ממד קומי מובהק בכמה מן הסיפורים של מגרה, וגם בעיבודים הנוכחיים".
יש "בנים של" המנסים להתרחק ככל האפשר מן המורשת של הוריהם. סימנון, לעומת זאת, נושא אותה בגאון. בריאיון קודם נהנה להיזכר בגאווה איך ב-1970, בעודו בן 23, ביקר באוסקה וביקש לצלצל לאביו, וכשביקש מן המרכזנית היפנית לחבר ביניהם היא שאלה אותו, 'רגע, אתה מתקשר לז'ורז' סימנון הסופר?", מה שעורר בו גאווה עצומה על כך שאביו מוכר גם בארץ השמש העולה. בהזדמנות אחרת ומאוחרת יותר, לפני כמה שנים, עברה בו צמרמורת דומה, עת במהלך טיול משפחתי ביוטה הגיע למלון מרוחק, והתרגש לראות את פקידת הקבלה בחור הנידח יושבת וקוראת ספר של אביו.
באותו ריאיון סיפר סימנון ג'וניור כי בילדותו, היה נוהג לצאת עם אביו להליכות ארוכות בהם נהגו לשוחח ממושכות. אני שואל אותו בהקשר זה: לו היה יכול, בדרך פלא, לצאת כיום עם אביו לטיול אחד נוסף ואחרון, מה היה שואל אותו עכשיו. "זו שאלה טובה", הוא עונה, "קשה לי לחשוב על שאלה אחת מסוימת. אגיד לך מה: בזמנו, היינו מדברים בעיקר עלי. אבא התעניין מה קורה איתי, איך בלימודים וכדומה, וכמעט לא דיבר על עצמו, כך שלא ידעתי מספיק עליו. הייתי שמח לנצל את ההזדמנות כדי ללמוד עוד קצת אודותיו".
בן כמה היה המעריץ הכי צעיר של אביך שפגשת? ובן כמה היה הכי מבוגר?
"תראה, אני לא שואל לגילאים של אנשים, אבל אני כן עוקב אחר הפרופילים של המעריצים בעמוד הפייסבוק הרשמי שלו, ואני יכול לומר לך שיש שם קצוות: גולשים מעל גיל 65, וכאלה בגיל הנעורים. אני חושב שמה שקורה זה שאנשים מתחילים לקרוא אותו בגיל 15 פחות או יותר, ואז מתמכרים".
מה אבא שלך היה אומר על פייסבוק?
"אני חושב שהוא היה אוהב את הרשתות החברתיות. אבא שלי היה אדם טכנולוגי ביותר, וידע להתקדם עם הזמן. הוא מת ב-1989 אז לא הספיק להתעדכן ברוב החידושים של זמננו, אבל היה צרכן כבד של קלטות VHS, למשל".
מעניין לחשוב כמה פוסטים בפייסבוק הוא היה מייצר, האדם שפרסם מאות ספרים והיה כותב עשרות עמודים מדי יום.
"אוהבים לדבר על זה שאבא שלי היה כותב מהר, וזה נכון, אבל צריך לקחת בחשבון דבר אחד: זה לא בא מן ההפקר. אבא שלי החל לכתוב בגיל 15, אבל רק לאחר יותר מעשור, אחרי שפרסם מאות כתבים ביותר מתריסר שמות עט שונים, החל לפרסם בשמו, ואז הכתיבה גם התחילה לבוא לו בקלות. הוא התייחס לכתיבה כמו לנגרות או לכל מלאכה אחרת, למד אותה באופן יסודי ורק אז הרשה לעצמו לעמוד מאחורי מה שכתב. הצרה שהיום אנשים לומדים לכתוב ובו בזמן כבר מפרסמים את כתביהם, במקום שיתמקצעו ורק אז יתייחסו לספרות כמשלח ידיהם".
"הבלש מגרה טומן מלכודת" ו"הבלש מגרה: איש מת" ישודרו היום ברצף החל מהשעה 22:00 ב-yes 4, ויהיו זמינים בכל עת ב-yesVOD. "השען מאוורטון" ו"המת של מגרה" יצאו השנה בהוצאת עם עובד בתרגומה של רמה איילון.
