נושאים חמים

תיראו חיוניים: "סימן חיים" טורד מנוחה אך חסר השראה

אל תתבלבלו: "סימן חיים" הוא לא פרק בסדרת "הנוסע השמיני" וגם לא מדע בדיוני, אלא מותחן אימה סוג ב' שבמקרה מתרחש בחללית, ובתור כזה, התוצאה בסך הכל אפקטיבית

דירוג כוכבים לסרטים -3 כוכבים

כחודשיים לפני צאת "הנוסע השמיני: קובננט", פרק נוסף בסדרת סרטי החלל המצליחה, עלה כאן אמש (חמישי) לאקרנים סרט שנראה גם כן כחלק אינטגרלי ממנה, אם כי למעשה אין לו שום קשר ישיר אליה.

מדובר ב"סימן חיים", סרט הוליוודי שביים השבדי דניאל אסיפונזה בהשתתפות צוות שחקנים חובק עולם: בת עמו רבקה פרגוסון, שהתגלתה ב"משימה אפשרית: אומת הנוכלים" ומאז היא פשוט בכל מקום; ג'ייק ג'ילנהול וראיין ריינולדס האמריקאים: אולג'ה דיחוביצ'ניה הרוסייה; הירויוקי סנאדה היפני; ואריון בקארה הבריטי.

כל אלה מגלמים אסטרונאוטים היוצאים למשימה ופוגשים במהלכה צורת חיים חדשה. בתחילה היא נראית קטנה ואף תמימה, אבל אז מתגלה כי הקיום שלה מתבסס על השמדת הנקרים בדרכה, מה שכמובן לא מבשר טובות לגיבורינו. מכאן והלאה, כמו ב"הנוסע השמיני" המקורי, מתפתחת דינמיקה סטייל "עשרה כושים קטנים" של אגאתה כריסטי. אחת אחר השנייה, ייאלצו הדמויות להתמודד מול התיאבון הבריא של האורח החדש בחללית, וייאמר לזכות "סימן חיים" שבניגוד לרוב התוצרים ההוליוודיים, הוא לא מהסס להיפרע מאחד השמות היותר גדולים בצוות השחקנים כבר בשלב מוקדם יחסית.

סימן חיים (יח"צ)
גם זה לא התפקיד שיביא לו אוסקר. ג'ייק ג'ילנהול ב"סימן חיים" (צילום: יח"צ)

את התסריט של "סימן חיים" כתבו פול וורניק ורט ריס, מי שכבר עבדו עם ריינולדס ב"דדפול". אך בניגוד לאותו להיט קומיקס, הפעם בעבודת הכתיבה שלהם אין שום הומור או שאר רוח, או שאולי היו בה כאלה והם ירדו בזמן הצילומים או העריכה. בהמשך לכך, אספיונזה מביים את הסרט ביובש ובחסכנות.

לגישה הזו יש יתרון, כי היא עוזרת לתוצאה לשמור על קורקטיות ואפקטיביות, אך גם חסרונות, כי בסופו של דבר, בדיוק כמו האסטרונאוטים הכלואים בחללית, מתנגש הסרט במגבלות של עצמו. הוא עשוי טוב כל הזמן, אבל מתרומם באמת רק בשני הרגעים היחידים בהם מאפשרת לעצמה העלילה לפנות רגע לכיוונים אחרים מאשר העימותים הישירים בין האסטרונאוטים לצורת החיים: סצנה בלתי נשכחת בכיכובו של עכבר מעבדה אומלל, וכן הסיומת, שכבר לוקחת את הסיפור למקום אחר לחלוטין.

בסך הכל, הצפייה ב"סימן חיים" לא מסעירה או מאירת עיניים, אך מותחת למדי ובעיקר טורדת מנוחה, בזכות התיאור המפורט גרפית, הקודר ולא מתפשר של מעללי אויב האנושות. הבעיה בו קשורה בעיקר להגדרות ולתיאום ציפיות.

הסיווג שלו כמדע בדיוני מטעה – שכן הרבה מדע אין פה. חסידי "המפגש", להיט החלל הקודם שפקד כאן את המסכים, יתאכזבו לגלות שהפעם הסרט לא משתמש במפגש בין בני האדם ליצור מן החלל החיצון כדי לומר משהו עם איזשהו עומק תיאורטי. אם כך, למרות זירת ההתרחשות האינטר-גלקטית, נכון יהיה יותר להגדיר אותו כמותחן אימה, ועוד מהסוג השטחי והדל, ובאותה מידה הוא גם היה יכול לעקוב אחר ששה תיירים הנאבקים בגורם זר שפלש לבקתת הנופש שלהם.

סימן חיים (יח"צ)
שחקנים סוג א' בסרט סוג ב'. מתוך "סימן חיים"

כמו כן, גם נוכחותם של כוכבים כמו ג'יילנהול וריינולדס עשויה להטעות. הם שחקנים מליגה א', וזה בסך הכל סרט סוג ב'. הוא לא זקוק לבעלי מלאכה כאלה ואין להם מה לתרום לו, שכן הדמויות הללו לא נותנות להם שום דבר לעבוד איתו. אם "סימן חיים" היה מלהק שמות מוכרים ומוכשרים הרבה פחות, שום דבר לא היה קורה. להפך: האריזה שלו היתה הולמת יותר את התוכן.

בסופו של דבר, הסרט מהנה לצפייה אך סתמי למדי, אם כי אולי בכל זאת אפשר לומר שיש בו ממד מעניין אחד: רוב היצירות הקולנועיות העכשוויות שהציגו אינטרקציה כלשהי בין בני אדם לצורות חיים חדשות מכוכבות אחרים, עשו זאת כדי להראות שאפשר לנהל איתן דיאלוג ואולי גם ללמוד מהן משהו. פה, לעומת זאת, אין מקום לשיג ושיח, ומובהר לנו כי הזר הוא לא יותר מאשר סכנה לקיומה של החברה שלנו. כלומר, אם חסרה לכם עוד קצת שנאת זרים בעולמנו, תוכלו למצוא אותה בשפע בסרט הזה.

סימן חיים (יח"צ)
"דדפול" זה לא. ראיין ריינולדס ב"סימן חיים" (צילום: יח"צ)
סימן חיים (יח"צ)
תבואו בלי ציפיות ובסך הכל תיהנו. מתוך "סימן חיים" (צילום: יח"צ)