(בסרטון: קטע מ"היפה והחיה" באדיבות פורום פילם)
בכל פעם שאלן מנקן פוגש אנשים צעירים ממנו, הם תמיד אומרים לו אותו דבר - "כתבת את הפסקול של הילדות שלנו". ככה זה כשאתה חתום על המוזיקה של "בת הים הקטנה", "היפה והחיה", "אלאדין" ורוב קלאסיקות האנימציה המודרניות של דיסני, והלחנת שלל שירים שעשרות מיליונים ברחבי העולם שמעו אינספור פעמים וקרוב לוודאי כבר מסוגלים לזמזם אותם מתוך שינה.
נוסף לכך, מנקן נחשב מי שאיפשר לענק האנימציה להמציא את עצמו מחדש בסוף שנות השמונים. באותה תקפה, דיסני סבלו מיובש יצירתי ומבצורת מסחרית, אז החליטו לנסות משהו אחר: להפיק סרטים שיהיו בהם נאמברים מוזיקלים סטייל ברודווי. לשם כך, גייסו את המלחין המוכשר, שהיה חתום על הצלחת "חנות קטנה ומטריפה", לעבוד על "בת הים הקטנה", ומגע הקסם שלו החזיר את האולפן השקוע למסלול. אנחנו חייבים לו את הילדות שלנו, בהוליווד חייבים לו מיליארדי דולרים.
סרט האנימציה הפולחני משלהי האייטיז גם זיכה את מנקן באוסקר הראשון שלו, על השיר "Under the Sea". מאז היה מועמד לפרס עוד פעמים רבות, וגם זכה בשבעה פסלונים - כולל כמובן על "היפה והחיה" מ-1991, לו כתב כמה פנינים קסומות במיוחד. שיר הנושא, כמו גם "Belle" ו"Be Our Guest" הם חד וחלק מן השירים המקוריים היפים ביותר שאי פעם נכתבו לתוצרים הוליוודיים.
כל הקלאסיקות הללו מככבות גם בעיבוד החדש ל"היפה והחיה", הפעם בכיכובם של שחקנים בשר ודם, שעלה כאן לאקרנים בסוף השבוע האחרון ומרסק פה קופות, כמו בכל העולם. נוסף אליהן, מציג הסרט גם כמה שירים חדשים שמנקן הלחין לצורך הפרויקט, אולי בדרך לעוד מועמדות לאוסקר.
"מבחינתי, 'היפה והחיה' הוא כמו קרוב משפחה שאני פוגש פעם בכמה זמן", הוא אומר בראיון לוואלה! תרבות, המתקיים לאחר פרמיירת הלהיט בלונדון. "בהתחלה היה את הסרט המקורי, ואז היו חגיגות עשר שנים לצאתו, ו-15 שנה, ועשרים שנה וכך הלאה, ובתווך היה את המיוזיקל שעלה על במות ברודווי בהשראתו. כך שמבחינתי, 'היפה והחיה' אף פעם לא נעלם, אלא צץ לו בחיי כמו דוד שאתה נתקל בו בארוחות חג".
מנקן, בסוף שנות השישים לחייו, מתגלה כאדם לא מתחנן, אך חייכן ובדחן. אני מתחיל את הראיון בשאלה פשוטה - "איך הצלחת פעם אחר פעם לכתוב שירים מושלמים", והוא ממהר לענות על כך - "כי אני המלחין הכי טוב בעולם!", ואז מבהיר מיידית, "סתם, אני צוחק כמובן. אם אתה שואל מה שיטת העבודה שלי, אז אני שואל את עצמי מיליון שאלות לפני שאני מתיישב ליד הפסנתר לכתוב את השיר: איזה דמות הולכת לשיר אותו, איזה דיאלוג מוביל אליו ועוד מיליון קושיות שונות ומשונות. רק אחרי שאני עונה לעצמי עליהן, אני יכול להתחיל לעבוד, ואז אני גם קורא לשותפים שלי לעבודה ומבקש מהם כמה שיותר פידבק".
ואז, כמה זמן לוקח לך לכתוב שיר?
"לפעמים, אחרי שהשקעתי כל כך הרבה מחשבה, אני פשוט שם את הידיים שלי על הפסנתר והשיר נכתב מעצמו. ממש כך. תמיד שואלים אותי איך אני מתגבר על מחסומים יצירתיים. התשובה שלי היא שמחסומים כאלה לא קיימים מבחינתי: הדבר היחיד שקיים זה מטלות גרועות. אם המטלה שקיבלתי טובה, אז אמצא דרך לעמוד בה".
ואיך אתה משכיל לכתוב שירים שמדברים גם אל בני ובנות השבעים וגם אל בני ובנות השבע?
"אולי כי אני לא מפחד מכך שהשירים יהיו נגישים ופשוטים. אני גם לא מנסה להכניס את עצמי. אני לא כותב שיר לאלן מנקן, אלא שיר ליפה או לחיה, או לאלאדין או לבת הים, וכיוצא בכך. אני כותב שיר שמתאים לדמות ולרגע שהיא נמצאת בה".
יש הבדל אחד משמעותי בין תהליך העבודה על הסרט הזה והקלאסיקה המקורית - בזמנו, עבדת יחד עם שותפך הקבוע, הפזמונאי הווארד אשמן, ולמרבה הצער הוא כבר לא איתנו.
"הוא גסס במהלך העבודה על 'היפה והחיה' המקורי, והלך לעולמו עוד לפני הגעת הסרט לאקרנים. קשה לי עם הזיכרונות הללו, אבל אולי אני צריך להתחיל להתמודד עמם, כי הגיע הזמן שאכתוב ספר על שיתוף הפעולה עם הווארד. היו לנו הרבה רגעים אדירים יחד. בזמן העבודה על הסרט החדש, כל הזמן אמרתי לעצמי, 'לו רק הווארד היה פה לראות את זה".
כמו שאתה יודע, הרבה אנשים גדלו על הסרט הקלאסי שהווארד ואתה כתבת, והוא חלק חשוב בחיים שלהם. לכן, מדאיג אותם שנגעו בו, ובעיקר מדאיג אותם שהפקידו את התפקיד הראשי בידי אמה ווטסון, הנדרשת לרקוד ולשיר אף שהיא לא זמרת מקצועית. איך תרגיע את הדאגנים הללו?
"אני אגיד להם לא לדאוג. כלומר, ברור שגם אני קצת דאגתי לאור הליהוק, אבל מצד אחר, הבנתי שאמה היא הבחירה המושלמת לתפקיד. אני לא יכול לחשוב על מישהי בת דורה עם המראה, התבונה והתשוקה שלה, ובטח לא עם המחויבות שלה לנושא מעמד האשה. אז אמנם, היא מעולם לא כיכבה במיוזיקל, אבל עבדו איתה על הנושא והיא עשתה עבודה נהדרת. ידעתי שהיכולת לשיר ככה טמונה בה, ופשוט היה צריך לעזור לה למצוא את זה".
רוב הילדים בישראל יראו את הסרט בגרסה מדובבת, אז ישמעו את אמה שרה בקול אחר, ובעברית. ככה זה כמובן ברוב המדינות שאינן דוברות אנגלית בעולם. זה מפריע לך?
"להפך, אני מת על זה, כל שפה מביאה עמה משהו מיוחד. אני תמיד אוהב לראות איך הצרפתיים משנים את השמות של השירים שלי, למשהו שיישמע טוב יותר בצרפתית. זה תמיד יפה. בכל מקרה, אני אף פעם לא מעורב בגרסאות הבינלאומיות לשירים, כי אין לי זמן להתחיל להתעסק בזה".
ויהיה לך זמן להתעסק עם "היפה והחיה 2", אם תהיה יוזמה להרים פרויקט כזה בעקבות ההצלחה?
"וואו, אני אשנא יוזמה כזו. היו כל מיני המשכוני אנימציה סוג ב' ל'היפה והחיה' המקורי, שיצאו היישר בפורמט ביתי בשנות התשעים, ושנאתי גם אותם. לא רציתי שום מעורבות בהם. עם זאת, אין לי בעיה עקרונית עם המשכונים: עבדתי בזמנו גם על 'מכושפת', ועכשיו עושים לו סרט המשך וזה דווקא רעיון טוב בעיני, כי הוא הותיר פתח הגיוני ומשכנע לפרק נוסף. הכל צריך לבחון לגופו של עניין".
חוץ מ"מכושפת" וקלאסיקות האנימציה העכשוויות הגדולות של דיסני, מנקן היה שותף לסרטים רבים נוספים של האולפן - לא כולם נכנסו לפנתיאון כמו "היפה והחיה", אבל בכולם היו שירים מעולים. מדובר, למשל, ב"פוקהונטס", "הגיבן מנוטר-דאם", "הרקולס" ו"פלונטר". בקרוב, הוא אמור גם להשתתף ביצירת העיבוד המחודש, גם כן עם שחקנים בשר ודם, ל"בת הים הקטנה", ויעשה זאת עם לין-מנואל מירנדה, אחת השמות החמים בעולם הבידור האמריקאי - מי שהיה אחראי ל"המילטון", הלהיט הכי גדול על במות ברודווי בזמן האחרון, וכן לסרט האנימציה המצליח והמוערך "מואנה".
"אני מכיר אותו מאז שהיה ילד", מספר מנקן. "הוא למד יחד עם האחיינית שלי, והיה מטורף על 'בת הים הקטנה', אז אין ספק שהוא מגיע לפרויקט הזה עם הרבה התלהבות, אבל מעבר לכך אני עוד לא יודע שום דבר, ובעיקר לא יודע מתי זה יקרה. כך או כך, לא חסרה עבודה, יש גם את העיבוד המחודש ל'אלאדין' ועוד כל מיני פרויקטים מוזיקליים".
בעקבות "היפה והחיה" ו"לה לה לנד", אפשר להגיד שאנחנו חווים עידן זהב חדש של ז'אנר הסרטים המוזיקליים?
"אפשר להגיד את זה, עד שאיזשהו מיוזיקל מודרני יתרסק, ואז נגיד שאלה זמנים איומים לסרטים המוזיקליים. בנוגע ל'לה לה לנד', אני לא יכול להגיד לך אם הצבעתי בעדו לאוסקר או לא, אבל זו בהחלט מחווה מקסימה לז'אנר, ויש בו לב רחב וקסם".
כולם אומרים לך שגדלו על השירים שלך, אבל על מה גדלת אתה?
"החומרים המוקדמים של הביטלס, הקינקס, בוב דילן, ובעקבות 'פנטזיה' של דיסני, גם הרבה מוזיקה קלאסית".
ולמה מקשיבות הילדות שלך?
"ביונסה ואדל, אז גם אני מקשיב להן לפעמים, ובהחלט נהנה".
לפני שאנו נפרדים, אני מודה למנקן שוב, והוא מחייך כהרגלו ואומר - "אין בעד מה. באמת שלא התכוונתי לכתוב את פסקול הילדות שלכם. בסך הכל רציתי לעשות את מה שהוטל עליי, וכמובן להרוויח כסף!".