פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יותר מדי חלטורות: שרית חדד מוכרחה להפסיק להתאמץ

      כמות השירים המופרזת ב"שרה שרה", האלבום החדש של שרית חדד, מעידה על התפזרות אינסופית. בנוסף ניכרת הזיעה והניסיון לשמור על רלוונטיות כדי להתמודד עם המתחרה הנושפת בעורפה, עדן בן זקן. בנוסף: אלבום הבכורה של אור אדרי הוא הבטחה גדולה

      יותר מדי חלטורות: שרית חדד מוכרחה להפסיק להתאמץ
      תסריט ובימוי: עוזי ג'ורג'

      לפני כמה שבועות כתבתי כאן על כמות השירים באלבום האחרון של עומר אדם. 17 שירים היו שם, שנראו לי קצת יותר מדי. אני רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי להתנצל בפניו לאור האלבום החדש של שרית חדד, הכולל לא פחות מאשר 20 (!) שירים. מדובר בכמות עצומה לאלבום פופ מכל סגנון באשר הוא. רק במקרים נדירים אלבומים מצדיקים כמות שירים שעולה על 12, ויש שמחמירים ממני בסוגיה הזאת. קל וחומר כשמדובר באמנים עם קצב יצירה מדהים כמו של שרית חדד, שזהו אלבומה ה-23, כאשר בממוצע היא מוציא אלבום ממש מדי שנה. כשזה הקצב, כמה מתוך מאות השירים שלה נשארים? אם ניקח בחשבון שאלבום מצליח מאוד מותיר בחלוף הזמן שניים עד ארבעה להיטים, הרי ש-16 מהשירים האלה – במקרה הכי טוב – ירדו לטמיון. כמה מתוכם יבוצעו בהופעות של שרית חדד בעוד שנתיים? כשמדובר באמנית שכבר יש לה ממילא עשרות להיטים, אפילו לא בטוח שהלהיטים האלו ייכנסו לסטליסט בצ'ק-אין הבא בקיסריה.

      הואיל ומדובר בכמות בלתי אפשרית של שירים, קשה גם לדבר באמת על מגמות. 20 שירים שכל אחד מהם הוא ירייה לכיוון אחר, מעידים על התפזרות אינסופית. השירים האלה מתחלקים בין כותבים שונים ומפיקים שונים, וכמובן סגנונות שונים. ובכל זאת, נקודת הפתיחה של האלבום הזה מעט שונה משל רוב אלבומיה של חדד. שתי סיבות גורמות לכך: הראשונה - זמרת העשור הקודם הבלתי מעורערת נכנסה למשבר מסוים בעשור הזה. למרות החיבוק מהקהל ומהרדיו, האלבומים האחרונים שלה כמעט ולא הנפיקו להיטים ענקיים אמיתיים. המצעדים השנתיים בתחנות הגדולות מאז תש"ע מגלים שהיו בקושי שניים כאלה: "מאחלת לך" (מקום 30 במצעד וואלה! ורשת ג') ו"חיכיתי לו" (מקום 26 במצעד וואלה! וגלגלצ). הסיבה השנייה הוא שמי שבמשך שנים הייתה המלכה מספר אחת של הז'אנר שלה, ללא אף מתחרה שמתקרבת אליה בכלל, מתמודדת לראשונה זה שנים עם אתגר אמיתי בדמות הנערה החדשה בבלוק – עדן בן זקן. התוצאה היא מה שמרגיש כאלבום הפופי ביותר של חדד מאז "מרוץ החיים" מ-2009.

      האם זה עובד לה? כן ולא. כן, כי שרית חדד היא עדיין מבצעת מקצוענית ברמה הגבוהה ביותר. כשמדובר בבלדות אי אפשר להתחרות בה בכלל. "וואי וואי" ו"איפה אתה", למשל, מדגימים זאת היטב. בכל מה שנוגע לשירים הקצביים, לפעמים אפשר להריח את הזיעה מהמאמץ. אפילו ג'ורדי, המפיק החם של הרגע ואחראי על כמה מהלהיטים של סטטיק ובן-אל (וגם על הסינגל החדש של עברי לידר), מזייף בשיר המשותף שלו עם חדד, "היית איתה". יש שירים קצביים חינניים, כמו שיר הנושא ו"למה לי" הפותח, אבל ככל שהאלבום נמשך הרמה של השירים מכל הסוגים יורדת, או לפחות הריכוז והסבלנות שלי כמאזין, והתוצאה לפעמים כבר באמת מביכה – עם חלטורות מסיבות סתמיות כמו "חיים שלך" או "ג'ט לג". מתחת לכבודה של חדד לשיר שירים כאלה ולנסות לדבר "בשפה של צעירים". היא ממש מעל זה.

      גם אם יש כאן לא מעט שירים שעובדים מצוין כשירים בודדים, הסך הכל מבולגן. זה מביא את חדד לצומת דרכים משמעותי, אך הכרחי שתחליט לאן היא מתקדמת. היא יכולה להמשיך בקצב הרגיל, ולהבטיח לעצמה אולי שני להיטים באלבום כשהשחיקה עושה את שלה והמתחרות רק נעשות צעירות ומעודכנות יותר, או להמציא את עצמה מחדש כזמרת לאומית עם בחירת חומרים קפדנית והילת כבוד של המלכה האם. אם תרצו, ירדנה ארזי או גלי עטרי של הדור שלה. זמרי פופ צעירים כבר יש לנו, סוף סוף, בשפע.

      אור אדרי - כידוד

      אור אדרי פרצה בשנתיים האחרונות כחלק מהפרויקט המדובר "ריו" בו חלקה את הבמה עם זואי פולנסקי (בלה טאר, יהלי סובול). אחרי האלבום האייטיזי משהו של השתיים, נסיכת הדרים פופ הישראלית עולה מדרגה באלבום בכורה מבטיח מאוד, ובעיניי טוב יותר מאשר הלהקה האם. האלבום מלא מחוות לכמה מרגעי השיא של המוזיקה האלטרנטיבית בישראל כמו הקליק וביקיני, ושני קאברים: "חי על הסף" של סאבווי סאקרס וגרסה קודרת משהו ל"דוידוביץ'" הנשכח של דני מסנג הנשכח בעצמו.

      כשחקני חיזוק היא מארחת בין היתר את עמית ארז ורם אוריון, שניים ממוזיקאי הרוק המתוחכמים בישראל, וזה כמובן רק מוסיף לקסם של האלבום. אדרי רקחה אווירה אפלולית ושובבה לשירים האיטיים והשקטים שלה, לעתים מבוססים פסנתר ולעתים מבוססים מחשב, והתוצאה היא פסקול לילי מושלם למה שאתם לא עושים בלילה. פסקול – כי במקרה הזה גם אם בפני עצמם השירים אינם חד פעמיים, השלם גדול מאוד מסך חלקיו. ואם בכל זאת מתעקשים, נציין את "זיכרון קצר" המהמם.