השאלה הזו כבר הפכה לקלישאה אבל עליה להישאל: האם סאטירה פוליטית כמו "Veep" יכולה למצוא את מקומה בעולם שבו טראמפ הוא הנשיא? רק בשבוע שעבר ראינו את דובר הבית הלבן מתפתל מול העיתונאים, משווה בין אסד לבין היטלר לטובת האחרון, קורא למחנות ריכוז "מרכזי שואה", ובאופן כללי נראה כמו אידיוט שנכנס לנעליים גדולות בהרבה מכפי מידותיו. כל מי שראה בפעולה את מייק מקלינטוק (מאט וולש), הדובר של סגנית הנשיא/נשיאה סלינה מאייר (ג'וליה לואי-דרייפוס) לאורך חמש עונותיה הראשונות של "Veep", דמיין בקלות כיצד דמותו היא זו שעומדת שם ומתפתלת מול עשרות עיתונאים ומיליוני צופים. מישהו אף הגדיל והינדס את הסצנה הזו על רקע כתוביות הסיום של "Veep" וזה נראה טבעי להפתיע. ימים ספורים אחרי כן ב"הוליווד ריפורטר" סיפר דיוויד מנדל, המפיק המנהל של הסדרה, שהוא והכותבים נאלצו לוותר על בדיחת גולדן שאוור אחרי הדיווחים על מה שעשה טראמפ ברוסיה, לכאורה.
אם כן, כאשר המציאות נראית יותר ויותר כמו פארסה מופרכת, מה יכולה סדרה כמו "Veep" לעשות כדי להתעלות עליה? ובכן, בכנות, מעבר להשפעה על הכותבים במהלך הכתיבה והאילוץ לרדת מבדיחות כאלה ואחרות, או אולי אף קווי עלילה שלמים, האימפקט של המציאות לא ממש מורגש ב-"Veep". הבעיה שהסדרה עומדת בפניה איננה תחרות מצד המציאות אלא מה שנראה כמו עייפות חומר כללית.
זה קורה למרות הסיום האמיץ של העונה הקודמת שהוציא את כולם לאזרחות וסיפק התחלה חדשה. כן, סלינה כבר איננה חלק מהמערכת הפוליטית, היא מתנהלת בעל כורחה ממשרד נידח בדרום ברונקס כשלצדה גארי המתמיד (טוני הייל) וריצ'רד ספלט (סם ריצ'רדסון המעולה), במימונה המפוקח של בתה קת'רין (שרה סאתרלנד, עדיין עם הבכי הכי מצחיק בטלוויזיה), שזכתה בהון של סבתא אחרי מותה. מה שמעסיק את הנשיאה לשעבר הוא בעיקר המורשת שתיזכר ממנה, והיא כמובן מתגמדת לצד נשיאים-לשעבר אחרים, ובהתאם גם זוכה להצעות פחות רווחיות על הרצאות, כתיבת ספר וכיו"ב. הפתרון שלה, כמובן, הוא לרוץ שוב לנשיאות, מה שהסדרה בתבונה מטרפדת שוב בפרק פתיחת העונה. אחרים מהכנופיה נמצאים עם הסנטור ג'ונה ראיין (טימותי סימונס) שהתגבר על הסרטן באשכיו אבל שמר על הקרחת, אחת מנהלת קמפיין למשרת המושל עבור מזכיר מדינת נבאדה באדי קלהון, נוסף כורע תחת נטל גידול ילדיו החדשים, ואחרון משמש כמגיש בחדשות הבוקר של CBS.
לכן מפתיע ומעט מאכזב לגלות שחרף החידושים ושינוי הנוף - הרבה ניו יורק במקום וושינגטון - קשה לזהות רעננות בעונה החדשה של "Veep". על סמך שלושת הפרקים הראשונים שנשלחו לביקורת על ידי HBO, הכל נראה מוכר מדי ופועל על אוטומט, על סף הקריקטורי. רוב הזמן זה עוד מחזיק, בכל זאת מדובר בכמה מהכותבים והמבצעים הגדולים בטלוויזיה כרגע, אבל פעמים רבות היא מועדת.
זה נכון בעיקר לדמות הראשית ולנושא הכלים שלה. שרטוט דמויותיהם של סלינה וגארי החל להיות גס יותר ויותר כבר בעונה הקודמת (תחת ניצוחו של בוס חדש, דיוויד מנדל הנ"ל, שהחליף את היוצר הגאון ארמנדו יאנוצ'י), ורק הולך ומחריף השנה. סלינה נעשתה חד-ממדית ואילו גארי נעשה חד-הברתי. כמו גרסה קרטונית של עצמו, הוא עבד נרצע שמביע את מורת רוחו בנהמות בלתי פוסקות, בין אם זה על השפה המלוכלכת של הוד מעלתה - וברוך השם יש כזו בשפע - ובין אם על בחירותיה הרומנטיות או הפוליטיות. זה נכון גם ליחס של סלינה כלפיו, שמעולם לא היה כל כך מבזה ומקטין כשם שהוא תחת ההנהגה החדשה של "Veep". וזה עוד כלום לעומת מה שגארי מפגין בהמשך - דמותו יוצאת משליטה וגם טוני הייל לא מצליח להושיע אותה.
בחזיתות האחרות זה פחות ניכר, אבל גם שם הכל נראה מעט מוכר מדי. כמו בדיחה עדיין מצחיקה, אבל כזו שכבר שמענו. השינוי הגדול ביותר הוא כנראה אצל דן איגן (ריד סקוט), המנסה להצליח בקריירה חדשה כמנחה טלוויזיוני. אולי זו הסיבה שהיא גם מניבה כמה רגעים מוצלחים במיוחד, בפרט כשמזדמן לו לראיין כמה מעמיתיו לשעבר וללחוץ להם על הכפתורים, כמו ג'ונה בפרק הבכורה או איימי בהמשך.
יש אם כן לא מעט רגעים משעשעים, אפילו מאוד, ובכללותה "Veep" עדיין טובה מאוד, בפרט ביחס לקומדיות אחרות בטלוויזיה. אך מה לעשות - לא מדובר בסדרה המושלמת שהיא הייתה בעבר. יחסית לקומדיה שנמדדה עם הכי הרבה בדיחות פר דקה, קשה לא להבחין בירידה הדרסטית בכמות הצחוקים הרמים בעת הצפייה. כמו סלינה מאייר, הגיע זמנה של "Veep" לעצור רגע ולחשוב איך היא משמרת את מורשתה.
"Veep" משודרת בימי שני ב-22:30 ב-HOT HBO וזמינה ב-yes VOD, ובימי רביעי ב-22:45 ב-yes Oh.