למעשה, אצל הטובים ביותר, המושלמים, האידאים, הנשגבים, אין דבר כזה "כלום". יש רק אפשרות אחת - "הכול" - והם הולכים על האפשרות הזאת בכל הכוח ובכל מחיר. גם אם היא עשויה להסב להם נזק תדמיתי, נפשי או פיזי - ואפילו לגרום למותם. מבט היסטורי יגלה שתדמית האמן היצירתי אשר בו בוערת אש העשייה מבוססת על אין ספור דוגמאות. הנה כמה דוגמאות לאמנים שונים שהמניע לעשייתם הוא התשוקה בעבודה, הרדיפה אחר שלמות והרצון לנסח אמירה אמנותית חדשנית.
במקרה של הצייר ההולנדי וינסנט ואן גוך זה נגמר, כידוע, באוזן כרותה: הוא כרת את אוזנו ונתן אותה במתנה לאהובתו, ראשל, שהייתה זונה בבית בושת. ואן גוך סבל ממחלת נפש קשה, שבאה לידי ביטוי בעיקר בדיכאון חמור, במהלך השנים האחרונות לחייו. הוא התאבד בקיץ 1890, כשהיה בן 37.
על פי מחקר בריטי חדש יחסית שפורסם בניו יורק טיימס ובכלי תקשורת באירופה, יצירותיו החשובות לא שיקפו בהכרח את מצבו הנפשי, אלא היוו מפלט עבורו מהמחשבות האבדניות ודווקא יצקו בחייו משמעת וסדר. אבל עדיין, עצם העובדה שאת ציוריו המרתקים והמרהיבים ביותר הוא יצר במהלך השנים שבהן התמודד עם מחלת הנפש מצביעה על קשר הדוק בין הקיצוניות שבכריתת האוזן לפריצת הדרך האמנותית בציוריו.
הקשר הזה בין כישרון פנומנלי לניסיון להכיל אותו, לבטא אותו ובעיקר להתמודד עמו ניכר גם בביוגרפיה של הפילוסוף והמתמטיקאי היווני, בן המאה השישית לפני הספירה, פיתגורס: מצד אחד הוא הגה את נוסחת המפתח בגיאומטריה - משפט פיתגורס, לפיו סכום שטחי הריבועים, הבנויים על הניצבים במשולש ישר זווית, שווה לשטח הריבוע הבנוי על היתר - וגילה שקיים יחס בין אורכי מיתרים לצלילים שמופקים מתנודותיהם. מצד שני, הוא האמין שנשמות של בני אדם מתגלגלות אל בעלי חיים לאחר המוות וששעועית היא שטנית.
זה אולי נשמע מצחיק, אבל פיתגורס האמין בכך באותה דבקות ובאותו ביטחון שבהם שטח את טענותיו, פורצות הדרך, במתמטיקה, במוזיקה ובפילוסופיה. כן, המחשבה הייחודית שלו, הגאונית, הרחיקה לכת לעתים גם עד כדי הגיית רעיונות עד כדי כך אבסורדיים ומגוחכים.
פרויקט 'Obsession' - אמנות ללא פשרות - של קרלסברג, מציג את החיבור בין עולם האמנות לבישול הבירה ונולד בעקבות רצונו הבלתי מתפשר של ג'יי סי ג'ייקובסן, מייסד המבשלה, לבשל בירה ברמה הגבוהה ביותר. הניסיון להגיע לנוסחה המושלמת גרם לג'ייקובסן לא לדבר עם בנו במשך שנים ולהיות איתו בנתק מוחלט. הבן קרל ראה את הפוטנציאל העסקי הגלום בעסק, וחשב כי ניתן יהיה להגדיל את שורת הרווח באופן משמעותי אם יתפשרו מעט ברמת הדיוק ויפחיתו ברמת האיכות. ג'ייקובסן האב התחלחל רק ממשמע פיו של קרל הבן, וכאות מחאה הגלה אותו מהבשלה וניתק איתו כל מגע, בעוד הוא שקוע כל כולו בבישול הבירה ופיתוחה. הנתק בין האב ובנו המשיך עד ימיו אחרונים של האב, ומספרים שפגישתם ושיחתם הראשונה לאחר שנים של נתק התקיימה יממה לפני מותו של האב. למרות הפגישה ג'ייקובסן הוריש את המבשלה לקרן קרלסברג, שתפקידה יהיה לשמר את האיכות אליה חתר.
השיגעון של המשורר האנגלי, בן המאה ה-19, לורד ביירון, היה חינני במיוחד: הרגישות הקיצונית שלו ככותב קיבלה ביטוי גם בקשר האמיץ והייחודי שלו עם בעלי חיים. בשלב מסוים בחייו, לאחר שאוניברסיטת קיימברידג' לא אפשרה לו לגדל כלב במגורים, הוא בדק אילו חיות אינן מופיעות בתקנון כאסורות - ולבסוף אימץ דוב, שישן לצדו (!) במגורי הקמפוס. מאוחר יותר, כשסיים את הלימודים, הדוב של ביירון זכה לחברים חדשים: עשרה סוסים, שמונה כלבים, שלושה קופים, חמישה חתולים, נשר ונץ. כל אלה בבית שלו, כהשראה לכתיבה.
יש, כמובן, עוד משהו כמו טריליון ו-12 דוגמאות לגאונים כאלה, טוטאליים ביצירתם כמו בחייהם. אפשר לדבר על מיכאלאנג'לו, שלא התקלח ולא החליף בגדים מתוך אג'נדה ארטיסטית; או על ניקולה טסלה, שסירב לגעת בדברים עגולים והיה אובססיבי לספרה 3; על הפילוסוף היווני אמפדוקלס, שהאמין שהוא אלוהים; על מייקל ג'קסון, שבשנותיו האחרונות היה בטוח שהוא ילד לבן בן 7; או על סיד בארט, שחשב שהוא בננה ופחד שיקלפו אותו (בהשפעת אל.אס.די); בריאן ווילסון, שבנה לעצמו ארגז חול בבית ופחד להתקלח (כנ"ל); אוזי אוזבורן, שאכל יונים ועטלפים על הבמה; הפסנתרן סאן רה, שטען שהוא נולד בכוכב צדק; או ג'ים מוריסון, ג'ניס ג'ופלין, קורט קוביין, איימי וויינהאוס, ג'ימי הנדריקס ושאר חברי "מועדון 27", שהלכו עם האמת שלהם, עם האש הפנימית, עד לקצה המר.
זה לא חייב להיגמר ככה, אגב. אפשר גם להיות אמן גאון ולחיות - כל עוד חיים את האמנות בדרך היחידה שמקובלת עליה: בלי סייגים, בלי מגבלות, בלי התחשבויות, בלי חשש, בלי פחד. הכול או כלום. אין דרך אחרת.
התערוכה OBSESSION תתקיים בין התאריכים 16-23.5 בספוטניק גלרי שבמרתפי בר הספוטניק, רחוב אלנבי 122, תל אביב
