באחד מהרגעים היותר נוגעים ללב בפרק הראשון של "משלחת חיפוש" מאבדת גיבורת הסדרה את מילותיה בריאיון עבודה. כל מה שהיא מצליחה זה לגמגם שוב ושוב שהיא מצטערת, ואז לבסוף מודה בפני האישה הזרה שמראיינת אותה: "אני פשוט מרגישה קצת אבודה. למען האמת אפילו לא רציתי לעשות את התוכנית הזו, אבל חשבתי שזה ירגיש נחמד. זה רק, כאילו, כולם אומרים לי מה אני לא יכולה לעשות, אבל אף אחד לא אומר לי מה אני יכולה לעשות".
הכנות הזו של "משלחת חיפוש" והעיגון שלה במציאות פסיכולוגית עמוקה הן כמעט בגדר הפתעה בהתחשב בתיאור שלה: קומדיית מסתורין העוסקת בארבעה חברים בברוקלין, המגלים שמכרה שלהם מהקולג' נעדרת ויוצאים למסע חיפוש בלשי אחריה. בפועל מדובר בהרבה מעבר לכך. משהו בפיקחות וביופי של "משלחת חיפוש" ניכר כבר בשמה (המקורי), "Search Party" - סיפורם של בני עשרים ומשהו שמחפשים. כן, ישנו חיפוש ממשי, אבל במהירות מתברר כי מה שהם בעצם מחפשים הוא דבר מה, כלשהו, העיקר שייצוק תכלית לחייהם. במקביל המילה "Party" המתנוססת בכותרת מקשה שלא לקשר אותה אל המשמעות קלת הדעת שלה, כמו יוצרת שיווי משקל בין התשוקה לחיים לבין מלוא העוצמה של קרקע המציאות, או אולי דיסוננס בין הכיף הריק לבין הצורך למלא אותו בתוכן.
גיבורי הדרמה הקומית הקטנה והמפתיעה הזו ממציאים לעצמם עתיד הווה והיסטוריה כדי להפיח קצת ערך מוסף, קצת ערך בכלל, בחיים שלהם. אצל הגיבורה דורי (אליה שווקאט, "ארסטד דיבלופמנט") זה קורה כשהיא מגלה ששנטל, מכרה מימי הקולג' שלה, נעדרת, ומחליטה לצאת למסע חיפוש בלשי אחריה. משימה שהיא מטילה על עצמה כדי למלא את הוואקום בחייה. היא כבר לא מחוברת במיוחד אל בן הזוג שלה מזה שלוש שנים, דרו התמים והטוב, ואמנם אוהבת את חבריה, אבל העיסוק העצמי שלהם גובל בנרקיסיזם. החברים הנוספים הם פורשיה השחקנית העולה, שמאוהבת ולא בטוחה בעצמה בה בעת, ואליוט הנפוח מחשיבות עצמית, שעמל על פרויקט צדקה ומשחק ברגשותיו של בן זוגו.
שילוב של כתיבה מדויקת ומשחק מעולה הופך את ארבע הדמויות האלה לבלתי נסבלות ומושלמות בו זמנית. מצד אחד הן מנומקות דיין כדי ליצור הזדהות לפחות עם חלקן, לפחות חלק מהזמן, ומצד שני נראות כמו סאטירה שנונה ומבריקה על דור ה-Y שיוצרת כמה רגעים מצחיקים ממש. למשל להקת אקפלה ששרה בשינויי מילים את "Since You Been Gone" הלא-יאה באירוע המוקדש לנעדרת, או עובר אורח שמצלם ריב קולני ברחוב בין שניים מהגיבורים. לכל אורך העונה נוכח איזון בין אטימות רגשית מעוררת פלצות לבין הצורך הבסיסי להרגיש, להזריק תכלית - אפילו מזויפת - ואחיזה במציאות שהולכת ונעשית עוד ועוד קהה.
כמשתמע במקרים האלה, לפעמים זה יכול להיות יותר מדי. מסיבות גג, סצנה ברוקלינאית פלצנית, הדמויות האלה כל כך מרגיזות עד שככל שהעונה מתקדמת (והיא לא ארוכה, עשרה פרקים בני 22 דקות), קשה לא פעם לשהות במחיצתן. אבל לשם כך ישנה הגיבורה, דורי. רוב הזמן קל לאהוב אותה, או לפחות להזדהות עמה, אפילו כשהיא עושה דברים מעצבנים או מקוממים - לא מעט בזכות תצוגת משחק מרהיבה של שווקאט.
ועם כל הכבוד לפיתוח הדמויות המעולה, ישנו גם הסיפור עצמו. "משלחת חיפוש" מרשימה בתשומת הלב שלה לפרטים וביכולת שלה לשתול זרעים קטנים ככל שהיא מתקדמת כדי שתוכל לקצור אותם בהמשך. הערות אגב הופכות לסיפור שלם, דמויות קטנות על הדרך מתבררות כקריטיות למציאת הצעירה הנעדרת, וההתפתחות בשיאו של הסיפור לא פחות ממבריקה ועומדת בקנה אחד עם כל הרעיונות שהסדרה מנסה להעביר. כל הטוב הזה מניב יצירה מתוחכמת ופיקחית מאוד, בעלת קול אחיד ומגובש שיודע היטב לאן הוא הולך עם כל צעד. בדיוק ההפך מהגיבורים שהיא מתארת.
העונה הראשונה של "משלחת חיפוש" זמינה בסלקום TV החל מהיום.