מערכת אנטי-רחפנים חדשנית, מחסומים מסוגים שונים ומשונים וכמובן נוכחות משטרתית גבוהה כל אלה מחכים למבקרים במהדורתו השבעים של פסטיבל קאן, שתצא היום (רביעי) לדרכה בריביירה תחת אבטחה הדוקה מתמיד, ואיך אפשר אחרת לאור כל מה שקרה בצרפת בשנים האחרונות, בראש ובראשונה פיגוע הדריסה בניס הסמוכה לפני כשנה.
לפי דיווחים, מומחי אבטחה ישראלים תרמו מעצותיהם למנהליו של אירוע הקולנוע הגדול והיוקרתי באירופה. נקודה ישראלית נוספת לאירוע היא השרה מירי רגב, שתגיע היום לפסטיבל כדי לנכוח בפתיחתו ובפתיחת הביתן הישראלי שהוקם במסגרתו, ותהיה בכך לאחת מן הנציגות הממשלתיות היחידות מאיזושהי מדינה שמפארות את השטיח האדום. בצרפת, בינתיים, מחכים להודעתו של הנשיא הטרי עמנואל מקרון על איוש תיק התרבות בממשלתו החדשה.
ועוד לפני שרגב הגיעה לקאן, כבר מחמם עמוס גיתאי את הגזרה. הבמאי הוא למעשה הקולנוען הישראלי היחיד שיש לו סרט ארוך במסגרת רשמית של הפסטיבל השנה המסמך הדוקומנטרי "ממערב לירדן", שיוצג כאן בהקרנת בכורה עולמית ביום ראשון הקרוב.
הסרט, לפי הפרסומים הרשמיים של הפסטיבל, עוסק בכיבוש ובמלחמה נגדו, ועוקב אחר הארגונים "בצלם" ו"שוברים שתיקה". בריאיון למגזין הצרפתי הפופולרי פרי מאץ', סיפר גיתאי כי מבחינתו מדובר ב"התעוררות של התנגדות פציפיסטית נגד מנהיגים כוחניים ונרקיסיסטיים כמו נתניהו, פוטין וארדואן. זו פעולה שאותה מנהלים יחדיו ישראלים ופלסטינים. כשהתחלתי את הפרויקט, אמרתי למפיקים 'אל תצפו לסרט שבו כל הפלסטינים טרוריסטים וכל הישראלים מתנחלים'. אני עוסק כאן באנשים שמסרבים לאבד צלם אנוש ובזכותם עוד יש לנו תקווה לעתיד משותף יחד".
גיתאי הוסיף כי למשנתו, אפשר לחלק את מנהיגי ישראל לאורך השנים לשלושה דורות: אלה של יהודי התפוצות, כמו בן-גוריון, אשכול ומאיר; "החלוצים", רבין ושרון; ולבסוף, ברק, אולמרט ונתניהו, שגדלו, לדבריו, בישראל בעלת העוצמה הצבאית, ואיבדו את תחושת השבריריות של הקיום היהודי, דבר המסוכן לנו, כיוון שהקיום הזה נותר שברירי והיהירות שלהם עלולה להתפרש באופן שלילי ברחבי העולם.
כשנשאל על הביקורת שלו על הממשלה הישראלית, אמר גיתאי "זו הממשלה הכי ימנית שהיתה פה, היא גורמת להרבה נזקים, בעיקר בתוך החברה הישראלית עצמה. לא ייתכן כי שר החינוך מוציא את מחמוד דרוויש מתוכנית הלימודים. אנחנו חייבים לדעת מה חושבים הצעירים הפלסטינים".
גיתאי גם התייחס לפרשת תיאטרון אל-מידאן שבעירו חיפה ואמר "מדאיג אותי שהתיאטרון הערבי היחיד בעירי סגור רק מפני ששרת התרבות לא אוהבת את תכניו. אני מודאג גם מן ההגבלות על התמיכה בסרטים, ועל היחס הממשלתי לתקשורת. למה אין אופוזיציה רצינית לכל זה? נתניהו כישרוני והצליח למחוץ כל אלטרנטיבה. עם זאת, אני עדיין מלא תקווה. באזור שלנו, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות פסימיים. התקווה היא התקווה היחידה שלנו".
ומעבר לפוליטיקה, תמיד יש גם סרטים: את הפסטיבל יוציא היום לדרך "הרוחות של ישמעאל" של הבמאי הצרפתי ארנו דפלשן, המפגיש לראשונה בין שתיים מן הכוכבות הגדולות במדינה: שרלוט גינצבורג ומריון קוטיאר. בהמשך הדרך יוצגו בו בהקרנות בכורה עולמית עוד עשרות תוצרים מסקרנים שיתחרו על דקל הזהב, העיטור היוקרתי באירוע הנוצץ.
תוצר שלבטח לא יזכה בו או באוסקר הוא "אימוג'י: הסרט", קומדיית האנימציה שערכה אמש את ההשקה שלה על החוף בריביירה, באמצעות שלל תעלולי יחסי ציבור שהציגו לראווה את כוכביה. עכשיו נותר רק לקוות כי באי הפסטיבל יפריחו בשבוע וחצי הקרובים שלל לבבות ולא ייאלצו להשתמש באימוג'י של הסמיילי העצוב.
