20 שנה לאלבום "OK Computer" של רדיוהד

אלבום המופת האחרון: 20 שנה ל"אוקיי קומפיוטר" של רדיוהד

לפני 20 שנה הפתיעה להקת רדיוהד את העולם, שציפה ממנה לחומרים להיטיים בהרבה, והוציאה אלבום עגמומי שהפגין שינוי קו, על ספו של עולם טכנולוגי. בדיעבד מהווה "אוקיי קומפיוטר" מעין אנדרטה לעידן מוזיקלי שהיה ואיננו עוד

ירין כץ
דווקא חברי הלהקה חשבו שהתגובות מעט מוגזמות. "אנחנו כותבים שירי פופ [...] אין לנו שום כוונה ליצור 'אמנות'", אמר תום יורק

חמש שעות. זה פרק הזמן שנדרש לזרע הראשון של "אוקיי קומפיוטר" להיטמן. זה היה בשעת בוקר מאוחרת ב-4 בספטמבר 1995, מספר חודשים בלבד אחרי יציאתו לאור של אלבומה השני והמצליח של הלהקה, "The Bends". חמשת חברי להקת רדיוהד הגיעו לאולפן הקלטות לונדוני על מנת להקליט שיר חדש שנכתב על-ידי סולן הלהקה תום יורק במהלך סיבוב הופעות ביפן כמה חודשים קודם לכן. השיר, "Lucky" שמו, עתיד היה להיכלל באלבום צדקה בהפקת בריאן אינו, ההכנסות ממנו הועברו לנפגעי המלחמה שהתרחשה באותה עת בבוסניה.

כאשר יצאו חברי הלהקה מהאולפן, התחושה הייתה של התרוממות רוח. "כשמקליטים ממש מהר ואין מה להפסיד, זה מעורר השראה", אמר נייג'ל גודריץ', טכנאי ההקלטה שעבד עם רדיוהד על השיר ולימים יהפוך לצלע שישית בלהקה, "יצאנו מהאולפן בתחושה אופורית". יורק עצמו סיפר מאוחר יותר כי "Lucky" יצר אווירה שהעידה על הכיוון החדש של הלהקה: "זה היה כמו סימן הצבע הראשון על הקיר". הסימן הזה בישר על מה שהגיע שנתיים מאוחר יותר: אחד האלבומים האהובים והמשפיעים ביותר בכל הזמנים, "OK Computer".

אבל כדי להבין את הרקע לצמיחת אלבום המופת הזה, כדאי לחזור כמה שנים אחורה.

עשור קודם לכן החליט תום יורק – אז תלמיד בן 17 בתיכון לבנים אבינגדון באוקספורד – להקים להקת רוק. הוא אסף סביבו את הגיטריסט אד או'בראיין (יורק אהב את העובדה שהוא דומה למוריסי), הבסיסט קולין גרינווד (נבחר בזכות הלבוש האקסצנטרי שלו), המתופף פיל סלוויי ואחיו הקטן של קולין – ג'וני גרינווד, שניגן אז על מפוחית ורק מאוחר יותר עבר לגיטרה. הלהקה קראה לעצמה "ביום שישי" (On a Friday) על שם היום בו נהגו לערוך חזרות. כמה שנים מאוחר יותר, כשהוחתמו חברי הלהקה על חוזה לשישה אלבומים בחברת EMI, הם נתבקשו לשנות את שמם; כך הפכו "ביום שישי" ל"רדיוהד" (על שם השיר האחרון באלבום "True Stories" של טוקינג הדס).

האלבום הראשון של הלהקה, "Pablo Honey" שיצא ב-1993, זכה להצלחה מסחרית גדולה בעיקר הודות לשיר "Creep", שהפך ללהיט בישראל ואחר כך גם בשאר העולם. יורק אף סיפר שהצלחת השיר הביאה כמה רוצחים לכתוב לו מבתי כלא ולספר על ההזדהות שלהם עם המילים. אולם לצד האהדה הגדולה לשיר ולהשמעות הרבות בתחנות הרדיו, רבים מהמבקרים ראו בלהקה חיקוי זול של נירוונה, ויורק אף נבחר על-ידי אחד ממגזיני המוזיקה בבריטניה למקום הראשון בקטגוריית "האמן הבא שסביר להניח שיתקע לעצמו כדור בראש".

יש בכך כדי לדרבן להקה לשאוף לא להיחשב ללהקה של שיר אחד. שנתיים אחרי "פאבלו האני" הוציאה רדיוהד אלבום מורכב ומהודק הרבה יותר, "The Bends", שזכה הפעם לאהדה גדולה בקרב הקהל והמבקרים כאחד. הצלחת האלבום אף שכנעה את חברת התקליטים פרלופון להיענות לדרישת הלהקה ולהקצות 100 אלף פאונד על מנת שחבריה יפיקו בעצמם את אלבומם הבא. "אוקיי קומפיוטר" יצא לדרך.

עוד באותו נושא

צפו: נגה ארז מחדשת את "The Tourist" של רדיוהד מתוך "אוקיי קומפיוטר"

לכתבה המלאה
הם הזיזו רהיטים, הקליטו בחדרים שונים בבית ובשעות משונות ("Let Down" הוקלט באולם הנשפים של האחוזה ב-3 בבוקר), והצליחו להקליט את רוב השירים בלייב ובטייק אחד

ביולי 1996 נכנסה הלהקה לאולפן קטן באוקספורדשייר, והחלה לעבוד על האלבום החדש. אולם למרות התקציב הגדול שעמד לרשותם והזמן הבלתי-מוגבל שניתן להם, העבודה על האלבום קרטעה. "קפצנו משיר לשיר כשהתחילו להיגמר לנו הרעיונות", סיפר המתופף פיל סלוויי, "וזה היה דבר טיפשי לעשות, כי הרבה פעמים עברנו לשיר הבא כשהיינו כבר קרובים לסיים את העבודה על השיר הקודם". יורק טען שקרבת האולפן לבתים של חברי הלהקה ולחיי היומיום שלהם היא שמסיחה את דעתם, וג'וני גרינווד הוסיף כי היעדר מקום מסודר לאכול בו בקרבת האולפן והיעדרם של שירותים ראויים, פוגעים ביכולת לעבוד על האלבום ברצף.

התסכול מההקלטות זכה למענה מקרי: בדיוק באותו זמן הגיעה הצעה מחברת התקליטים לצאת לסיבוב הופעות בארה"ב כמופע החימום של אלניס מוריסט, וחברי הלהקה קפצו על ההזדמנות להתרחק מהאולפן. במהלך סיבוב ההופעות, כשהלהקה ניסתה על הקהל האמריקאי חומרים חדשים וביניהם גרסה בת 14 דקות לשיר "Paranoid Android", פנה אליהם הבמאי באז לורמן בבקשה שיכתבו שיר לסרטו החדש "רומיאו וג'ולייט" בכיכובם של ליאונרדו דיקפריו וקלייר דיינס. אחרי שצפו בחצי השעה האחרונה של הסרט, ובמיוחד בסצנה שבה יוליה (דיינס) מצמידה אקדח קולט 45 לרקתה, הם קיבלו את ההצעה וכתבו את השיר "(Exit Music (For a Film", המתאר באופן מופשט את סיפור אהבתם של רומיאו ויוליה. "זו הייתה הפעם הראשונה שהקלטנו שיר, שעם כל תו בו הרגשתי את הראש שלי מסתחרר", סיפר יורק והוסיף שגם השיר הזה, בדומה ל-"Lucky", עזר לעצב את הסגנון המוזיקלי והטקסטואלי של האלבום המתהווה.

כשחזרו לאנגליה, החליטו חברי הלהקה להמשיך את הקלטות האלבום באחוזה כפרית מהמאה ה-16 ששייכת לשחקנית ג'יין סימור – מקום בו שהו והקליטו בעבר גם ג'וני קאש והקיור. שם, בכפר האנגלי הפסטורלי ששוכן ליד העיר באת', הצליחה רדיוהד להתעלות מעל חילוקי הדעות בין חבריה ולחבר את חלקי הפאזל השונים לכדי "אוקיי קומפיוטר".

הם הזיזו רהיטים, הקליטו בחדרים שונים בבית ובשעות משונות ("Let Down" הוקלט באולם הנשפים של האחוזה ב-3 בבוקר), והצליחו להקליט את רוב השירים בלייב ובטייק אחד. "משהו מיוחד קורה כשאתה מנגן בלייב", סיפר הגיטריסט אד או'בראיין על אותה תקופה, "פשוט להסתכל אחד על השני ולהבין שאתם חמישה אנשים שגורמים לזה לקרות". לאחר כמה חודשים של חזרות והקלטות באחוזה, בתוספת השלמות ומיקסים באולפני אבי רואד בלונדון, יצא סופסוף "אוקיי קומפיוטר" לאוויר העולם, ותפס את חובבי המוזיקה לא מוכנים.

לא היה ברור כלל כיצד הקהל יקבל את הכיוון המורכב והמנוכר של האלבום החדש, שמבחינות רבות היה שונה בצורה מהותית משני האלבומים שקדמו לו. לאחר שאנשי חברת התקליטים האמריקאית של הלהקה (קפיטול רקורדס) שמעו את האלבום, החליטו לקצץ את מספר העותקים שיופצו בארה"ב משני מיליון (צפי המכירות שלהם לאור הצלחת "דה בנדס") לחצי מיליון עותקים בלבד. על פי פיל סלוויי אחד מאנשי החברה אף כינה את האלבום "התאבדות מסחרית".

המבקרים, לעומת זאת, גמרו את ההלל על האלבום וקבעו מיד עם צאתו כי מדובר באבן דרך במוזיקה העולמית. הסופר טים פוטמן אף טוען כי מאז "סרג'נט פפר" של הביטלס (1967) לא היה אלבום שגרם למרבית המבקרים החשובים להסכים לא רק על טיבו, אלא גם על חשיבותו ההיסטורית. גם הקהל הצטרף מיד. אמנם שירי האלבום לא הושמעו ברדיו בתדירות גבוהה (הסינגל הראשון שנבחר היה "פרנואיד אנדרואיד" – שיר מורכב באורך 6 וחצי דקות) והאלבום מכר בתחילה פחות מקודמיו; אך הבאזז התפשט במהרה. חצי מיליון העותקים שקפיטול הזמינה נמכרו תוך ארבעה חודשים, ובסופו של דבר מכר האלבום עד כה 4.5 מיליון עותקים ברחבי העולם. ב-1998, שנה בלבד אחרי צאתו של האלבום, בחרו קוראי מגזין Q הבריטי ב"אוקיי קומפיוטר" כאלבום הטוב ביותר בכל הזמנים (בחירה שאיששו 8 שנים מאוחר יותר במשאל דומה באותו מגזין).

עוד באותו נושא

”OK Computer” של רדיוהד: שיר אחרי שיר

לכתבה המלאה

דווקא חברי הלהקה חשבו שהתגובות מעט מוגזמות. "אנחנו כותבים שירי פופ [...] אין לנו שום כוונה ליצור 'אמנות'", אמר תום יורק בתגובה לביקורות המהללות והשוואת האלבום ליצורות אמנות גדולות, "[האלבום הזה] הוא בסך הכל שיקוף ועיבוד של דברים שונים שהאזנו להם בזמן שהקלטנו אותו".

אבל יורק וחבריו לא שכנעו את המהללים, ו"אוקיי קומפיוטר" המשיך לכבוש מאזינים בכל שנה מאז צאתו לאור. אפילו ספריית הקונגרס האמריקאי החליטה בשנת 2015 להכניס את האלבום למרשם ההקלטות הלאומי תחת הקטגוריה: "צלילים בעלי השפעה תרבותית, היסטורית או אסתטית ייחודית על החיים האמריקאים".

היסטריים וחסרי תועלת

מאז ש"אוקיי קומפיוטר" ראה אור לראשונה, רבות דובר על האופן שבו צפה את העתיד. החל משם האלבום, דרך הטקסטים וכלה במוזיקה - הוא שידר פחד מהשתלטותה של הטכנולוגיה על העולם ועסק בתחושת הניכור של האדם בעולם הזה. "[שם האלבום] מדבר על העתיד - על הרצון לקבל את העתיד, על הפחד מהעתיד, העתיד שלנו ושל כל אחד אחר", הסביר יורק את הבחירה בשם "אוקיי קומפיוטר" – ביטוי שמופיע בספר הפנטזיה "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" מאת דאגלס אדמס, ונאמר לראשונה כשהגיבורים עומדים על סף השמדה על ידי טילים עם ראשי נפץ גרעיניים. "זה מתקשר גם למצב שבו אתה עומד בחדר שבו כל המכשירים יוצאים משליטה - כל המכונות והמחשבים – והרעשים שהם עושים [...] יש בזה משהו מבעית ופטאלי".

אבל בחינה מדוקדקת של הטקסטים מראה שייתכן כי ההתייחסות אליהם כאל נבואיים מעט מוגזמת. השירים "Airbag" ו-"Lucky", למשל, עוסקים בפחד של יורק מכלי תחבורה ותאונות; "Subterranean Homesick Alien" מתאר אדם שחולם להיחטף על ידי חייזרים וחושש שלא יאמינו לו כשיספר את זה; "(Exit Music (For a Film" מתאר כאמור סיפור אהבה טראגי; "Karma Police" התחיל כבדיחה בין חברי הלהקה על משטרת הקארמה שתבוא ותעצור את כל מי "שמתנהג כמו חרא"; וכך הלאה. ההתייחסות של יורק ברוב השירים היא לתחושת אי-הנוחות מהטכנולוגיה ומהרעש שהיא מייצרת – אי-נוחות שהייתה רלוונטית גם באמצע שנות ה-90. "זה לא באמת אלבום על מחשבים", הסביר יורק בריאיון כמה חודשים אחרי יציאתו לאור של האלבום, "הוא פשוט משקף את הרעש שהיה לי בראש בשנתיים האחרונות, כשביליתי הרבה בנסיעות ומול הטלוויזיה ופשוט ספגתי את כל הרעש הזה". המילה מחשב, אגב, לא מופיעה באף שיר באלבום.

במבט לאחור, יותר מש"אוקיי קומפיוטר" היה נבואי, הוא היה רגע בזמן שבו הכל התחבר לכדי צליל מקורי ומעניין שנצרב בלבם של המאזינים ואהוב עליהם גם 20 שנה מאוחר יותר. הוא היה גם האלבום שהכניס את הלהקה להיכל התהילה של הרוק והפך אותה לעל-זמנית.

עוד באותו נושא

"OK Computer" של רדיוהד: העטיפה שמשלימה את החזון

לכתבה המלאה

אידיוט, תאט

אפילו ספריית הקונגרס האמריקאי החליטה בשנת 2015 להכניס את האלבום למרשם ההקלטות הלאומי תחת הקטגוריה: "צלילים בעלי השפעה תרבותית, היסטורית או אסתטית ייחודית על החיים האמריקאים"

המילים האחרונות שתום יורק אומר באוקיי קומפיוטר הן "אידיוט, תאט" מתוך השיר "The Tourist", והצליל האחרון באלבום הוא של פעמון משרד קבלה שמצלצל בתו אחד קצר, כאילו מסמן "הבא בתור". אבל בשנים שאחרי "אוקיי קומפיוטר" לא נותרה כמעט אפשרות לבאים בתור ליצור אלבומי מופת שיכבשו קהל רב בכל העולם ויתקבעו כאלבום חשובים. בספרו "Welcome To The Machine: OK Computer and The Death of The Classic Album", טוען טים פוטמן כי "אוקיי קומפיוטר" היה למעשה אלבום המופת האחרון בהיכל התהילה של הרוק; שנים ספורות לאחר צאתו לאור החלה להתפשט תופעת שיתופי השירים וההורדות ברשת, בתהליך שכרסם במעמדו של האלבום כפורמט והציף את עולם המוזיקה בסינגלים בודדים מנותקים מהקשר רחב יותר.

כך שגם אם "אוקיי קומפיוטר" לא ניבא את העתיד, אלא בסך הכל שיקף תחושות של פחד מטכנולוגיה שהייתה קיימת בשנות ה-90, הרי שהוא היה אחד מאלבומי המיינסטרים האחרונים בתולדות הרוק. כזה שהצליח להעביר מסר מורכב העוטף את המאזין במשך כשעה וניבט אליו מכל צליל ומכל מילה.

20 שנה אחרי, אפשר לומר אפוא ש"אוקיי קומפיוטר" הוא מעין אנדרטה לעידן מוזיקלי שהיה ואיננו עוד. מאז תחום המוזיקה התנפץ לכל עבר, העולם הפך יותר מהיר ודיגיטלי, ואף על פי שעדיין יש כאן מספיק אידיוטים, נראה שאף אחד מהם לא ממש מנסה להאט.

עוד כמה עובדות על "אוקיי קומפיוטר":

* האלבום יצא לאור לראשונה ב-21 במאי 1997 דווקא ביפן (שם הוקם גם מועדון מעריצים רשמי למתופף הלהקה פיל סלוויי). רק חודש לאחר מכן הוא יצא גם בבריטניה, קנדה וארצות הברית.

* שני שמות נוספים נשקלו כשם האלבום: "Ones and Zeroes" ו-"Your Home May Be at Risk If You Do Not Keep Up Payments".

* השיר "Fitter Happier", שבו מוקראות סיסמאות לחיים טובים בקולה המתכתי של תוכנת מחשב (אותו קול משמש גם את סטיבן הוקינג), היה אמור לפתוח את האלבום, אבל בלהקה חששו שהוא יבריח את המאזינים. לבסוף מוקם ברצועה מספר 7.

* תום יורק החליט להשתמש בקול שונה לכל שיר באלבום, ומבחינתו כל קול היווה פרסונה אחרת שלו. "ביליתי הרבה זמן בנסיון לייצר קולות שלא נשמעים כמו הקול שלי", סיפר בריאיון לגרדיאן בדצמבר 1997, "הקולות ב'קארמה פוליס', 'פרנואיד אנדרואיד', ו-'Climbing up the Walls' הם פרסונות שונות. [...] הקול ב-'No Surprises' הוא של מישהו שמנסה בכל הכוח להחזיק את עצמו כדי לא להתפרק, אבל נכשל. ב-'Electioneering' זה קול של מטיף שצועק אל מול עשרות מיקרופונים".

עוד באותו נושא

חלונות 97: "אוקיי קומפיוטר" של רדיוהד נולד בלי רוח חיים

לכתבה המלאה
"זה לא באמת אלבום על מחשבים", הסביר יורק בריאיון, "הוא פשוט משקף את הרעש שהיה לי בראש בשנתיים האחרונות, כשביליתי הרבה בנסיעות ומול הטלוויזיה ופשוט ספגתי את כל הרעש הזה"

* עיצוב עטיפת האלבום נעשה בשיתוף פעולה בין סטנלי דאנווד ל-"The White Chocolate Farm" – פסבדונים של תום יורק.

* עם יציאת האלבום שלחו אנשי חברת התקליטים של הלהקה למבקרים ואנשי תעשיית המוזיקה 1,000 ווקמנים שבתוכם הודבקה קלטת האלבום. כך קיוו שהמאזינים ישמעו את כל האלבום באופן ראוי, מהתחלה ועד הסוף.

* השיר "(Exit Music (For a Film", שנכתב לסרט "רומיאו וג'ולייט", לא הופיע בסרט עצמו, אלא רק על רקע הכתוביות בסופו. חברי הלהקה ביקשו שלא לכלול אותו באלבום פסקול הסרט. "לא אהבתי את העובדה שהשיר מופיע רק על הכתוביות", אמר אד או'בראיין למלודי מייקר, "יצא שהוא מתנגן לצלילים של המוני כיסאות קולנוע שמתקפלים בחזרה למצבם המקורי".

* את השיר "פרנואיד אנדרואיד" החליט תום יורק לכתוב אחרי שישב בבר בלוס אנג'לס והיה עד לתקרית שבה מישהו שפך בטעות יין אדום על אישה שהייתה לבושה בשמלת גוצ'י לבנה, והיא בתגובה החלה לצרוח ולצאת מדעתה. לדבריו של יורק, הבעות פניה של האישה נצרבו בראשו, וכשחזר הביתה החל מיד לכתוב את השיר.

* אדוארד סנודן חשף כי החל משנת 2007 שירותי המודיעין הבריטי הקימו תוכנית מעקב אחרי הרגלי החיפוש האינטרנטיים של אזרחי בריטניה. שם הקוד שניתן לתוכנית היה "קארמה פוליס".

* בראיון משנת 1997 השווה פיל סלוויי בין האלבומים של רדיוהד לסרטי מלחמת הכוכבים: "'דה בנדס' היה כמו 'מלחמת הכוכבים' – יצירה אחת מסודרת וסגורה, עם הרבה פיצוצים אבל עם מעט מאוד עלילה; 'אוקיי קומפיוטר' הוא יותר 'האימפריה מכה שנית' – יצירה יותר שאפתנית, מורכבת, אמנם קצת פחות מהודקת, אבל בסופו של דבר הרבה יותר טובה". סלוויי הוסיף שהוא מקווה שהאלבום הבא שלהם לא יהיה "שובו של הג'דיי", כי לדבריו "זה היה פשוט זבל טהור". יש שיאמרו שזה בדיוק מה שקרה עם "Kid A".

* סולן להקת קולדפליי כריס מרטין, אמר בתחילת שנות ה-2000 כי היה שמח אם דיק צ'ייני – סגן הנשיא האמריקאי דאז, שהיה מאדריכלי הפלישה לעיראק – היה מקשיב ל"אוקיי קומפיוטר". "אני חושב שהוא היה מפיק ממנו תועלת רבה", אמר מרטין, "האלבום הזה פשוט מבריק. הוא שינה את החיים שלי, אז למה שלא ישנה גם את החיים שלו?"

* בשנת 2007 שודר ברדיו BBC4 "מחזה רדיו" (Radio Play) בשם "אוקיי קומפיוטר" בהשראת אלבומם של רדיוהד. הכותבים ג'ואל הורווד, כריס פרקינס, אל סמית וכריס ת'ורפ, עיבדו את 12 שירי האלבום למחזה שמתאר אדם שמתעורר בבית חולים בברלין מבלי שהוא זוכר דבר, וחוזר לאנגליה כשהוא בספק אם החיים שחזר אליהם שייכים לו.

עוד באותו נושא

הגרביטציה תמיד מנצחת: 20 שנה ל-"The Bends" של רדיוהד

לכתבה המלאה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully