(הטריילר לסרט "A Gentle Creature")
לפני קצת פחות מיובל, ב-1969, התקיימה בפסטיבל קאן הקרנת הבכורה העולמית של "מצור", והוא נרשם מיידית כאחד התוצרים המיוחדים בתולדות הקולנוע הישראלי.
קודם כל, הוא אחד הסרטים היחידים שעסקו במלחמת ששת הימים, ולבטח מן הבודדים שעשו זאת מנקודת מבט נשית. גיבורתו היא אלמנת מלחמה, בגילומה של גילה אלמגור, והתסריט עוקב אחר מאמציה להשתחרר מאחיזת חבריו ליחידה של בעלה המנוח - אותם מגלמים יהורם גאון ואחרים, המנסים לנהל בשמו את חייה.
כמו כן, מדובר באחת היצירות הקולנועיות הכחולות-לבנות היחידות אותן ביים קולנוען זר - הדוקומנטריסט האיטלקי ג'ילברטו טופאנו. חשוב מכל, הוא בולט בשל סגנונו הקולנועי, מהראשונים להביא לישראל את השפעות הגל החדש הצרפתי.
הסרט אמנם זכה להערכה בזמן אמת, אך אולי בשל ייחודו לא הצליח להיכנס לקאנון הישראלי. למרות נוכחותם של כוכבים מקומיים בשיעור הקומה של גאון ואלמגור, הוא לא מסוג להיטי הפולחן שמוקרנים כל יום עצמאות. עם זאת, מבקרים וחוקרים תמיד הקפידו לאורך השנים להזכיר את היותו פנינה אבודה, ומקומו אף פעם לא נפקד מרשימות "הסרטים הישראלים הכי נשכחים/לא מוערכים דיו", בציפייה לעדנתו המחודשת שבוודאי תבוא.
וזו אכן מגיעה השנה, בתזמון מושלם יחד עם ציון חמישים השנה למלחמה בה הוא עוסק. סינמטק ירושלים וארכיון הסרטים הישראלי הפיקו עותק דיגיטלי חדש, משוחזר ומהודר של "מצור", שנחשף אמש (רביעי) בפסטיבל קאן במסגרת הקלאסיקות שלו, בה הוקרנו השנה גם "יצרים", "אימפריית החושים", "כל הג'אז הזה" ועוד סרטים שכבוד להיות בצדם.
את ההקרנה הציגו נועה רגב, מנהלת סינמטק ירושלים, ואלעד סמורזיק, המנהל אמנותי של הפסטיבל. לעומת זאת, למרבה הצער, איש מן המעורבים ביצירתו לא יכול היה להגיע: לא הבמאי ג'ילברטו טופאנו; לא אלמגור וגאון, המתגלים ב"מצור" בשיא הכריזמה שלהם; וגם לא הצלם דוד גורפינקל, שעבודתו כאן מעוררת השראה אפילו היום. כך נמנע מהם להתענג על העותק המשובח ולראות את סרטם יפה ומהודר מתמיד.
העותק המחודש הזה עוד יוקרן במהלך יולי בפסטיבל הירושלמי, ואז תהיה הזדמנות להרחיב עליו את הדיבור. בינתיים אפשר לומר שני דברים: זה משעשע, מן הסתם, לשבת בקאן ב-2017 ולראות סרט שנעשה בישראל ב-1969, בו גילה אלמגור אומרת "תקטין את הטלוויזיה" במקום "תנמיך", "נהר סיינה" במקום "נהר הסיין" ועוד קוריוזים שכאלה. מהותי מכך, מדהים להיווכח עד כמה "מצור" היה פורץ דרך, מורכב ומתוחכם בזמנו, ונותר כזה גם היום.
מעשי הלהטים במצלמה ובעריכה, העיסוק בנשיות ובגבריות, טשטוש הפערים בין קולנוע למציאות, הביקורת השנונה והחריפה על מבנה החברה הישראלית, היכולת לייצר תחושה אותנטית, נקודת המבט הייחודית ועוד. בכל המובנים האלה, הסרט מ-1969 יכול לתת שיעור להרבה תוצרים עכשוויים. בואו ננצל את ההזדמנות לצפות בו מחדש, כדי ללמוד אותו.
ומן הקלאסיקות לבכורות הטריות: אמש הוקרן במסגרת התחרות הרשמית אחד הסרטים המדוברים והמבטיחים שלה, "A Gentle Creature" של הבמאי הבלרוסי/ אוקראיני המהולל סרגיי לוזניצה. מי שקטף כאן בעבר, בין היתר, פרסים על "בתוך הערפל" ואחרים.
הפעם מציג לוזניצה את סיפורה של רוסייה המבקשת להעביר חבילה לבעלה האסיר, ולשם כך נאלצת לצלוח מסע אלים ואפל בתוך הביורוקרטיה והשחיתות של מדינתה. התוצאה נראית כאילו דיוויד לינץ' ביים סיפור של צ'כוב, ואותי לפחות היא הצליחה לרתק ולהפנט עד שהבמאי נגרר לקלישאה המאוסה והבעייתית מכל של קולנוע האיכות האירופאי סצנת אונס נצלנית ומיותרת.
הקהל באולם, לעומת זאת, פחות העריך את הסרט וחלק ממנו ביטא את אכזבתו בשריקות בוז, שצירפו אותו לרשימה הולכת ומתארכת של תוצרים שנויים במחלוקת בפסטיבל הזה.
סרט רוסי אלים נוסף שהוקרן כאן אתמול במסגרת צדדית הוא
"Tesnota" של הבמאי הטירון קנטמיר בלגוב. הסרט מתרחש בצפון הקווקז, בתוך הקהילות היהודיות והקברדיניות שבו, ומתאר את הניסיונות של גיבוריו להגשים את עצמם למרות הדעות הקדומות שיש נגד הקבוצות האתניות השונות באזור. יש להודות כי דרמת המתח הזו אינה סוחפת במיוחד מבחינה קולנועית, אבל היא כן מפנה זרקור למקומות ולדמויות שבדרך כלל לא רואים על המסך, ולכן מעניינת מבחינה אנתרופולוגית-סוציולוגית, וסביר להניח שנראה אותה אצלנו במסגרת פסטיבל יהודי כלשהו.
בינתיים נותר לצלול לתוך סוף השבוע האחרון של הפסטיבל, בו גם יתחילו טקסי הפרסים השונים. מחר (שישי) אמור להיערך הטקס החשוב מכל, ה-Palm Dog, המוענק לכלב המצטיין מבין הסרטים שהוקרנו בריביירה.
בניגוד לשנים קודמות, בהן הקרב על התואר היה איכותי ותחרותי, השנה משום מה כמעט ולא נראו בקאן כלבלבים. לפיכך בהחלט ייתכן כי ההולך על ארבע מן הדרמה הצרפתית הזניחה למדי "Ava" שהוקרנה בשולי האירוע, ירוויח מן ההפקר ויזכה בעצם. האם אכן כך יקרה, והאם נזכה לראות דרמה סטייל טקס האוסקר האחרון, והפרס יוענק בתחילה לכלב הלא נכון? נותר רק לחכות במתח עם הלשון בחוץ.
