פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הגל הבטוח: חמש סיבות למה מותר וצריך להתרגש לקראת "וונדר וומן"

      בגלל גל גדות, אבל לא רק בגללה: כל הסיבות שבגינן רק מתבקש כי נצא מגדרנו לקראת עליית "וונדר וומן" בסוף השבוע הקרוב

      הגל הבטוח: חמש סיבות למה מותר וצריך להתרגש לקראת "וונדר וומן"

      בסוף השבוע הקרוב יעלה בישראל לאקרנים "וונדר וומן", ועוד לפני שיתחיל לרסק שיאים קופתיים, לבטח ישבור את שיאי הפטפטת המקומיים סביב סרט קולנוע. לכן, כנהוג בימינו, לבטח תקום נגדו תנועת נגד של אזרחים מודאגים שיבקשו לצנן את ההתלהבות לקראתו וינסו לשכנע אותנו כי ההתרגשות ממנו מוגזמת.

      אז גם כדי להקדים תרופה למכה, הנה חמש תזכורות למה מותר לנו - לכם ולכל מי שבא לו - לצאת מגדרנו לקראת עלייתה לאקרנים של פנטזיית הקומיקס הכי מדוברת של השנה.

      בגלל גל גדות

      גבירותיי ורבותיי, אין דרך אחרת להסתכל על זה: מה שקורה כרגע בתקשורת העולמית סביב גל גדות הוא טירוף מוחלט. אם היא היתה יווניה היו עושים מזה עניין גדול ביוון, ואם היא היתה צרפתייה היו פוצחים בשל כך בהילולה בצרפת, אז רק טבעי שגם בישראל נפרוץ במחולות סביב ההצלחה יוצאת הדופן של השחקנית שנולדה, גדלה וחיה פה.

      נכון, העסק מן הסתם ייצא מפרופורציות באיזשהו שלב, וגם יהיו מעורבים בו שיקולים אינטרסנטיים של גופים למיניהם, כמו הקשרים בין הסוכנות שלה לכלי תקשורת מסוימים, אך אי אפשר להתעלם מהעובדות האובייקטיביות: גל גדות היא נכון לרגע זה השחקנית הישראלית הכי ידועה אי פעם בהוליווד, ובכלל אחת הכוכבות הלא-אמריקאיות הלוהטות בעולם. לא חייבים לחשוב שהיא מייצגת בהכרח את ישראל ולא חובה לקפוץ למזרקה עם דגל כחול-לבן, אבל מצד שני, גם אי אפשר לטעון כי עליית הסרט אינה אירוע משמעותי בתרבות המקומית.

      גל גדות בפרימיירה של וונדרוומן בהוליווד מאי 2017 (GettyImages)
      אם היתה יווניה, אז ביוון היו מתרגשים בדיוק כמו בישראל. גל גדות (צילום: אימג'בנק - Gettyyiimages)

      בגלל ציון הדרך בתולדות הוליווד

      ובלי שום קשר לגל גדות: כל קיץ מביא עמו כתריסר שוברי קופות, אבל "וונדר וומן" אינו סתם עוד להיט, אלא ציון דרך של ממש בתולדות הוליווד. אם אכן יזכה להצלחה מסחרית כפי שחוזים כעת בתעשייה, זו תהיה הפעם הראשונה שסרט גיבורות-על עושה כך, לאחר עשרות שנים של ניסיונות כושלים.

      מ"סופרגירל" (1984) דרך "אשת החתול" (2004) ועד "אלקטרה" (2005): פעם אחר פעם כשלו הניסיונות שקדמו ל"וונדר וומן". מפחי הנפש הללו הובילו את מנהלי האולפנים לטעון כי "הקהל לא רוצה לראות גיבורות נשיות על המסך", הותירו דורות שלמים של צופות בלי מודל שיוכלו לשאוב ממנה השראה ואילצו אותנו להסתפק בסוג אחד של גיבורים.

      "וונדר וומן" יכול לחולל סוף כל סוף את המפנה. אם אכן יצליח במקום בו סרטים אחרים לפניו כשלו, לבטח יפתח את הדלת לפרויקטים נוספים בעתיד, ויהפוך את ז'אנר גיבורות-העל מעסק כושל שאיש לא רוצה להתקרב אליה לסחורה הכי חמה בהוליווד.

      מתוך "אשת החתול", עוד סרט גיבורות-על שכולם צחקו עליו

      בגלל שהסרט הופך את הקולנוע לרלוונטי שוב

      מעט שוחרי המסך הגדול שעוד נשארו, חיים מציאות יומיומית מתסכלת למדי, כי רק לעתים נדירות הם זוכים לסור לברזייה של מקום עבודתם ולשמוע את חבריהם ועמיתיהם משוחחים בלהט על הנושא שהכי קרוב ללבם.

      סביר להניח שבזכות "וונדר וומן" כל זה ישתנה, ולפחות לשבוע אחד שיחת היום לא תהיה תוכנית ריאליטי או פוסט בפייסבוק – אלא סרט. זה יהיה נכון בעיקר לישראל מן הסתם, אבל גם ברחבי העולם הלהיט הפוטנציאלי מעורר עניין רב וחריג, בשל פריצת הדרך המגדרית, בגלל הדיווחים על איכותו וגם לאור כל מיני אירועים הקשורים בו: בארצות הברית, למשל, סוערות הרוחות בשל הקרנת טרום-בכורה שלו שהיתה על טהרת הנשים בלבד, מה שעורר את זעמם של גברים רבים, שאינם רגילים להישאר מחוץ למועדון. בקיצור, אם אתם ידועים בכיתה בתור מביני עניין בקולנוע, בימים הקרובים תהיו מקובלים מתמיד.

      וונדר וומן (יח"צ)
      Make Film Great Again. מתוך "וונדר וומן" (צילום: יח"צ)

      בגלל שאר השחקנים והשחקניות

      באופן טבעי, בארץ מדברים בעיקר על גל גדות, שזוכה בתקשורת האמריקאית לשבחים רבים על משחקה ומוגדרת כליהוק מושלם. אך חוץ ממנה, כינס "וונדר וומן" צוות מרשים של בעלי ובעלות מלאכה, שהנוכחות שלהם היא עוד סיבה להתרגש: לא רק הבמאית פטי ג'נקינס, מי שחתומה על הסרט "מונסטר" ועל פרקים בסדרות כמו "The Killing", אלא גם שלל שחקנים ושחקניות שתמיד מרגש לפגוש אותם ואותן על המסך.

      למשל, רובין רייט, כוכבת "בית הקלפים" בין השאר וללא ספק אחת השחקניות המרשימות של דורה; כריס פיין, שאולי יצליח להוכיח כאן סופית כי הוא לא מוערך דיו; אלנה אניה הספרדייה, הזכורה לטובה מ"בעור בו אני חי" של פדרו אלמודובר; וגם קוני נילסן הדנית, דיוויד ת'יוליס הבריטי, סעיד טגמאווי הצרפתי ואחרים המרכיבים קאדר קוסמופוליטי שהופך את הסרט לתצוגת תכלית של איכות חובקת עולם.

      גל גדות מתוך "וונדר וומן" (צילום מסך)
      גל גדות לא לבד. הצוות של "וונדר וומן" (צילום: יח"צ)

      ולסיכום: הדברים הללו נכתבים כקווים כללים בלבד ועוד לפני שהסרט הוקרן לתקשורת הישראלית. אך אם לא להסתמך על התגובות המוקדמות של מבקרים מהימנים בארצות הברית, הרי ש"וונדר וומן" לא סתם עשוי היטב ומהנה, אלא גם מתהדר בכל התכונות להן העולם זקוק נואשות כרגע: לב רחב, נשמה ואנושיות, במידה המזכירה את "סופרמן" מסוף שנות השבעים, ומחזירה אותנו לימים התמימים והאופטימיים שהיו פעם.

      ההשוואה ל"סופרמן" המקורי היא גם סגירת מעגל, שכן מפיצי אותו להיט קלאסי בישראל היו בזמנו האחים אדרי, וההצלחה העצומה שלו כאן אפשרה להם להשיג לראשונה דריסת רגל בשוק המקומי ובבוא העת גם לפתוח את מתחמי הסינמה סיטי. החל מיום רביעי הקרוב, הקומפלקסים שלהם צפויים להיות עמוסים מתמיד. כארבעים שנה אחרי שכריסטופר ריב התעופף באוויר, גל גדות מזנקת בעקבותיו, ויש את כל הסיבות שבעולם לשאת אליה עיניים.

      ציוץ מפרגן לדוגמה