פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "עוד סיפור אחד ודי": ספרות הילדים העברית ראויה לסדרה כזו

      הסדרה החדשה מבית היוצר של ענת זלצר ומודי בר און גמרה אומר להשיב אותנו אל הילדות שאנחנו נושאים כל חיינו. בשילוב שובה לב בין המחכים למרגש, קשה לעמוד בפני הקסם שלה

      "עוד סיפור אחד ודי": ספרות הילדים העברית ראויה לסדרה כזו

      "כל אדם בתוך הראש שלו הוא ילד. כשנשכח הכול, את הילדות שלנו נזכור", אמר השבוע יהודה אטלס בשיחה עם וואלה! תרבות. "כשאתה אומר 'אני' אתה מתכוון ל'אני' הילד. כשאתה במצוקה אתה נזכר בכל מיני דברים שקרו לנו בילדות. אתה מנסה לרצות את ההורים או עדיין כועס עליהם. כל אדם נושא את ילדותו כל חייו". בתמצות המזהיר הזה לוכד אטלס את מה שעובד ב"עוד סיפור אחד ודי". עובד כבר על הנייר למעשה, אבל הופך לקסם כמעט מובן מאליו בידיים של ענת זלצר, שיחד עם מודי בר און כבר יצרה בעבר סדרות תיעודיות נפלאות נוספות, בהן "במדינת היהודים", "תל אביב-יפו", "הקיבוץ" ואחרות.

      הסדרה החדשה שלה מתחקה אחר תולדות ספרות הילדים העברית, ועושה זאת בעזרת שיחות עם סופרי, משוררי ומאיירי ספרי ילדים דוגמת אותו אטלס, נורית זרחי, אלונה פרנקל, דויד גרוסמן, יהונתן גפן, שירה גפן, שהם סמיט, דוד פולונסקי ועוד ועוד. בנוסף להם משתתפים בסדרה גם אמנים שביצעו שירי ילדים, בכללם חוה אלברשטיין, יהודית רביץ, יוני רכטר ואחרים. שכבה אחר שכבה יוצקת "עוד סיפור אחד ודי" לא רק את היסודות העובדתיים המרתקים והמחכימים של ספרות הילדים העברית (ביאליק, קיפניס, גולדברג ורבים אחרים), ולא רק את הבחירות האמנותיות המעניינות שהיוצרים מפרטים בפנינו, אלא גם את החיוניות האוניברסלית שלה. את הקשר הבלתי פוסק שלה בין דור אחד ולקודמו ולמשנהו. קשר מזין, מנחם, מחבק וגם תרפויטי.

      עוד סיפור אחד ודי, יהודית רביץ, יוני רכטר (יח"צ)
      בחירות אמנותיות מעניינות. יהודית רביץ ויוני רכטר (צילום: יח"צ)

      את זה היא עושה באמצעות הסיפורים האישיים של המשוררים והסופרים עצמם. חלקם מספקים כמה אנקדוטות מופלאות מילדותם שלהם (בולט במיוחד החיקוי האוהב של הסופרת תמי שם טוב לאביה, שבילדותה שר לה במבטאו העיראקי את הניגון האשכנזי של שירי ביאליק). אחרים דווקא חושפים ילדות שבחלק מהמקרים הייתה רחוקה מלהיות אידיאלית - צללי שואה ומלחמה, אם דיכאונית, טראומות בית ילדים בקיבוץ וכן הלאה.

      "ספרים הם שבילים שמחזירים אותנו למקומות שסגרנו", אומרת שירה גפן בפרק השלישי. זה מה שהסדרה גמרה אומר לעשות - להשיב אותנו אל אותה ילדות שאנחנו נושאים כל חיינו. נעזרת לשם כך בקלאסיקות מוזיקליות שהאגביות שלהן בחיינו מתפרקת לגורמיה הראשוניים, באסתטיקה מצודדת של ספרי ילדים המשתלטת תכופות על המסך ובתמונות ארכיון של ילדים, בכללם הדוברים עצמם. מדי פעם - אולי לעתים רחוקות מדי - משלבת הסדרה בתבונה גם ילדים בני ימינו, מגיבים לסיפורים וכובשים את הלב עוד יותר.

      לא הכל מושלם. על סמך שני הפרקים שנשלחו למבקרים (הראשון והשלישי) נראה שאפשר היה בקלות לחתוך מהם כמה דקות. כמו כן דומה שהיא קצת מזניחה סופרי ילדים מהדור הצעיר יותר, אם כי אולי זה מעיד בעיקר על מצב הספרות לגיל הרך בימינו. בנוסף, קרוב לוודאי שעד סוף הסדרה כל אחד מהצופים יתרעם על היעדרן של קלאסיקות או יוצרים כאלה ואחרים. ואף על פי כן, מדובר בעונג צרוף. כדרכה של נוסטלגיה, היא מעמעמת את מעט הפגמים ומבהיקה את היתר, שבמקרה הזה הוא גם ככה הרוב המכריע. בסופו של דבר, "עוד סיפור אחד ודי" מוכרת ואהובה, שמחה ועצובה, פותחת מחדש ספרים צבעוניים שכבר בילדותנו התפרקו מרוב שימוש.

      עוד סיפור אחד ודי, יהודית רביץ, יוני רכטר (יח"צ)
      קשר מנחם ומחבק. דויד גרוסמן (צילום: יח"צ)
      עוד סיפור אחד ודי, יהונתן גפן (יח"צ)
      הנושא הופך לקסם (צילום: יח"צ)
      עוד סיפור אחד ודי, אתגר קרת, שירה גפן (יח"צ)
      חוזרים למקומות שסגרנו. אתגר קרת ושירה גפן (צילום: יח"צ)
      עוד סיפור אחד ודי, חוה אלברשטיין (יח"צ)
      אנקדוטות מופלאות. חוה אלברשטיין (צילום: יח"צ)

      "עוד סיפור אחד ודי" משודרת בימי רביעי ב-21:00 ב-yes דוקו וב-yes VOD.