(בסרטון: הטריילר של פסטיבל דרום)
"למרכז כבר אין שום דבר להציע", משוכנע הקולנוען קאיד אבו-לטיף. הסיפורים המעניינים באמת מסתתרים לדעתו בחלקים אחרים של הארץ, ולכן הוא אצר בפסטיבל דרום, שייפתח היום (ראשון) בשדרות, תוכנית מיוחדת של סרטים קצרים שנעשו בצפון, במג'דל שמס. "הקולנוע הדרוזי מתחיל לפרוח, אבל רוב הקהל בארץ טרם נחשף אליו, וזו תהיה הזדמנות ראשונה לעשות זאת", לדבריו.
אבו-לטיף נולד וגדל ברהט, בה עד היום אין אולם קולנוע. "הגיע הזמן שיהיה אחד, אבל מצד אחד זה לא כל כך קריטי, כי יש בארץ ערים עם המון אולמות אבל לא יוצא מהן כלום, וחשוב יותר שתהיה עשייה מאשר שיהיה איפה להקרין אותה", הוא אומר.
אבו-לטיף מספר כי אמו רצתה שיהיה מהנדס או עורך דין, אך למרבה אכזבתה החל לעסוק בתיאטרון כבר בחטיבת הביניים והמשיך בכיוון הזה גם בהמשך. לאחר שהשתתף בכמה הצגות בפסטיבל עכו, עבר גם אל מאחורי המצלמה ויצר סרט קצר בשם "באבוס", על פוליטיקת הזהויות בתוכה הוא חי.
כיום, אבו-לטיף לא נח לרגע, ועובד על הצגות נוספות וכן על סרט עלילתי ראשון באורך מלא. נוסף לכך, מצא זמן לאצור את התוכנית הזו. ארבעת הסרטים שבחר לה מתחלקים בין שני במאים. אמיר פכרדין, שיצר את "בין שתי מיתות" ו"תא קולי" ואיהאב טרבייה, החתום על "החורף הארבעים ושניים" ו"הנשכחים".
"אני מסתובב הרבה בארץ וקופץ על כל סיפור חדש שאני שומע", אומר אבו-לטיף. "אני חושב שאנחנו חייבים סיפורים כדי לחיות, אבל אי אפשר לשמוע אותם סיפורים כל הזמן. הדייסה שתמיד הגישו לנו כבר לעוסה. הסרטים הקצרים הללו מביאים קולות אחרים וחדשים, שהם אמנם גם מעט צורמים ומחוספסים, ולכן לא בטוח שהמרכז ירצה לשמוע אותם. המרכז כאן שמרני מכדי לקבל אותם. הוא רוצה שיהיה לו נוח בכיסא המרופד שלו. הפסטיבל קורא עליו תיגר ומבקש לזעזע אותו".
איך הוא עושה זאת? מה בעיניך המכנה המשותף של ארבעת הסרטים?
"אני חושב שבכולם נוכח העניין של הגבולות, פיזיים ורוחניים. הגדר משחקת תפקיד מרכזי בחיים במג'דל שמס וזה מחלחל לתרבות שם, גם למוזיקה וגם לקולנוע. הגדר מהדהדת בכל הסרטים, ותופסת אותך כל פעם במקום אחר".
במסגרת התוכנית תתקיים גם סדנת אמן של מייסלון חמוד, יוצרת "לא פה לא שם". מעניין אותי לשמוע מן הפרספקטיבה שלך, מה חשבת על הסרט שלה?
"אני חושב שהכוח של הסרט הוא בכך שהציב לראשונה מראה מול החברה הערבית. מייסלון באה ואמרה 'חבר'ה, בוא נפסיק להגיד אכלו לנו, שתנו לנו, ונכיר בכך שגם אנחנו חלק מן הבעיה'. זו הגדולה של הסרט ובגלל זה הוא עורר הדים, כי מייסלון נגעה כאן בפצע אמיתי. אנחנו חיים בחברה מאוד שסועה, מאוד אלימה. תראה מה קרה עכשיו באום אל פאחם. כבר ספרנו יותר מעשרה מקרי רצח בחודש הרמאדן. אי אפשר להגיד שהכל בסדר וגם אי אפשר להאשים את הכיבוש בכל הצרות. צריך לעצור ולשאול איפה אנחנו בכל הסיפור ואיך זה שיום אחד מישהו אצלנו רוצח את האחות שלו ויום אחר מישהו רוצח את אשתו. אם אנחנו לא נטפל בזה, אף אחד לא יעשה את זה בשבילנו, כי המשטרה בישראל ניגשת לבעיות רק אחרי שהבלגן מסתיים, בטח במקרים של ערבים".
מסקרן אותי לדעת גם מה דעתך על "סופת חול", הסרט של עילית זקצר על הקהילה הבדואית שהיה להיט מקומי ובינלאומי.
"למה אתה שואל אותי את זה? תראה... מה שטוב בסרט, זה שהוא מסתכל לראשונה על הקהילה הזו מנקודת המבט של האישה. חוץ מזה, כלום. זה עוד סרט שהאדם הלבן עשה על השחורים. עוד סרט שבו האדם הלבן בא ואומר 'בוא אני אראה לכם את האדם השחור. איך הוא חי ואיך הוא מתחתן'. לא אהבתי גם את כל העניין של התמרוקים בסרט. הם הציגו שם את הנשים כמו גיישות יפניות, ובאופן לא אמין יחסית למציאות של החברה הבדואית".
אם לחזור לעשייה שלך, "באבוס", הסרט הקצר שאתה יצרת, מדבר על סוגיות בייצוג ובזהות של הקהילה הבדואית שרוב הישראלים לא מודעים להם.
"תשמע, הבדואי יתום, כי גם הישראלים וגם הפלסטינים לא רוצים לקחת חסות עליו. אתה הולך לתרבות הישראלית, וכל הבדואים שם גנבים או סרסורים, וכך זה גם בתרבות הפלסטינית. קח למשל את 'דרך 181, קטעי מסע בפלסטין-ישראל' של אייל סיוון ומישל חלייפי. על ההתחלה רואים את הבדואי בתור רועה כבשים. תן לי סרט ישראלי או פלסטיני שיתייחס אליי כאל אחד משלהם, ולא ייזכר בי רק כשמדברים על סמים וגניבת רכבים".
בשביל השינוי הזה נצטרך ככל הנראה לחכות לסרט הארוך שלך. באיזה שלב הוא נמצא כרגע?
"נקודת המוצא של הסרט הזה היא היום שבו המשפחה שלי הודיעה לי כי עליי להתחתן עם מישהי שאני לא מכיר, כחלק מ'חתונת בדל'. הוא התחיל כהצגת יחיד ועכשיו עובר לקולנוע. קיבלנו מענק מקרן גשר ועכשיו אנחנו משכתבים את התסריט. שלומי אלקבץ, שהפיק גם את 'לא פה ולא שם', מפיק את הסרט ובכלל יש לנו צוות לעניין".
עוד חמישה דברים שכדאי לשים אליהם לב בפסטיבל
* מחווה לאמט אסקלנטה, אחד הבמאים המקסיקאים הצעירים הבולטים (והאלימים) של השנים האחרונות, כולל הקרנת סרטו הטרי ועטור הפרסים "הפרא"
* מיטב סרטיו של ליסנדרו אלונסו הארגנטינאי, מן היוצרים המוערכים בעולם הקולנוע האמנותי של השנים האחרונות, כולל למשל "ארץ השפע" בכיכובו של ויגו מורטנסן
* כבוד דומה גם לוורנה פרבל ולוסיין קאסטאינג טיילור, מיוצרי הדוקו המיוחדים והמהוללים של השנים האחרונות, כולל הקרנת סרטם המדובר במיוחד "לוויתן". כמו אסקלנטה ואלונסו, גם הם יכבדו בנוכחותם את הפסטיבל
* הקרנת הסרטים הצרפתיים בהם השתתפה רונית אלקבץ עליה השלום, שרובם לא הוקרנו בארץ ואינם מוכרים כאן לציבור הרחב
* הקרנת בכורה של שלל סרטים ישראליים טריים, כמו גם הקרנה נוספת ל"הקיר" זוכה דוקאביב של מורן איפרגן
לפרטים מלאים ושעות הקרנה ראו האתר הרשמי של הפסטיבל.