בשנים האחרונות טיפחה סקרלט ג'והנסון את אחד מגופי העבודה הכי מגוונים בהוליווד: היא הרביצה מכות בלהיט גיבורי העל "הנוקמים", בשובר הקופות היורו-טראשי "לוסי" ובעיבוד הכושל לאנימה הפולחני "הרוח במעטפת"; דיבבה מערכת הפעלה בדרמת האינדי ההיפסטרית "היא", נחש בפנטזיה לכל המשפחה "ספר הג'ונגל" ודביבון בקומדיית האנימציה "לשיר"; גילמה חייזרית פתיינית בהזייה האוונגרדית "מתחת לעור", וחזרה לתור הזהב ההוליוודי ב"יחי הקיסר" של האחים כהן וב"היצ'קוק", בו גילמה את ג'נט לי וזו רק רשימה חלקית.
אי אפשר להאשים את ג'והנסון בדריכה במקום או באי-לקיחת סיכונים, ובכל זאת יש דבר אחד שלא עשתה: לא לקחה חלק בגל הקומדיות הנשיות שהתעורר מאז הצלחת "מסיבת רווקות", ולא כיכבה בשום מהתלה פרועה. את זה השאירה לקמרון דיאז, עד עתה.
כעת ג'והנסון מסמנת וי גם על אותה משבצת שהשאירה ריקה: אתמול (חמישי) עלה כאן "לילה קשוח" בכיכובה, והוא מתגלה כסרט הראשון שמאפשר לה להפגין סוף כל סוף את כישוריה הקומיים.
ברוח הטוויסט הנשי שיש כיום בתוצרים הוליוודיים רבים, גם "לילה קשוח" הוא מעין גרסה נשית לתת-ז'אנר שהיה עד כה גברי לחלוטין: קומדיות על מסיבות רווקים שיוצאות משליטה, למשל "עד החתונה זה יעבור" ו"בדרך לחתונה עוצרים בווגאס".
כמו במהתלות הללו, גם כאן הדמויות יוצאות לחגוג את תום הרווקות של אחת מהן, וגם כאן מובן שהתוכניות משתבשות, ותקרית לא צפויה מולידה רצף של אירועים מטורפים. רק שהפעם, כל זה קורה לרווקות ולא לרווקים.
הרווקות במקרה זה הן ארבע חברות מן הקולג', ועוד חברה טובה וטרייה של אחת מהן. בראש החבורה עומדת הדמות בגילומה של ג'והנסון, פוליטיקאית המנהלת קמפיין בחירות לסנאט המקומי עם שיער בלונדיני קצר רואים שהתסריט נכתב בימים בהם חשבו שקלינטון תהיה נשיאה. בצדה, כמתחייב לאחרונה בהוליווד, מקיפות אותה דמויות מכל גווני קשת הזהויות: כבדת משקל, מהגרת, שחורה ולסבית. מגלמות אותן, גם כאן כנהוג בימינו, שחקניות המוכרות בעיקר מן הטלוויזיה ובהן קייט מקינון מ"סטרדיי נייט לייב" ואילנה גלייזר מ"ברוד סיטי", שנוכחותה בסרט אינה מפתיעה, שכן התסריטאית-במאית שלו היא לוסיה אניילו, מי שגם ביימה את פרקי הסדרה.
ג'והנסון משכילה ליישר קו עם הקומיקאיות המנוסות יותר, והודות לעבודה של השחקניות ושל התסריטאית-במאית, "לילה קשוח" מצליח להצחיק. נכון, הפתיחה שלו מקרטעת, וגם בהמשך ההשפעות של קומדיות דומות שקדמו לו נראות לעתים ישירות מדי. אך בסך הכל, הסרט עומד ברף של בדיחה חביבה אחת לפחות אחת לחמש דקות, והברקה קורעת פעם ברבע שעה.
עם זאת, מה שבאמת יפה ומעניין כאן אינו הצד ההומוריסטי, שאותו מובן מאליו למצוא בסרט המתיימר להיות קומדיה, אלא דווקא משהו צפוי פחות הרובד הפרוורטי שיש פה.
גיבורות "לילה קשוח" מהוגנות לכאורה, וכזו היא גם הזירה בה הן מארגנות את המסיבה השגרתית לכאורה שלהן בית חוף במיאמי, באזור בו שוהים בעיקר לבנים אמידים. אך ככל שמתקדם הסרט, כך מתגלה כי בתוך הקנקן הנוצץ מסתתרים שלל סטיות אפלות ומיניות.
לרבות מאלה אחראיות שתי הדמויות המוצלחות בסרט: הזוג המתגורר בסמוך לאותו בית חוף. בגילומם של דמי מור וטיי בארל, השניים מתאפיינים בתיאבון מיני עשיר ופטרונות קולוניאליסטית, ונהנים לפתות צעירות עם גוון עור כהה לקיים עמם מין בשלישייה על רקע מצלמות אבטחה שאינן עובדות. ממש כך.
למעשה, אם ניקח את "לילה קשוח" כמות שהוא, נוריד ממנו את רוב הבדיחות, נדבב אותו ואולי נשנה מעט את המוזיקה ואת העריכה, אפשר יהיה לשווק אותו מחדש כמותחן זימה אירופאי איכותי מהסוג של "היא" של פול ורהובן. נוסף למעמדים שכבר הוזכרו כאן, יש בו גם רצח של חשפן, עסקת העברת סמים ומין אוראלי בתחנת דלק, ניסיון להעלים גופה בלב ים ועוד שלל התרחשויות דקדנטיות. גם אם הוא לכאורה בידורי יותר ויומרני פחות מרוב עבודותיה הקודמות של ג'והנסן, הרי שזה דווקא אחד מן הסרטים הסוטים והמופרעים בקריירה שלה.
אך גם אם יש בסרט ממד חתרני, פמיניסטי הוא בטח לא. נכון, כתבה וביימה אותו אשה, וכמעט כל הדמויות המרכזיות בו נשים - את המין הגברי מייצגים אך ורק הבן זוג של הגיבורה וחבריו. ואמנם, אף אחד מהם לא מסוג אלפא, ואוזלת היד שלהם מספקת ל"לילה קשוח" את עלילת המשנה שלו ומעמידה אותם ואת בני מינם באור עלוב. אך בסופו של דבר, כל התלאות שעוברות הגיבורות נועדו אך ורק כדי לאפשר להן להגיע במיטבן לחתונה.
כמו כן, הסרט גם מספר לנו מעט על עולמן הפנימי והמקצועי של הגיבורות מעבר למיניות שלהן, ובאופן כללי לא מציג את הדמויות הנשיות בצורה מכבדת יותר מאשר קומדיות הרווקים שקדמו לו. "לילה קשוח" צפוי להצליח בקופות, כך שיחד עם "וונדר וומן" יווצר מצב בו שניים משוברי הקופות גדולים כרגע הם להיטים שביימו נשים, אבל מעבר לכך ולזה שהוא עוסק במסיבת רווקות, אין בהכרח הבדל מהותי בינו ל"בדרך לחתונה עוצרים בווגאס".