פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המפלצת קמה על יוצרה: ההופעה של משינה לרגל 25 שנה ל"מפלצות התהילה" הלכה רחוק מדי

      למשינה יש את כל הסיבות לחגוג 25 שנה ל"מפלצות התהילה", וההופעה החגיגית אמש אמנם התחילה באופן מבריק - אך אז, למרבה האכזבה, היא צללה מטה

      המפלצת קמה על יוצרה: ההופעה של משינה לרגל 25 שנה ל"מפלצות התהילה" הלכה רחוק מדי
      צילום: דייב שחר, עריכה: ורד לידני

      (בסרטון: ביצועים מן ההופעה אמש. צילום: דייב שחר)

      בשלהי 1992 קרה דבר מאוד מוזר: למשינה יצא אלבום, אבל אף שיר ממנו לא הושמע בשעות המיינסטרים ברדיו. הלהיטים הגדולים מאלבומים קודמים עדיין היו פעילים, אבל "מפלצות התהילה" דמם. שירים כמו "אין מקום אחר" ו"את באה לבקר" ניתן היה לשמוע רק בשעות הקטנות של הלילה, בתוכניות כמו "לא רוצים לישון" של גלי צה"ל, שפרגנו ללהקות כמו אליס אין צ'יינס ורייג' אגיינסט דה משין.

      ולא שמשינה לא הביאה את זה על עצמה. היא התנהגה באותו זמן כמו גבר עשיר שיש לו הכול והחליט לנסות משהו חדש, על הזין מה שיגידו. הימים ימי הגראנג' והנויז, ואחרי ההצלחה של "העמותה לחקר התמותה" החבר'ה התעייפו, התפרקו זמנית והחליטו שאם יחזרו, זה יקרה בתנאי שלהם. התנאי הזה היה "מפלצות התהילה", אלבום המנונים הכי רחוק מהמיינסטרים. "פעם בכמה שנים אנחנו עושים את הדבר הזה", אמר אמש (חמישי) יובל בנאי בקול מבולבל בהופעה בבארבי, "רק פעם בכמה שנים, אבל אנחנו שומרים עליו תמיד".

      "הדבר הזה" היה הפעם הופעה לרגל חגיגות 25 שנה לצאת האלבום. יש למשינה את כל ההצדקות לחגוג שוב את "מפלצות התהילה". קודם כל, כי הם יכולים. שנית, משום שרבע מאה לאחר שיצא, חשיבותו היום לא תסולא בפז. בעוד סצנת הרוק הישראלי חווה גסיסה איטית, ממושכת וכואבת, "מפלצות התהילה" לא רק שומר על חיי נצח, הוא גם מזכיר שפעם עשו פה רוק ברמה מאוד גבוהה. הציפיות לערב בלתי נשכח היו בשמיים, במיוחד לאחר הסבב המצוין שערכה הלהקה לפני שנתיים במלאת 30 שנה לאלבום הראשון.

      משינה (יח"צ)
      יש את כל ההצדקות לחגוג. ההופעה של משינה (צילומים: נמרוד סונדרס)

      נראה היה שהציפיות הללו עומדות להתגשם. לאחר חימום הזוי של "המסך הלבן", להקה חייזרית מוקפת הייפ מוגזם (שכנראה תיזכר לנצח בזכות הביטוי "שהיודונאצים ימצצו"), עלו המשינאים לבמה ולא בזבזו זמן. הם פתחו לפי סדר האלבום עם "שלומית בונה סוכה", "את באה לבקר" ו"אין מקום אחר". בנאי נראה הלום ומתנדנד מההתחלה, אבל עם פתיחה כזאת לא היה לו זמן לנשום, לא הייתה ברירה אלא להיכנס מיד לעניינים. הוא נראה ספק משחק עם הסמפלר, ספק נשען עליו כדי לקחת אוויר. בנקודה הזו זה עדיין לא הפריע, בעוד חצי שעה זה כבר יהיה הרבה יותר בעייתי.

      הלהקה היטיבה לנגן, הקהל היה באקסטזה ועל ההופעה הזו עמדה להיות מוטבעת החותמת "מושלמת". האנרגיות והכעס עברו היטב מהבמה לקהל, ואם בכעס עסקינן, השפן שמשינה שלפה הפעם מהכובע היה האיש הזועם ביותר בהיסטוריה של הרוק הישראלי – תום פטרובר הנהדר. החצי הגברי של "היהודים" הפליא לבצע את "עכשיו את בוכה" והדגים שוב ממה עשוי רוקר אמיתי. הוא השאיר כמויות של זעם על הבמה, האנרגיות שלו היו מופלאות. למרבה הצער, כשהוא ירד האנרגיות נעלמו יחד אתו.

      בנאי, שקיבל מפטרובר את המנוחה לה היה זקוק, חזר לבמה מרוקן לחלוטין והוריד את הערב לנקודת שפל. הוא מלמל, ליהג והתעסק עם הסמפלר כאילו לפניו אוטו עם מכסה מנוע פתוח שהוא מנסה להבין מה הבעיה בו. שלומי ברכה ומייקל בנסון עשו פרצופים ספק מבוימים-ספק אמיתיים ולבסוף, כדי להיחלץ מהמבוכה, החלו חברי הלהקה לנגן קטע אינסטרומנטלי. לאחר חמש דקות ארוכות בנאי נחת בחזרה בעולמנו והכריז חלושות על כך שלמשינה ייצא בקרוב אלבום חדש, אותו הגדיר ברכה כ"פורנו פוליטי". הוא אף ביצע שיר אחד ממנו ("בתוך הנחשול"?)

      למרות הבשורה המרעננת, זה כבר לא היה אותו דבר. התחושה של הקהל בשלב זה הייתה כמו זו של מהמר שצבר מומנטום של ניצחונות וברגע אחד איבד הכול. ברכה סיפק ביצוע חלול ל"דרקון", שיר מאלבומו האחרון, שלווה בעוד ליהוג לא הגיוני של בנאי על כך שכולנו מפחדים מדרקונים. לאחר מכן הוא סיפק עוד כותרת כשאמר ש"אני לא שם ז'... אתם יודעים על מי". אחר כך הסביר שהוא לא רוצה להגיד למי כיוון. לנו יש ניחוש מושכל, ובואו רק נגיד שזו לא הייתה הופעה שנועדה לתומכי הממשלה.

      משינה (יח"צ)
      הכתיב דשדוש. יובל בנאי אמש

      מלבד פטרובר עלו לבמה מיי פיינגולד, ג'נגו ונושי פז, אבל גם הם לא הצילו את הערב מהדשדוש שאותו הכתיב בנאי. נקודת השיא הבאה הגיעה הרחק בשלב ההדרן, כשהלהקה ביצעה גרסת רוק כבד ל"רכבת לילה לקהיר" עם קריאת מואזין מטורללת של איגי דיין. זה היה השלב האנרכיסטי של הלילה, כולם השתוללו על הבמה, עשו שמח ונשארו לג'אם סשן די ארוך, שכלל בין היתר סולו של ברכה ל"דני" וגרסה ל-"Knocking on Heaven's Door" עם בועז בנאי.

      זה היה ערב מוזר. משינה החלה עם הופעה מבריקה, ביצעה צלילה חדה והרימה מעט לקראת הסוף את הראש מעל המים. אם תרצו, יש בכך צדק פואטי – כאילו להזכיר לנו ש"מפלצות התהילה" נכשל שלא בצדק, אבל אולי בזמן אמת משינה הלכו אתו רחוק מדי. ממש כמו בהופעה שלהם אתמול.

      משינה (יח"צ)
      ערב הזוי. אמש בבארבי
      משינה (יח"צ)
      לרגעים, הקהל היה באקסטזה. אמש בבארבי
      משינה (יח"צ)
      התהילה נמשכה רק 15 דקות. אמש בבארבי