ההיסטוריה של הקולנוע מלאה צמדים מיתולוגיים שדהרו יחדיו ברכבי שודים. עכשיו, מצטרפים לרשימה הזו גם גיבורי "בייבי דרייבר", שעולה כאן היום לאקרנים: צעיר שנאלץ לרתום את כישורי הנהיגה הפנומנליים שלו בשירותה של חבורת פושעים נאלחת ומלצרית שנתקלת בו במקרה ומצטרפת להרפתקאותיו. אם התיאור נשמע כמו קלישאה אחת גדולה, זה לא מקרי, כי התסריט כאן לא מבוסס על החיים עצמם אלא על הסרטים שהבמאי אדגר רייט גדל עליהם.
ובקיצור: יש כאן ניסיון ליצור את גרסת דור ה-Y ל"בוני קלייד", ואמנם זו נשמעת משימה יומרנית באופן כמעט פאתטי, אבל התקשורת הבינלאומית הכתירה אותה כהצלחה, כך ש"בייבי דרייבר" מגיע לאקרנים נישא על גל של ביקורות משבחות וציוצים מתלהבים.
מי שנכנסים בו לנעליים של וורן בייטי ופיי דאנאוויי הם אנסל אלגורט ולילי ג'יימס. בעוד חמישים שנה אולי יגישו יחד את האוסקר לסרט הטוב ביותר ויקראו מן המעטפה הלא נכונה, אבל בינתיים יושבים השניים בניחותא במלון לונדוני, מתראיינים לעיתונאים מרחבי אירופה על "בייבי דרייבר", בו משתתפים גם ג'ון האם, קווין ספייסי ואחרים.
אלגורט, בן 23, כבר שיחק קודם לכן בכמה סרטים מצליחים שפנו בעיקר לקהל בני הנעורים, ובראשם "אשמת הכוכבים". כמו הגיבור, שלא הולך לשום מקום בלי אוזניות ולא מסוגל לצאת לדרך בלי צלילים, גם הוא מכור למוזיקה ומקדיש לה כל שנייה אפשרית מחייו.
"יש קטע שהדמות שלי רוקדת ברחובות, וכל כך הזדהיתי", מספר השחקן, שממש אתמול נודע כי בקרוב יגלם את הנשיא המנוח ג'ון קנדי בסרט ביוגרפי חדש. "לפני ארבע שנים, קיבלתי את ההודעה על הליהוק לתפקיד הקולנועי הראשון שלי, בעיבוד המחודש ל'קארי'. בדיוק צעדתי בשדרות מדיסון עם אוזניות, ועד כדי כך שמחתי למשמע הבשורה שהתחלתי לפזז בציבור כמו משוגע. ככה זה: כשאתה שומע מוזיקה, אתה מרגיש בחדר האינטימי שלך אפילו אם אתה באמצע הרחוב".
בצד הקריירה הקולנועית שלו אלוגרט ממשיך גם לטפח פעילות מוזיקלית, ובסמוך ליציאת "בייבי דרייבר" לאקרנים הוציא סינגל חדש. "פעם היה נהוג שאמנים משלבים בין תחומים שונים. ציירים היו גם ממציאים, שחקנים היו גם זמרים וכדומה. היום כולם מפחדים ממה שהחברה תגיד עליהם, ולכן מרסנים את עצמם", אומר הכוכב העולה בראיון לוואלה! תרבות לרגל צאת סרטו בארץ. "פגשתי לא מזמן את רוברט פטינסון במסיבה והוא סיפר לי על חלומו הלא ממומש להיות זמר. אמרתי לו 'אז יאללה, בוא איתי לאולפן ונקליט משהו', אבל הוא התחיל לגמגם ולהסס וקיבל רגליים קרות, רק בגלל המוסכמות החברתיות".
במציאות המוזיקה שאלגורט עושה אלקטרונית, אבל ב"בייבי דרייבר" הסגנון מיושן יותר, ומזכיר סרטים מוזיקליים מהוליווד של שנות החמישים והשישים. "לא רואים בימינו מספיק גברים מפזזים, כמו בימים של ג'ין קלי וג'ון טרבולטה", מצהיר השחקן. "אפילו 'לה לה לנד' לא הלך עד הסוף ולא ראינו בו את השחקנים רוקדים על הקירות, אולי כי ריקוד נתפס כיום כמשהו לא גברי. 'בייבי דרייבר' מוכיח שגם גיבורי פעולה יכולים להיות רקדנים. זה לא סותר. התאהבתי בריקוד בגלל יו ג'קמן, אחרי שראיתי אותו מככב על במות ברודווי ב'אוקלהומה', ואף אחד לא יכול להגיד שיו ג'קמן לא גברי לאללה, נכון?".
גם את תאוות הריקוד שלך ניסו לסרס?
"כן, כשהתחלתי ללמוד בלט בכיתה ד' צחקו עליי, אבל אז עברתי לבית ספר לאמנויות ושם זה כבר היה מגניב לרקוד".
אתה גם רוקד בבית, ככה סתם בשביל הכיף?
"בטח, כל הזמן, בדרך כלל לצלילי מוזיקה גרובית. דאפט פאנק, בי-ג'יז וכאלה".
אביו של אלגורט, ארתור, הוא צלם אופנה ומוצאו יהודי, רקע שבא לידי ביטוי ב"לחיים", המנון הבר-מצוות שהשחקן/מוזיקאי הוציא לפני שנתיים.
"מאז ומעולם אני מזהה את עצמי כיהודי ואני יודע על יהדות יותר מאשר על כל דת אחרת, ולכן גם הפקתי את השיר הזה", הוא מספר. "אני מרגיש חיבור לתרבות היהודית ובעיקר אוהב מוזיקת כליזמר, היא כל כך כיפית! ניסיתי ליצור בקטע הזה מעין גרסה אלקטרונית של הוויב הכלייזמרי".
ואם אפשר גם לדבר על סרטים קודמים שלך, אני חייב להגיד, עד היום אני חוטף קריזה על אנשים שמזלזלים ב"אשמת הכוכבים". זה סרט מופתי בעיני, באמת.
"אני מסכים. זה סרט אדיר בעיני ואני מאוד גאה שהייתי חלק ממנו. לא פעם אומרים לי 'מזל טוב, 'בייבי דרייבר' זה הסרט האמיתי הראשון שלך' ואני עונה, 'תסלחו לי, אבל פגשתי את המעריצים של 'אשמת הכוכבים' והם אנשים אמיתיים לחלוטין".
אולי הזלזול נבע מכך ש"אשמת הכוכבים" נתפס כסרט הפונה בעיקר לבנות, קהל היעד שהממסד והתקשורת הכי נוטים לזלזל בו?
"אני אוהב בנות, אני לא אוהב בנים. אני רוצה שרק בנות יבואו לסרטים שלי".
מאז "בייבי דרייבר" הספקת לשתף פעולה עם קווין ספייסי בסרט נוסף, "Billionaire Boys Club". אתם כבר סחבקים?
"האמת שכן. לא ציפיתי שזה יקרה, כי הוא כוכב קולנוע גדול ומי אני בכלל, אבל נהיינו חברים ביוזמתו ואתמול אפילו בילינו יחד אחרי הפרמיירה".
לילי ג'יימס, מצדה, אינה מוזיקאית פעילה, אבל גם בחיים שלה המוזיקה ממלאת תפקיד מרכזי, ומיד לאחר הריאיון היא שמה פעמיה לפסטיבל גלסטונברי. "אני הולכת לראות שם את רדיוהד וממש מתרגשת מזה", אומרת השחקנית בת ה-28, שהתגלתה ב"אחוזת דאונטון" ומאז כיכבה ב"סינדרלה", בין השאר. "אבי המנוח היה מוזיקאי וקיבלתי חינוך מוזיקלי ביותר. בזמנו הייתי מקשיבה לקרול קינג, ג'וני מיטשל, ניק דרייק וכדומה, אבל היום עברתי לסגנונות קצת אחרים. כשהשתתפתי בהפקה הבימתית של 'רומיאו ויוליה', הייתי מקשיבה לביונסה כל הזמן בשביל לקבל השראה".
ומה הקשר בינך לנהיגה פרועה כמו בסרט?
"כשהייתי צעירה יותר הייתי נוהגת כמו מטורפת. אני זוכרת פעם שחזרתי מן הבית ספר עם חברות והתאפרתי בזמן שהייתי על ההגה. היום כמובן שכבר לא אעשה דברים כאלה, אבל האמת שבאופן כללי אני כבר כמעט לא נוהגת. אני גרה בלונדון, כך שרכב זה דבר מיותר למדי. חמש שנים לא נהגתי".
הפסקול של הסרט עמוס בעשרות שירים, וכל אחת מן הסצינות נכתבה, בוימה ונערכה לפי הקצב של כל אחד מהם. יתרה מכך, ג'יימס מספרת כי התסריט של רייט הגיע אליה עם פיצ'ר שאיפשר לה ללחוץ על אייקון ולשמוע תוך כדי קריאה את המוזיקה הרלוונטית. "זו פעם ראשונה שזה קרה לי וזה היה כל כך מגניב. הסרט קרם עור וגידים עוד על הנייר, ויכולתי לדמיין אותו כבר אז", היא אומרת. "סרט מוזיקלי הוא בעיני צורת האמנות הכי יפה, ואני שמחה שהוא חוזר לאופנה ואנשים יוצאים מן הארון ומודים בגדולת הז'אנר, בטח אחרי ההצלחה של 'לה לה לנד'".
אנסל אמר עלייך שהדבר הכי בולט בך, שבניגוד לרוב הכוכבים והכוכבות את לא פרימדונה.
"כי ככה גידלו אותי, לשמור על פרופורציות, אבל גם אם אני לא פרימדונה עכשיו, בטח אהפוך לכזו תוך כמה שנים".
התפרסם היום שהולכים לעשות גרסה קולנועית ל"אחוזת דאונטון", אולי זה מה שישבור את הצניעות שלך?
"אין לי מושג אם זה באמת קורה, לא אמרו לי על זה שום דבר, אבל אם זה אכן יקרה אלה חדשות טובות מאוד".
