אם השנה הייתה 2007, סביר להניח שהיינו מדווחים לכם היום (ראשון) על הביצועים הקופתיים של "Okja". בזמנו סרט כזה לבטח היה מפאר את המסך הגדול, כיאה להפקה מדוברת ועתירת תקציב שערכה את הבכורה העולמית שלה בפסטיבל קאן, מציגה בתפקידים הראשיים כוכבים בשיעור הקומה של ג'ייק ג'ילנהול, טילדה סווינטון, פול דאנו ולילי קולינס, עוסקת בסוגיה חברתית בוערת כמו זכויות בעלי החיים ומעוררת הרבה רעש בתקשורת.
אלא שהשנה היא 2017, בה אנשים מסתובבים בלי מזומן ומוצאים אהבה ברשת, וגם הדרך בה אנו רואים סרטים עוברת טלטלות. וכך "Okja" דילג ברוב העולם על הפצה מסחרית באולמות, ועלה ישר בנטפליקס בימים האחרונים. אז אם אתם שומעים רעש עכשיו, אלא לא רק הדי שריקות הבוז מפסטיבל קאן, בו חלק מן הצופים שרקו בוז לסרט בגלל החשש שיקרב את הקץ של המסך הגדול, אלא גם צלצול הפעמונים המבשרים על מהפכה בתעשיית הקולנוע. לא פחות.
נכון, כבר בשנות השמונים הפיקה התעשייה לא מעט כותרים שהלכו ישר לווידאו. ואמנם בשנים האחרונות לא מעט סרטים עלו לרשת בלעדית או יחד עם הפצתם הקולנועית. אך לרוב, אלא היו זבלונים סוג ב' או יצירות מינוריות לקהל קטן, שממילא לא היו מביאות צופים רבים לאולמות. "Okja" הוא המקרה הראשון בו מנסה נטפליקס לתחרות ראש בראש עם הבלוקבסטרים של הקיץ.
כמו כן, אין ספק שאם "Okja" היה יוצא לקולנוע היו לו סיכויים לקבל כמה מועמדויות לאוסקרים, אבל בשל פורמט הפצתו, סביר להניח שהאקדמיה תבכר להתעלם ממנו. כלומר, הסרט מעיד על מציאות חדשה בה יוצרים ומפיקים מוותרים על הכבוד והפסלונים לטובת הפריבילגיות האחרות שנטפליקס מספקת, למשל חופש אמנותי גדול יותר מאשר בהוליווד, וכמובן נגישות וזמינות לקהל ברחבי העולם.
במידה ועוד סרטים יילכו בדרך של "Okja", האם האוסקר ייאלץ להתאים את עצמו לחוקי המשחק החדשים כדי לשמור על רלוונטיות? ואם עוד פרויקטים מדוברים יעלו ישירות לרשת ברחבי העולם, האם יצליחו בתי הקולנוע לשרוד את התחרות? אם הווידאו הרג את כוכב הרדיו, כמו שזימרו פעם, האם נטפליקס תהרוג את המסך הגדול?
השאלות הללו מסעירות כרגע את התעשייה כולה. בצרפת, בה כידוע אוהבים מחאות ותגובות דרמטיות, איימו להחרים שני בתי קולנוע שביקשו לקיים הקרנה חד-פעמית מיוחדת של הסרט לפני עלייתו לרשת, ואלה נאלצו לבטלה בבושת פנים. בישראל, בה העסקים דווקא פורחים ורק השבוע נפתחו שני מתחמים קולנועיים חדשים, המפיצים רגועים יותר, אבל גם כאן דברים עוד יכולים להשתנות והאיום של "Okja" וכל מה שהוא מייצג מרחף מעל השוק המקומי.
אז יכול להיות שבעוד חמש שנים נתבדה, אבל יכול להיות גם ש"Okja" יתגלה כציון דרך היסטורי של ממש בדברי ימי הקולנוע. כל מה שמסביבו כה דרמטי עד שקל לשכוח על מה הסרט עצמו, אז בוא נעשה זאת סוף כל סוף: ובכן, מדובר ביצירה דוברת אנגלית נוספת של הבמאי הדרום-קוריאני המוערך בונג ג'ון-הו, מי שביים לפני כמה שנים את "רכבת הקרח", והיא מתרחשת בעולם עתידני ועוקבת אחר חברות מופלאה בין חזירה מהונדסת גנטית לחברה הכי טובה שלה, ילדה שאימצה וגידלה אותה וכעת מנסה להילחם בתאגיד הענק המנסה להשיבה לידיה לשם מטרותיו הנלוזות.
צפייה שנייה בסרט, אותו ראיתי לראשונה בפסטיבל קאן, מחדדת ומבהירה כמה נקודות. קודם כל, אפשר לפחד מנטפליקס כמה שרוצים - ולטהרני המסך הגדול שכמותי הם אכן נראים כרגע כמו השטן בכבודו ובעצמו - אבל חייבים להודות: בלעדיהם יצירה כמו "Okja" לא היתה נעשית היום.
מי בהוליווד היה נותן כסף לסרט כזה, המבוסס על תסריט מקורי ואינו המשכון, עיבוד מחודש או כיוצא בכך? מי היה לוקח על עצמו את הסיכון העצום הכרוך היום בהפצה קולנועית ושיווק שלה, בשביל יצירה שאין לה ז'אנר מוגדר, והיא מעזה לערבב בין פנטזיה לכל המשפחה, פעולה, קומדיה, דרמה ומחאה חברתית? מי היה שם את יהבו על פרויקט שאין לו קהל יעד מובחן, ונע על הגבול שבין ילדותי מדי למבוגרים ובוגר מדי לילדים, ועוד מגדיל עשות ומציג בצד האנגלית לא מעט דיאלוגים בקוריאנית?
מספיק להיזכר מה קרה ל"רכבת הקרח", סרטו הקודם והשאפתני של ג'ון-הו, שסבל מהתערבות אמנותית בוטה של מפיצו האמריקאי ולאחר מכן נידון גם לקבורה מסחרית, כדי להבין למה הבמאי היה צריך את נטפליקס הפעם. מצד אחר, הלב נשבר במהלך הצפייה, כי התחושה היא שליצירה מרהיבה, מושקעת ומוקפדת כזו, עם מבע קולנועי עז ועשיר, מגיע חשיפה על המסך הגדול, ואנחנו לא באמת רואים אותה כמו שצריך.
"Okja" הוא לא רק פיסת היסטוריה בפוטנציה אלא גם סרט ראוי ומהנה בפני עצמו. נכון, יש בו משהו בוטה ושטחי, רוב הדמויות הן קריקטורות, הדיאלוגים פחות טובים מרגעי הפעולה, ובכל פעם שמדברים אנגלית מורגש כי הבמאי לא נמצא באזור הנוחות שלו. ובכל זאת גם אם בניגוד לרבים אני לא סבור שמדובר ביצירת מופת קלאסית ומושלמת, בסך הכל המעלות כאן עולות על החסרונות.
בונג ג'ון-הו, כדרכו, מצליח ליצור הרפתקה סוחפת, שמפתיעה לא פעם וכמעט לא משעממת לרגע. סצנות האקשן הרבות מחזקות את מעמדו כאחד מיוצרי האקשן הטובים שיש היום, וגם האפקטים תענוג לעיניים: החזירה המהונדסת גנטית שבשמה נקרא הסרט נוצר כמובן בידי המחשב, אבל נראית חיה ואמיתית לחלוטין, כאילו היא מניחה את החוטם שלה בצדנו. כמו כן, הפנטזיה הזו גם מיטיבה לעצב את הקשר בינה לחברתה האנושית, ועושה זאת באופן רגיש, קסום ומעורר השראה.
אך יותר מכל, האלמנט הכי חזק בסרט הוא עיסוקו בגורלם של חזירים וחיות אחרות. "Okja" יכול היה להיות סתם עוד מוצר בידורי מתחנחן, אך הוא בוחר להישיר מבט אל תעשיית הבשר ולהשמיע נגדה קול זעקה חריף וצלול. בונג ג'ון-הו מסרב לעשות הנחות לקהל, בתעוזה שאולי לא היתה מתאפשרת לו בהוליווד המסורתית, ומציג באופן גרפי, מפורט ועוכר שלווה את הגורל שתאגיד הענק מכין לחזירה ולבני מינה. אי אפשר להישאר אדיש לסצינות הללו, שהן כמו פטיש שניצלים בראשו של הצופה.
גם בונג ג'ון-הו לא נותר שווה נפש. נאה דורש נאה מקיים, והבמאי עצמו נהיה צמחוני במהלך העבודה על הפרויקט. אני בעצמי כזה, כך שאיני אובייקטיבי, אבל נראה לי כי "Okja" כה אפקטיבי עד שיש להניח כי הוא יגרום לפחות לצופה אחד, איפשהו ברחבי העולם, להפסיק לאכול בשר. בסופו של דבר, ייתכן כי מי שבאמת צריכים להילחץ מן הסרט הזה הם לא בעלי בתי הקולנוע, אלא מסעדנים שמוכרים בייקון.