סעיד בן סעיד מדבר בקול חלש, כזה שכמעט הולך לאיבוד במציאות הישראלית הרעשנית. אך מאחורי נימת הדיבור הרכה עומד אחד המפיקים החזקים בעולם סרטי האיכות של השנים האחרונות: קולנוען שעבד עם פולנסקי, קרוננברג, ורהובן, דה-פלמה ועוד כמה מן הקולנוענים המעניינים שפועלים כרגע, וחתום בין השאר על "היא", הלהיט שסיפק לאיזבל הופר את גלובוס הזהב בשנה שעברה.
כעת עובד המפיק גם על סרטו הבא של נדב לפיד, "מילים נרדפות", העוסק בצעיר ישראלי העובר לצרפת. בינתיים עשה בן סעיד את הדרך ההפוכה והגיע מפריז לירושלים, כדי לעמוד בראש חבר השופטים של התחרות הישראלית בפסטיבל הקולנוע הנערך בימים אלה בעיר הבירה.
בן סעיד, טוניסאי במוצאו, מספר לוואלה! תרבות כי בדרך כלל הוא לא אוהב לקחת על עצמו משימות בחבר שופטים, שכן הן גוזלות יותר מדי זמן. אך היה נראה לו רצוי להכיר מקרוב את החוויה הישראלית כדי להבין טוב יותר את הסרט של לפיד בהפקתו, וההזמנה מירושלים הייתה הזדמנות טובה לעשות כך.
בינתיים, בן סעיד לא מתחרט שבא "האווירה כאן לבבית והארגון הוא מן הטובים שנתקלתי בהם", מספר המפיק, שעדיין מלקק את האצבעות מסעודתו הפרטית במהלך סוף השבוע במחניודה של אסף גרניט, ומתכוון לקפוץ לתל אביב ביום רביעי ולאכול במאייר.
כמו במטבח, גם על המסך הגדול מחפש בן סעיד שפים עם מגע יד אישי. "אני עושה רק סרטים שהייתי רוצה לראות אותם בעצמי", הוא אומר. "אני עובד רק עם במאים שיש להם חזון ייחודי. אף אחד לא רוצה לראות סרט שנראה בדיוק כמו משהו שכבר ראית, ולא חסר תוצרים כאלה גם בעולם הפסטיבלים. זה שסרט מוקרן בפסטיבל לא הופך אותו למעניין, וזה שסרט מופק בהוליווד ושובר קופות לא הופך אותו למשעמם. לעתים קרובות דווקא הסרטים ההוליוודיים הם המעניינים וסרטי איכות השגרתיים. סתם, לדוגמה, 'תברח' ('Get Out') היה טוב יותר מכל מה שראיתי השנה בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן, וזה נכון גם לגבי 'שומרי הגלקסיה'".
עד כמה נהיה קשה יותר, שלא לומר בלתי אפשרי, להפיק ולהפיץ סרטים בתנאי השוק הנוכחיים?
"הצרה בצרפת היא שכמות הסרטים גדלה פי ארבע, אבל כמות המסכים נשארה זהה פחות או יותר. לכן, מה לעשות, לא כל הסרטים יוכלו להגיע לאולמות או לשרוד בהם. עכשיו למשל, הפקתי את 'The Assignment' של וולטר היל הוותיק, שביים בעבר שלל שוברי קופות, אבל הפעם הסרט הולך היישר לפורמט הביתי ברוב מדינות העולם. זו פשוט מציאות שצריך להשלים איתה עושים בימינו יותר מדי סרטים ואין מה לעשות נגד זה, כי איך תעצור כוחות יצירתיים שרוצים לעשות סרט, בטח אם הוא דל תקציב?".
הופתעת מן ההצלחה של "היא", שהיה להיט ביקורתי, ממסדי וקופתי ברחבי העולם, למרות היותו דובר צרפתית ועל פניו לא מסחרי במיוחד?
"הופתעתי ועוד איך. לו ידעת כמה עברתי עם הסרט הזה. במקרה שלו, אני זה שיזמתי את הפרויקט והלכתי עם התסריט בין במאים ובין שחקניות. בהתחלה הכוונה הייתה להפיק אותו באמריקה, אבל אף שחקנית לא רצתה להשתתף בו. קודם כל כיוון שהתסריט דרש סצינות עירום, ובניגוד לעבר, כיום הכוכבות האמריקאיות לא מעוניינות להצטלם כך. נוסף לזאת, כזכור, הוא נוגע בטאבו נוסף, האונס, והתברר לי שרק שחקנית צרפתייה כמו איזבל הופר מוכנה לקחת על עצמה להתמודד עם הסוגיות הרגישות הללו".
בשנה שעברה, הפיק בן סעיד גם את "אקווריוס", סרט ברזילאי שזכה לתהודה רבה ברחבי העולם ועורר סערה במדינתו, בשל הביקורת שלו על הממשלה המקומית. כנקמה הרשויות הציבו בפניו שלל קשיים, פגעו בהפצתו וגם מנעו את שליחתו לאוסקר מטעם ברזיל.
"זו הייתה פגיעה קשה", אומר בן סעיד. "ברור שלאוסקר בקטגוריית הסרט הזר אין ערך אמנותי יוצא דופן בדרך כלל, לא הסרטים הטובים זוכים בו. עם זאת, יש לו משמעות מסחרית, וזכייה בפסלון מעצימה את הפוטנציאל המסחרי של ההפצה בארצות הברית, כך שהממשלה הברזילאית בהחלט הצליחה להחליש את 'אקווריוס'".
שמעת שגם בישראל אין בדיוק פרחים ולבבות בין התעשייה המקומית לממשלה?
"שמעתי על הבעיות, אבל אני מאמין שהדמוקרטיה כאן מספיק חזקה כדי שלא תמצאו את עצמכם באותו מצב כמו הקולנוע הברזילאי. מיותר לציין כי כל סוג של התערבות ממשלתית בכל סוג של אמנות היא תמיד קטסטרופה".
מעניין לשמוע איך נראית תעשיית הקולנוע הישראלית מנקודת מבטך?
"המעניין הוא שיש הרבה נקודות דמיון בין הקולנוע הישראלי לאיראני, אבל אין לכם פיגורה אחת בולטת כמו עבאס קיארוסטמי או אשגר פרהדי. אין לכם, כרגע, אף במאי כוכב או במאית כוכבת. בסך הכל הרמה המצטברת של הקולנוע הישראלי גבוהה מזו של הטורקי, אבל לכם אין בינתיים במאי אחד בשיעור הקומה של נורי בילג'ה ג'יילן. אני אומר בינתיים, כי נדב לפיד בהחלט יכול להגיע למעמד הזה".
מה גרם לך לרצות לעבוד איתו?
ראיתי את הסרט שלו 'מיומנו של צלם חתונות' ואהבתי עד מאוד. יש לו רגישות לאסתטיקה ועוצמה צורנית. כמו שאמרתי לך, כל מה שאני מחפש הוא לעבוד עם אנשים מעניינים".
אחד האנשים הצבעוניים שעמם יצא לבן סעיד לעבוד הוא ז'ראר דפרדייה, כוכב אחד הסרטים הראשונים שהיה שותף להפקתם, הקומדיה "סתום ת'פה" מתחילת העשור הקודם. "דפרדייה זה האיש הכי מצחיק שיצא לי להיתקל בו", מתענג המפיק.
"יש לי עשרות סיפורים מצחיקים לספר בעניינו", הוא משחזר. "הנה אחד מהם כמוני, לז'ראר יש נטייה להרזות ולהשמין במהירות ובקיצוניות. בתחילת הצילומים הוא היה בשיא הרזון שלו, ואז הגענו לסצנה בה הוא נכנס לבנק ויוצא ממנו. את הקטע בו הוא נכנס סיימנו לפני חופשת חג המולד. ז'ראר נסע לשבועיים, וחזר עם 20 קילו ושתי מידות מכנסיים יותר. אז מה עשינו? לא היתה ברירה, צילמנו אותו נכנס לבנק רזה ויוצא ממנו שמן, וקיווינו שאיש לא ישים לב".
