האחים ז'אן פייר ולוק דארדן ידועים כשניים מן האנשים החביבים בעולם הקולנוע. אך בוקר לאחר הפרמיירה במסגרת פסטיבל קאן של סרטם האחרון, "הנערה האלמונית", השניים נראים דווקא נרגנים למדי, אפילו קצרי רוח. אולי זה כי הביקורות, שבדרך כלל נוהגת בהם בכפפות של משי, היו קצת פחות סובלניות, ובישרו בכך על המסלול שציפה לסרט.
בניגוד לרקורד הווינרי של צמד הקולנוענים, שזכו בדקל הזהב על "רוזטה" ועל "הילד", הרי ש"הנערה האלמונית" יצא מן עם הריביירה בידיים ריקות, ולאחר מכן התסריטאים-במאים נאלצו לערוך אותו מחדש ולקצר אותו. כמו כן, הפצתו בארץ נדחתה פעם אחר פעם, והוא מגיע לאקרנים רק מחר (חמישי), כשנה וחודשיים לאחר הקרנותיו הראשונות.
לא ברור לי מה רוצים ההייטרים מהחיים של האחים דארדן. טוענים נגדם כי הם תמיד מגישים אותו סרט, ואמנם השניים שוב ושוב מתקינים דרמות חברתיות, אבל מה בדיוק מצפים מהם שיעשו לאור המצב הנוכחי של אירופה ושל העולם בכלל, שדווקא כעת ישתטו ויביימו קומדיה רומנטית? חוץ מזה, "הנערה האלמונית" מציע משהו חדש לעומת עבודותיהם הקודמות. לראשונה בתולדותיו, הצמד הבלגי משלב אלמנטים של מותחן ובונה את העלילה כתעלומה בלשית.
גיבורת התעלומה הזו היא רופאה צעירה מפרברי ליאז', שבתום משמרת לילה שומעת דפיקות בדלת ומחליטה לא לפתוח. למחרת היא מגלה בסמוך למרפאה גופה של צעירה אלמונית, בשמה נקרא הסרט, ומבינה שלו רק היתה פותחת לה אולי יכלה להציל את חייה. רגשות האשם מובילים אותה לצאת ולחקור במי מדובר, כדי לכל הפחות לדאוג לה לקבורה ראויה ומנוחה נכונה, והחקירה חושפת בפניה את המציאות הקשה של המהגרים המגיעים לעיירה.
בריאיון לוואלה! תרבות, מספרים האחים דארדן בקול אחד כי הרעיון לסרט הולך איתם כבר זמן רב. "יש לנו מכרה, רופאה שגילתה פרשת סחר בהירואין בעת שערכה את הבדיקה השנתית השגרתית בתלמידי תיכון, מה שגרם לנו להבין כי רופאה יכולה גם להיות בלשית", הם מספרים. "כתבנו תסריט ולא היינו מרוצים מהדמות שיצאה לנו, אז הנחנו אותו בצד, אבל הרעיון המשיך לרדוף אותנו, כפי שקורה לפעמים, ונשאר איתנו במשך שנים".
ואז מה קרה? איך זה שעשיתם את "הנערה האלמונית" דווקא עכשיו?
"כי פגשנו את אדל אנל, אותה ליהקנו לככב בסרט. נתקלנו בה באופן מקרי למדי, באירוע כלשהו, ואהבנו את הסגנון שלה. יש לה שפת גוף אחרת ובלתי צפויה, אז המצלמה אוהבת אותה ומתעניינת בה. בנינו את הדמות בהתאם למידותיה של אדל וגם הפכנו אותה לצעירה יותר, והפעם כבר היינו מרוצים מן התסריט?"
אתה חושב שהעלילה היתה שונה אם זה היה רופא ולא רופאה?
"אולי, לא חשבנו על זה. בכל מקרה, העניין כאן הוא לא הנשיות שלה, אלא המוסריות שלה. היא חשה חובה מוסרית לעשות את מה שהיא שעושה. מה שכן, ייתכן והאלימות בה היא נתקלת שונה בשל היותה אשה. אם הייתה רופא ולא רופאה, יכול להיות שהסביבה לא היתה כה אלימה כלפיה. הסרט מראה כי נשים סופגים אלימות מהסוג שלעולם לא מופעל ביחס לגברים".
נוסף לפועלם כבמאים, האחים דארדן טרודים בחברת ההפקה שלהם, les films du fleuve, שהייתה שותפה בין השאר ל"אני, דניאל בלייק" של קן לואץ'. אך בניגוד לבמאי הבריטי, לצמד הבלגי מעולם לא הייתה בעיה עם הפצת סרטיהם בישראל. להפך הם ביקרו בה פעמים רבות וגם הביעו בה תמיכה פומבית לא פעם.
"אנחנו לא מסכימים עם קן לואץ' בכל הקשור לישראל. אנחנו במיעוט, אבל המיעוט צודק", אומרים השניים. "חובה לבקר את ממשלת ישראל כשצריך לבקר אותה, וכרגע בהחלט צריך. שנינו משוכנעים שלפלסטינים תהיה מדינה משלהם, אבל קודם כל הם והעולם האיסלאמי חייבים לקבל את הקיום של מדינת ישראל. לפני שמתחילים לשרטט גבולות, הערבים חייבים להכיר בזכות של היהודים על האדמה הזו ולעזוב אותם בשקט. בהמשך חובה שליהודים יהיה רוב במדינתם. ההיסטוריה מוכיחה כי בכל פעם שהיהודים היו מיעוט, טבחו בהם".
מה קן היה אומר אם הוא היה שומע אתכם.
"אתה לא חושב שזה מוזר, האובססיה הזו שלו ושל תנועות החרם? בעיניי, ה-BDS הוא דבר נוראי וגזעני. על החרם הכלכלי על ההתנחלויות עוד אפשר להתווכח, אבל חרם על קולנוענים ועל אקדמאים? זה לא מובן לי".
הקשר ביניכם לקן לואץ' נוצר בגלל החיבה המשותפת שלכם לכדורגל. הייתם בזמנו אוהדים שרופים נשארתם כאלה?
"זה תלוי. נמאס לנו לפעמים מן השחיתות. הכסף הגדול של זכויות הטלוויזיה השחיתו מן היסוד את הענף הזה. כיום, בשביל קבוצה מוצלחת ברמה האירופאית, אתה צריך להיות עשיר עד מאוד ולכן כל הכישרונות הגדולים של בלגיה משחקים מחוץ לגבולות המדינה. אנחנו עדיין צופים במשחקים, אבל אין לכדורגל את הקסם שהיה לו פעם".
