פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הכוכב האלג'יראי של "הפרה ז'קלין": "חשוב לי שסרטי מופץ בישראל"

      "הפרה ז'קלין" ינסה להמשיך את רצף ההצלחות של הקומדיות הצרפתיות בישראל. בריאיון לרגל הפצתו, הבמאי מוחמד חמידי והכוכב פטסה בויאחמד מספרים למה לא יפסיקו לאכול בשר ולמה חשוב להם שהסרט יופץ בארץ

      הכוכב האלג'יראי של "הפרה ז'קלין": "חשוב לי שסרטי מופץ בישראל"

      בשנים האחרונות ראינו על המסך הגדול שלל כלבים, כבשים ודובים, ורק מקומן של הפרות נפקד. את העוול הזה מתקנת "הפרה ז'קלין", קומדיה צרפתית שריסקה קופות במולדתה ותנסה לעשות זאת גם בארץ, החל מיום חמישי הקרוב.

      הפרה בשמה נקרא הסרט היא בבת עינו של פתח, איכר אלג'יראי היוצא להגשים את חלום חייו ולהשתתף יחד עמה בתערוכה החקלאית בפריז. המסלול כולל נסיעה בספינה למרסיי ומשם צעדה רגלית עד עיר האורות. מובן שלא קל לחצות מעל אלפיים קילומטר בחברת חיה השוקלת מעל שבע מאות קילו, כך שהצמד המוזר עובר בדרך שלל הרפתקאות משעשעות.

      מאחורי המהתלה טובת הלב הזו עומדים שני אנשי קולנוע, שהפרופיל שלהם שונה עד מאוד מרוב עמיתיהם בתעשייה הצרפתית. הבמאי מוחמד חמידי נולד בפרבר הפריזאי בונדי כבן למהגרים אלג'יראים, ועבד כמורה וכפעיל חברתי. בשנת 2006, בעקבות המהומות בעיר, הקים את "Bondy Blog", אתר שביקש להשמיע את קולם של הצעירים מן הפרברים, וזכה לתהודה עצומה. רק לפני חמש שנים, כשהוא כבר בן 39, ביים את סרטו הראשון, "דרכון לאלג'יר", שעסק במשבר הזהות שלו ושל שכמותו.

      בסרט ההוא השתתף גם פטסה בויאחמד, בדרן אלג'יראי שהחל לשחק בקולנוע רק בשנים האחרונות, בתחילת העשור הרביעי לחייו. כעת הוא שב לשתף פעולה עם חמידי גם ב"הפרה ז'קלין", ומגלם כאן את האיכר התמים, שדבר לא יעצור אותו בדרך להגשמת חלומו.

      הפרה ז'קלין (יח"צ , סרטי נחשון)
      "יותר קל לעבוד עם פרה מאשר עם כלב או חתול". מתוך ""הפרה ז'קלין" (צילום: יח"צ)

      את חמידי וביאחמד אני פוגש במלון פריזאי, לשיחה על צלחת צ'יפס לקראת הפצת סרטם בישראל. השאלה הראשונה שעולה היא למה דווקא פרה, והבמאי עונה על כך בלהט ובפירוט. "בחקלאות, זו החיה המלכותית", הוא מכריז. "בתערוכה השנתית בפריז יש את כל סוגי החיות, אבל תמיד שמים על הכרזה דווקא את הפרה. יש בה גם ממד אוניברסלי, כי ילדים בכל העולם ניזונים מן החלב שלה. דבר נוסף שמעניין לציין: מצד אחד, המסה שלה עצומה ובולטת במרחב, ומצד אחר זו חיה שקטה ופסיבית למדי, מה שהופך אותה לסוג של נוכחת נפקדת, וזה משהו שמרתק לחקור קולנועית".

      אני מניח שזה לא היה פשוט לוגיסטית לעבוד אתה.

      חמידי: "תשמע, ראית פעם פרה בקרקס? כמובן שלא, כי זו לא חיה שאפשר לעשות איתה יותר מדי. אפילו להוליך אותה מנקודה אחת לאחרת זה כבר הישג. מה שכן, זו חיה פציפיסטית שיש בה הרבה רכות, ואם עובדים איתה כמו שצריך ומתייחסים אליה כהלכה, אין איתה שום בעיות, אפילו כשמתניידים עם מאות הקילוגרמים שלה ברחבי צרפת".

      ביאחמד: "עבדתי עם פרות, עם כלבים ועם חתולים ואני בפירוש יכול להצהיר שהפרות היו הקולגות הכי טובות".


      כמה פרות מגלמות פה את הדמות של ז'קלין?

      חמידי: "שתיים, אחת מפריז והאחרת מצפון אפריקה. בדיוק נולד לה עגל, דרך אגב".

      הן באו להקרנת בכורה?

      חמידי: "לא, אני מניח שכל אחת מהן היתה תופסת שתי שורות באולם. אבל את ז'קלין הצרפתייה הבאנו עמנו לכמה ראיונות בטלוויזיה. היא גילתה הרבה סקרנות ואדיבות כלפי המצלמות, ובעיקר אהבה כשפינקנו אותה בתפוחים".

      הפרה ז'קלין (יח"צ , סרטי עדן)
      "לא עושים את הקישור בינה לסטייק בצלחת". הבמאי מוחמד חמידי (מימין) והשחקן פטסה בויאחמד עם כוכבת הסרט. מתוך "הפרה ז'קלין" (צילום: יח"צ)

      הפרה היא חיה צמחונית. האם העבודה עמה עוררה בכם מחשבות להיות כאלה גם כן?

      חמידי: "אני אוכל פחות ופחות בשר, אבל אני לא צמחוני. אני מודה שאני לא עושה את הקישור בין הפרה שאני פוגש בצילומים לבין הסטייק שמונח לי על הצלחת".

      ביאחמד: "גם אני ככה, מאז ומעולם. באלג'יריה, הייתי משחק עם התרנגולת בבוקר ואז אוכל אותה בערב".

      מוחמד, אם אפשר להציק לך בעוד שאלה – הסרט חמוד ומקסים והכל, אבל הוא גם מציג תמונת מציאות אידיאליסטית של צרפת, שעומדת בניגוד לאופי פעילות המחאה שלך לאורך השנים. אתה מסכים?

      חמידי: "אני מסכים, ואני מודה: הסרט הוא מעשייה, ונקודת המבט שלו נאיבית. את השאלה שאתה שאלת, גם אני שאלתי את עצמי בזמן הכתיבה. בסופו של דבר אמרתי לעצמי שאני עושה קומדיה, לא דוקו, ולכן החלטתי להסתכל על צד אחד של צרפת - הצד היפה שלה. לא היו לי כאן יומרות פוליטית. רציתי לספר סיפור יפה ולחלוק אותו עם הקהל".

      הסרט אמנם לא דוקו, אבל האם עשיתם תחקיר לקראתו?

      חמידי: "כן, הלכנו לתערוכת החקלאות בפריז. זה עסק רציני. הטריבונות תמיד מלאות, יש המון פרות מכל הסוגים וכל הפוליטיקאים בצרפת באים לראות ולהיראות".

      חוץ מהמציאות, היו גם השפעות קולנועיות?

      חמידי: "קודם כל, כמובן, 'הפרה והאסיר' מ-1959, קלאסיקה צרפתית עם עלילה די דומה, שהוכיחה לי כי סיפור על אדם ופרתו הוא אמצעי טוב כדי לחוות את המדינה הזו ולדבר עליה. הושפעתי גם מ'מיס סאנשיין הקטנה', סרט מבריק בעיני. אני חושב שכמו בקומדיה האמריקאית הזו, גם אצלנו מה שחשוב זו לא התחרות בסוף אלא כל מה שמוליך אליה. היה מצחיק לפעול בהשראתו ולהשתמש בקונבנציות של סרטים על תחרויות יופי לצורך סרט על תחרות פרות".

      הפרה ז'קלין (יח"צ , סרטי עדן)
      "זו מעשייה בלי יומרה פוליטית". מתוך "הפרה ז'קלין" (צילום: יח"צ)

      קל לדמיין איך הסרט הזה זוכה לעיבוד הוליוודי.

      חמידי: "אני מסכים. בינתיים קיבלתי הודעה מבמאי הודי שמתעניין בזכויות לשם עיבוד מחודש. מעבר לכך, אין משהו קונקרטי, אבל אני יכול להגיד לך שהסרט הצליח במדינות רבות, ובעיקר בדרום אמריקה. בינתיים, אני מהרהר בפרויקט חדש, שיעסוק בכדורגל הנשים בצרפת".

      ואם כבר מדברים על חציית גבולות, לא כל יום מגיע לארץ סרט שנקודת המוצא שלו היא אלג'יריה.

      ביאחמד: "כל כך משמח אותי שהסרט חוצה כך את הגבולות. מבחינתי המסר של הסרט הוא כי מה שמאחד בינינו חזק יותר ממה שמפריד בינינו, וזה נכון כמובן גם לגבי אלג'יריה וישראל"