פחות מחמישית הכותבים לתכניות הטלוויזיה הגדולות בארץ הן נשים - כך עולה מתוך בדיקה מיוחדת של וואלה! תרבות. לצורך הבדיקה נבחרו חמש תכניות הבידור והסאטירה המובילות בערוצים המסחריים, ערוץ 2 וערוץ 10: "מועדון לילה", "מה זה השטויות האלה?", "גב האומה", "היום בלילה עם גורי אלפי", ו"ארץ נהדרת". הנתונים נאספו מתוך שיחות עם יוצרים, כתוביות הסיום ושיחות עם הזכייניות. בכל תוכנית התייחסנו לקטגוריית הכותבים בלבד, דהיינו אנשי תוכן שאינם יוצרי התכנית, מגישים או שחקנים, כאלה שפרנסתם מבוססת על כתיבת התכניות ורובם אינם מוכרים לציבור הרחב. התוצאות מדהימות: מתוך 59 כישרונות שגויסו לכתיבת התוכניות, 11 בלבד הן נשים, כלומר 18.6%.
אולי זו התפיסה המעוותת שנשים אינן מצחיקות, אולי אלה המחסומים הרגילים שנשים נתקלות בהם בתעשיית הבידור. כך או כך תקרת הזכוכית הופכת לבטון משוריין כאשר מדובר בכתיבת תכנים קומיים. הנשים נעדרות מכתיבת תכנים קומיים לתכניות ההומור והסאטירה וכולנו יוצאים נפסדים.
מי שצפה בעונה האחרונה של תוכנית הבידור "מועדון לילה", תוכנית בה יש רוב גברי מובהק על גבי המרקע, לא יופתע שהמרקע מבטא את שמתחולל מאחורי הקלעים. מתוך 25 שמות שאינם משתתפים בפאנל, אלא רק עסוקים בכתיבת תוכן, נספרו שתי נשים בלבד. מדובר ב-8 אחוז, נתון הנמוך משמעותית מהנתון הכללי. אם מצרפים לספירה את משתתפי הפאנל, בהם בין השאר גם הקומיקאיות לאה לב והדר לוי, הנתון מעט משתפר אך עדיין נותר נמוך: 12 אחוז. גורם שעבד בעבר בתכנית "מועדון לילה" מספר לוואלה! תרבות: "מדובר בתכנית בלתי אפשרית לנשים. עד לא מזמן בנות הובאו כקישוט עונתי ועלה תאנה מצחקק לבדיחות מיזוגניות. אבל השמועה היא שהם יותר מודעים היום ומשתדלים. ממתינים בכיליון עיניים לקומיקאית שתשרוד יותר מעונה".
בסדרה הדוקו-קומית "מה זה השטויות האלה?", בעונה האחרונה שמשודרת בימים אלה בשידור חוזר, אם לא לוקחים בחשבון את עדי אשכנזי, הפנים של התכנית, מדובר בשני גברים בלבד שכותבים. 0 אחוז נשים. בתכנית הלייט נייט "היום בלילה עם גורי אלפי", המשודרת בערוץ 2 בקשת, המצב מעט טוב יותר: מתוך 11 כותבים ספרנו ארבע נשים, כשליש מהצוות. היחס נשאר דומה אם לוקחים בחשבון את המגיש גורי אלפי ואת הקומיקאית תום יער, ששותפים לכתיבה. גם ב"גב האומה" המשודרת בערוץ 10 הנתון דומה: מתוך 11 כותבים ניתן למנות ארבע נשים, אולם אם לוקחים בחשבון את משתתפי הפאנל, המצב טוב משמעותית: מתוך 15 כותבים מנינו 7 נשים, בהן אורנה בנאי, עינב גלילי ורותם אבוהב, דהיינו כמעט מחצית מהצוות.
בתכנית הסאטירה "ארץ נהדרת", בעונה מספר 14 (האחרונה ששודרה), מתוך 10 כותבים, רק אישה אחת (רות אלבז) כותבת באופן קבוע, אם כי נרשמו פרקים שבהם היא כלל לא הופיעה בכתוביות. בשונה מתכניות הבידור והסאטירה האחרות, כאן צוות המשתתפים הם שחקנים ולא מגישים. אמנם הם מעורבים בעיצוב הדמויות וכמו כל שחקן, יש משקל רב לדעתם ועמדתם, אבל הם לא חלק אינטגרלי מצוות הכותבים היומיומי.
גורם שעבד בהפקה של "ארץ נהדרת" מספר שזו ספינה שרק גברים משיטים עוד מימיה הראשונים של התכנית ויש מעט מאוד שינויים פרסונאליים בצוות: "מצד אחד זה מקום חם, מקום המאפשר להיות יצירתי ונותן חופש לחשוב על דברים חדשים ועל המערכון הגדול הבא. מצד שני זו התכנית של הכותבים הראשיים, דוד ליפשיץ ואסף שלמון, ואיתם מולי שגב, אילן שפלר ואיתי רייכר ויש בתכנית אווירה גברית, בעיקר אם את האישה היחידה בחדר". לדברי אותו גורם, הצוות אמנם נותן יחס הגון והולם אבל קשה להתעלם מהאווירה הכללית הגברית: "מתייחסים בכבוד והערכה, אבל כשמדברים על עבודה אז תמיד נותנים לאישה בצוות לכתוב את המערכון עם הנשים או את הדמות של האישה. כמו כן דמויות הנשים הן תמיד נלעגות וגרוטסקיות, מציקות לגבר, או פמיניסטית חזקה שאי אפשר לסבול ואילו לגברים יש קשת רחבה יותר של דמויות על גבי המסך".
"לתחושתי, ההומור עשוי לחטוא במיזוגניות כשיש מיעוט של נשים", אומרת יו"ר פורום הקולנועניות ויוצרות הטלוויזיה בישראל, ליאור אלפנט. "מצד שני אני לא בטוחה שאם נשים היו משתלבות, ההומור לא היה כזה. זה ההומור הרווח בחברה שלנו. גם כשנשים נכנסות לתוכניות האלה לפעמים סוג ההומור שלהן משתנה כי הן חייבות להתאים את עצמן". עוד היא מוסיפה שהתכנית כולה נפגעת ברגע שיש מיעוט נשי: "מן הסתם יש פחות נקודות מבט של נשים כשהן לא נמצאות, ויש השפעה ישירה על האופן שבו אנחנו צוחקים על דמויות מסוימות, על מי אנחנו בוחרים לצחוק ואיך. העובדה שאין נשים בקאדר של הכותבים, מעלימה את נקודת המבט שלהן מהמסך".
התסריטאית גלית חוגי ("האחיות המוצלחות שלי", "גב האומה" ועוד) טוענת שהדיון האם יש נשים מצחיקות, אינו רלוונטי, ושייך לתקופות אחרות. לשיטתה הסיבה המרכזית בגינה יש מיעוט נשי שונה: "זה בעיקר קשור במקבלי ההחלטות ובבחירות שלהם. מעבר לזה שנים רבות נשים הודרו מתפקידים כאלה אז באופן טבעי זה עדיין לא מאוזן ומעט נשים מנסות". לדבריה נשים רבות זקוקות לאישור שהן מספיק מבינות בזה, בכדי להביע דעה: "יש תחושה שאקטואליה זה עסק של גברים ששירתו בתפקידים קרביים בצבא, זו כמובן שטות גדולה, אתה לא צריך להיות חייל בכדי שתהיה לך דעה. אבל אנחנו חיים בחברה גברית, "אלפא מייל" וזה גורם מרתיע, במיוחד בכל הקשור בסאטירה ואקטואליה, תחום שנשים פחדו ועדיין חוששות לגעת".
"בבדיחות יש אלמנט כוחני" מסבירה פרופ' אמריטה עפרה נבו-אשכול, מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, שחוקרת את הפסיכולוגיה של ההומור, "החברה שלנו לא מעודדת כוחנות אצל נשים". לשיטתה, כאשר אדם מספר בדיחה, הוא בעצם מבקש את הסובבים אותו לחדול ממעשיהם ולהקשיב לו בשעה שהוא משחק תפקיד כלשהו. "גם בזוגיות מחקרים מראים שגברים מספרים בדיחות ומצחיקים יותר, בעוד שנשים על פי רוב הן אלה שצוחקות יותר". כאשר עוסקים בכתיבה זה אפילו מחמיר. "כתיבת בדיחה היא נקיטת עמדה פומבית, ויש בה סיכון. נשים חוששות לקחת סיכון כזה ברבים ולאורך השנים הן לא צוברות ניסיון. מעבר לזה, אומרים שלנשים אין חוש הומור. זו שטות, יש להן הומור מסוג אחר, בדיחה וסאטירה הן חלק אחד מההומור".
"אנשים שאומרים שנשים פחות מצחיקות כנראה לא פגשו את הנשים הנכונות" אומרת התסריטאית מאיה סובול (כותבת ל"גב האומה"), "את המשפט המציא גבר שנעלב מאישה שלא צחקה מהבדיחות שלו". לדבריה האווירה ב'גב האומה' מאוד מאפשרת, ונותנת מקום שווה לנשים: "אצלנו לא צריך להיאבק על המקום שלך, כותבים בדיחות מצחיקות וזהו. אם אתה גבר או אישה. ליאור שליין מתייעץ עם הנשים בצוות אפילו יותר מהגברים. וגם הגברים שלנו לא כאלה גבריים. ואני לא מדברת רק על תם אהרון. האווירה אצל שליין היא של תכנית סאטירית לוחמת ובניגד לצה"ל, שליין מגייס גברים ונשים לאותם התפקידים. זו אווירה שממשיכה עוד מהימים של תכנית הלילה, שם היינו רוב נשי".
תגובת קשת:
"בתוכניות קשת עובדים אנשים מוכשרים, בהן יוצרות, עורכות וקומיקאיות, שמטביעות את חותמן ומביאות את שפתן ואמירתן למסך. בחינת נוכחות נשית דרך פריזמת הרולר בלבד חוטאת להן, אך למרות זאת אנו מודים על הבדיקה. כמו כן מצער שדווקא וואלה, הבוחרים להאיר זרקור חשוב על הנושא, מצאו לנכון לפרסם רק לפני מספר ימים מאמר שוביניסטי ומזלזל על תכניתה של עדי אשכנזי ששודרה בפריים טיים קשת".
על מה כל כך התעצבנו בקשת? אל תרשו לעצמכם לפספס.
