לנואה אביטה יש מזל של מתחילות. כבר באודישן הראשון אליו הלכה השחקנית הצרפתיה, היא התקבלה, ולא סתם - אלא לתפקיד הראשי בסרט "לאווה יש חבר חדש", אותו היא מחזיקה על כתפיה. אם לא די בכך, הדרמה הזו נבחרה לפסטיבל קאן האחרון, בו ערכה את בכורתה העולמית. כך יצא כי כבר בפעם הראשונה בה הנערה הפריזאית ישבה באולם לצפות בפרמיירה בכיכובה, זה היה באחת הבמות הנוצצות של עולם הקולנוע.
כדי להוסיף עוד נופך קסום לסיפור, נציין גם כי אביטה היתה השחקנית הראשונה שנכנסה לחדר ביום הראשון של שלב האודישנים, והבמאית לאה מיסיו התאהבה בה ומיד גמרה אומר בלבה ללהק אותה. "יש לה הילה מיוחדת - ישר כשנכנסה לחדר, היא שינתה את האווירה בו", מספרת הקולנוענית בריאיון לוואלה! תרבות, עת אני פוגש אותה ואת כוכבת הסרט יום לאחר הפרמיירה שלו בריביירה. "יש אצלה ניגוד יפה בין הקול הרך והילדותי ליופי האלים. במבט שלה יש משהו בל ייאמן. היא מיוחדת. ישר ידעתי שהיא תגלם את אווה".
כחמישה חודשים לאחר הבכורה בקאן, יוקרן הסרט גם אצלנו, במסגרת פסטיבל הסרטים חיפה שייפתח בסוף השבוע. במקור הוא נקרא פשוט "Ava" ובארץ האריכו מעט את שמו, אולי לבדל אותו מן הדרמה הישראלית הטרייה "אווה" שתוקרן אף היא בחגיגת הקולנוע בכרמל. התוספת "יש חבר חדש" עלולה לתת את הרושם שמדובר בקומדיה רומנטית קלילה, אך למעשה מדובר בסרט פסטיבלים פר אקסלנס, שלא יופץ כאן מסחרית וזו תהיה ההזדמנות היחידה לראותו. הוא עוקב אחר נערה המבלה את החופש לחופי הים האטלנטי, באזור שיש בו הרבה צוענים וכן שוטרים גזעניים, שלל תומכים של החזית הלאומית ועוד סממנים של המשבר בחברה הצרפתית. בשל כך ובגלל סיבות אישיות הקשורות בגיל ההתבגרות, הגיבורה הרגישה הולכת ומאבדת את תמימותה, ואז - זהירות, מטאפורה! גם את ראייתה, ומתחוור לה שתהיה עיוורת כבר בגילה הצעיר.
אביטה, צעירה מרשימה ובוגרת, מספרת כי חשה הזדהות רבה עם הגיבורה. "סבלתי במשך השנים מסיוטים קשים, בדומה לה, וגם משלל אלרגיות לא פשוטות", היא מספרת. "אני מתחברת לקשר הטעון שלה עם אמה, לחשדנות שלה כלפי מבוגרים ולתחושת האאוטסיידריות שלה. ההופעה בדמותה עזרה לי מאוד. מבחינתי, כשאני משחקת, אני נהפכת למישהי אחרת. אני שמה נשמה אחרת בגוף שלי. אני לא אני".
אף שגיבורתו בת 13 בסך הכל, "לאווה יש חבר חדש" מציג אותה בעירום מלא לא פעם. אביטה מבוגרת מן הדמות שלה, בת 18, והבמאית מצהירה שלא היתה מצלמת כך מישהי צעירה יותר. השאלה היא, למה מלכתחילה היה צורך בסצינות שכאלה.
"רציתי להראות כאן שגם לנערות יש זכות למיניות", מסבירה הבמאית, "ושגוף עירום הוא דבר יפה, ולא בהכרח פרוורטי או לא יודעת מה. הרגע שבו הגיבורה עומדת עירומה מול מישהו אחר הוא גם הרגע שבו היא מגלה את הגוף שלה, ומבינה שהיא אובייקט של תשוקה ושהיא יכולה לנצל זאת. אני חושבת שהראיתי את כל זה לא בצורה מינית בהכרח, אלא ברכות ובאיפוק. נואה הייתה בת 17 בזמן הצילומים ואהבתי את העובדה שהגוף שלה לא היה מפותח עד הסוף - היה בו משהו ילדותי. הגוף הוא פקטור מרכזי בחברה העכשווית ואי אפשר להתעלם מכך. זה לא שאתה נולד עם הגוף שלך וזהו. אתה צריך לעצב את הזהות שלו, והגיבורה מתחילה להבין את זה ולבנות אותו בעצמה, כנגד העיוורון שלה, כנגד אמא שלה, כנגד דימוי הגוף האידילי של החברה בימינו".
אביטה, מצדה, מספרת כי סירבה בתחילה לסצינות העירום. היוצרת אמרה לה שאם כך, לא יהיו כאלה בסרט, אבל אז השחקנית הצעירה חזרה בה. "ככל שלמדתי להכיר את לאה, הבנתי שזה לא מפריע לי בכלל", אומרת כוכבת "לאווה יש חבר חדש" על הקשר שלה עם הבמאית. "הבנתי גם שלרחוץ עירומה באוקיינוס זה הדבר הכי נורמלי שיש. לפני הצילומים הייתי נבוכה. אהבתי מאוד להיות עירומה בבית שלי, אבל לא בשום מקום אחר. לאט לאט, גיליתי שהעירום הוא מבחינתי צעד ראשון בדרך להכיר את עצמי באמת. המשפחה שלי לא הייתה בהקרנה, אבל לא יביך אותי גם אם תראה אותי כך. הרי מבחינתי, זה לא אני על המסך, זה מישהי אחרת".
ולעניין לגמרי אחר, אחת הדמויות המרכזיות בסרט היא כלב גדול ושחור. איך היתה העבודה איתו?
"איתם, היו שני כלבים שהתחלפו ביניהם וגילמו אותו. לופו 1 ולופו 2. היה איתנו מאלף שהכין אותם חודשים מראש, והעבודה היתה נעימה וחלקה מאוד".
מה השלב הבא מבחינתך?
"יש לי כבר עוד כמה פרויקטים באופק, אבל קודם כל אשלים את הבגרויות. יש סדרי עדיפויות בחיים!".
אביטה נוטשת את השולחן, אולי כדי לעשות שיעורים בגיאומטריה, ומשאירה אותי לבד עם הבמאית. מיסיו, בת לאם יהודייה שגדלה באזור בו מתרחש הסרט, נחשבת כוכבת עולה בשמי הקולנוע הצרפתי. היא סיימה לא מכבר את לימודיה בפמיס, בית הספר היוקרתי בפריז שרבים מידפקים על דלתותיו, וכבר היו לה שני פרויקטים בפסטיבל קאן האחרון - "לאווה יש חבר חדש", אותו כתבה וביימה, ו"הרוחות של ישמעאל" של ארנו דפלשן, בכיכובן של מריון קוטיאר ושרלוט גנסבורג, שהיתה שותפה לכתיבת התסריט שלו.
"התואר שעשיתי היה קריטי בשבילי", מספרת הבמאית על רקע המחלוקות שיש בצרפת ובעולם בכלל סביב לימודי הקולנוע. "חוץ מהקשרים שקשרתי והאנשים שהכרתי, למדתי שיעור חשוב: הכריחו אותנו לכתוב תסריט בשלושה חודשים, וכך למדתי שאפשר לתקתק את העבודה ולא חייבים למרוח אותה ולהיתקע עמה לנצח".
ומן התסריט להוצאה לפועל שלו. הצבעים משחקים תפקיד מרכזי בעבודת הבימוי שלך. איך עבדתם עליהם?
"הצלם פול גיהום הוא גם תסריטאי שותף וגם הבן זוג שלי, אז היה לו כמובן חלק מרכזי במיוחד בעשייה. הרעיון היה להתחיל בפלטה שתכלול את כל הצבעים, ומשם לעבור לצבעים שיהיו מאוד עמוקים, חזקים ומגורענים".
ואיך עבדת על הפסקול?
"המצחיק הוא שיש בסרט שיר של אמאדו ומרים וכולם בטוחים שהוספתי אותו בגלל שהם עיוורים וזה מתכתב עם העיוורון של הגיבורה. אך האמת היא שלא חשבתי על זה בכלל. בחרתי את השיר עוד בשלבים מוקדמים של העשייה, מסיבות אמנותיות בלבד אהבתי את המוזיקה מלאת השמחה שבו. רק לאחר מכן, הבנתי את צירוף המקרים".
אין בסרט ולו דמות מרכזית אחת של גבר לבן.
"אני לא מבינה למה בסרטים הצרפתיים תמיד רואים רק לבנים. החברה הצרפתית הרי לא נראית ככה. אני שמחה להראות בסרט שלי דמויות שבדרך כלל לא רואים בקולנוע, בטח לא כך. לא כל יום רואים סרט צרפתי עם צועני שמח".
אם נסיים בנקודת ההתחלה, למה קוראים לסרט "Ava"?
"כי אני גרועה בשמות, אז קראתי לו על שם הדמות הראשית. השאלה האמיתית צריכה להיות למה קוראים לגיבורה ככה, והתשובה היא: אני אוהבת את השם הזה כי יש בו משהו סימטרי, מלא תשוקה ומלא חיים. אפשר לבטא 'אווה' בכמה דרכים ובתור יהודייה בעצמי, אשמח שיבטאו אותו כשם יהודי. מאמא שלי, היהודיה במשפחה, קיבלתי את הגנים של היהודי הנודד. לכן אני גם מתחברת כל כך טוב לצוענים".
"אווה" יוקרן בפסטיבל חיפה בחמישי 5.10 ב-21:15 ובשבת 14.10 ב-16:00.
