(בסרטון: טריילר של "בלייד ראנר 2049", באדיבות פורום פילם).
תחושת הפומו, אותו מאפיין כה ידוע לשמצה של דורנו הגורמת לנו לחוש תמיד שהפסדנו משהו, מתפרצת ביתר שאת בפסטיבלי קולנוע, בעיקר כאלה כמו פסטיבל חיפה, המקרין כמות אסטרונומית של סרטים. שוחר קולנוע המעיין בתוכנייה מבין כמה לא ראה, וחמור מכך - כמה, למרבה הצער, לא יראה בקרוב, לפחות אם הוא מדי פעם גם ישן, אוכל ועומד בתור לדואר. ככה זה בחיים: אי אפשר הכל.
גם אנחנו, לאחר שביקרנו השנה בפסטיבלים של ברלין, ונציה וקאן, מתוכם אצרו בחיפה את התוכנית שלהם, לא הספקנו הכל, ותחושת החרטה והאשמה ירדפו אותנו עד פסגת הכרמל. למרות זאת, כמיטב המסורת, הכנו מדריך לטובת באי החגיגה הקולנועית, שתצא לדרך ביום חמישי בהקרנת בכורה ישראלית של אחד הסרטים המדוברים בעונה הקרובה: לא אחר מאשר "בלייד ראנר 2049", ההמשכון הכה מסקרן לקלאסיקת המד"ב משנות השמונים, שהביקורת הבינלאומית גומרת עליו את ההלל.
לאחר מכן יוקרנו עוד שלל סרטים, ארוכים וקצרים, עלילתיים ותיעודיים, מישראל ומרחבי תבל, ולמרות ההקדמה המתנצלת, בכל זאת הספקנו לראות לא מעט מהם. אז הנה כמה המלצות, לרוב על בסיס צפייה ולעתים על סמך אינטואיציה או שיקולים אחרים, וברשותכם גם קומץ אזהרות, ובמקרה זה אך ורק לאחר שראינו את התוצרים המפוקפקים כדי שאתם לא תצטרכו.
סרטים שווים שיופצו לאחר מכן מסחרית
מזרח אירופה תמיד כיכבה בפסטיבל וכך יהיה גם השנה, בה שניים מן הסרטים הבולטים בו יגיעו מן האזור. שניהם יופצו בארץ במהלך השנה אבל זה ייקח עוד זמן, אז אם אין לכם סבלנות, תוכלו להקדים ולצפות בהם כבר בחיפה, בשני המקרים בנוכחות אורחות נכבדות.
והשניים הם: קודם כל, "אהבה חסרה" של אנדריי זוויאגינצב, במאי "השיבה" ו"לוויתן", בכיר במאי רוסיה כיום וכוכב קבוע של הפסטיבל. סרטו החדש, זוכה פרס חבר השופטים בפסטיבל קאן האחרון, פוליטי פחות מקודמו אך מצוין גם כן, ועוסק בזוג פרוד ומנוכר היוצא לחפש אחר בנו האובד. מריאנה ספיבק, שהתצוגה שלה בתפקיד הראשי היא אחד הגורמים לעוצמת הדרמה הזו, תגיע לחיפה לרגל ההקרנה.
השני הוא "על גוף ונפש", של ההונגריה אילדיקו אניידי, שתגיע אף היא לחיפה לרגל הבכורה הישראלית. את הסרט, זוכה דב הזהב בפסטיבל ברלין, פספסתי שוב ושוב בשלל הזדמנויות שהיו לי לצפות בו. לכן אומר רק שלפי הביקורות והתגובות סביבי, מדובר ביצירת מופת מרגשת המתארת בריאליזם פנטסטי את סיפורם של איש ואשה, העובדים יחד באותו בית מטבחיים ומגלים שהם חולקים לא רק מקום עבודה, אלא גם אותם חלומות בלילה.
סרט שדווקא כן הצלחתי לראות בפסטיבל ברלין, והתעלפתי ממנו, הוא "אשה פנטסטית" של סבסטיאן לליו הצ'יליאני בכיכובה של דניאל וגה, טרסג'נדרית המגלמת אשה הנלחמת על זכויותיה, ובעיקר על זכותה להגדרה עצמית ולמימוש עצמי. התוצאה מיישרת קו עם אלמודובר בשיאו והיא חגיגה של צבעים ושל רגשות.
כמו "אהבה חסרה" ו"על גוף ונפש", גם "אשה פנטסטית" יופץ כאן בהמשך השנה ברשת בתי קולנוע לב. זה הדין גם לגבי "להרוג אייל קדוש", סרטו החדש ודובר האנגלית של היווני יורגוס לנטימוס היווני, החביב במיוחד על קהילת עכברי הסינמטקים בישראל הודות ל"שיני כלב" ו"הלובסטר" פרי עטו. כאן, הוא שוב משתף פעולה עם קולין פארל, והפעם כמנתח שבחור קריפי חודר לחייו ההרמוניים ומערער אותם. גם ניקול קידמן וברי קיוגן מ"דנקרק" משתתפים במותחן הזה, שאינו גאוני במיוחד אבל עשוי באופן וירטואוזי ומרתק לאורך כל הדרך.
ונסכם את הקטגוריה הזו גם בדוקו אחד: "אמת מטרידה יותר", המשכון ל"אמת מטרידה", שוב בכיכובו של אל גור כנביא זעם אקולוגי. הבכורה העולמית של הסרט בפסטיבל קאן לא עוררה הרבה רעש, אבל אז הגיעו הצעדים האנטי-סביבתיים של טראמפ והפכו אותו לאקטואלי ורלוונטי להחריד.
סרטים שווים שלא יופצו כאן מסחרית
מבחינת שוחרי הקולנוע שפוקדים את האולמות גם ביומיום ולכן לא בוער להם לראות בפסטיבל את הסרטים אותם יוכלו לראות בנחת לאחר מכן, זו הקטגוריה הכי מלהיבה ורלוונטית: תוצרים שההקרנות שלהם בחיפה יהיו ככל הנראה הזדמנות חד פעמית לראות אותם בארץ על מסך גדול.
מבין אלה, נציין שישה. בגזרה הצרפתית: "המשמורת", דרמה אפקטיבית על אלימות במשפחה שזכתה במפתיע בפרס הבימוי בפסטיבל ונציה האחרון; ו"ברוכים הבאים למונפרנס", או "Jeune Femme" בשמו המקורי והמוצלח יותר, מעין גרסה פריזאית מוצלחת, יפה ושנונה ל"אסון מהלך" של איימי שומר, שזכתה בפרס סרט הביכורים בפסטיבל קאן האחרון.
חובבי אינדי ירוצו ל"פרויקט פלורידה", מן הסרטים האמריקאים העצמאיים המדוברים של השנה, העוקב אחר ילדים משולי החברה, הגרים בסמוך לדיסנילנד, במקום שהוא ההפך הגמור מפארק השעשועים הנוצץ. מרקסיסטים צעירים ינהרו לסרט הביוגרפי "קרל מרקס הצעיר" אותו ביים ראול פק, מי שחתום השנה גם על הדוקו האהוד בטירוף "אני לא הכושי שלכם". מעריציו של הארי דין סטנטון שלא מכבר הלך לעולמו יצפו לזכרו ב"לאקי", סרטו האחרון, ומיטיבי הלכת מכולם לא יוותרו על "סאמה" של הבמאית הארגנטינאית המוערכת לוקרסיה מרטל, שהוא יצירה ניסיונית, נועזת ומאתגרת, ובקיצור קלאסית לפסטיבל קולנוע.
סרטים שנויים במחלוקת
ההמולה סביב "אמא" של דארן ארונופסקי החלה עם הקרנותיו בפסטיבל ונציה, שסחטו שריקות בוז וביקורות קטלניות בתקשורת האיטלקית והצרפתית אבל גם שבחים מפליגים מצד המבקרים הבריטים והאמריקאים. היא המשיכה לאחר עלייתו לאקרנים בארצות הברית, עת קיבל בחוות הדעת של הצופים את הציון הנדיר F כלומר, הכי גרוע שיש.
לפני הפצתו המסחרית הקרובה בישראל, יוקרן "אמא" בחיפה וכך יוכל גם הקהל אצלנו להביע את דעתו על הסרט השאפתני והיומרני הזה, בו מככבת זוגתו הנוכחית של הבמאי, ג'ניפר לורנס, כאשה שאירועים משונים ועתירי סמליות מתחילים להתרחש במעונה. הימור שלי: גם בארץ, רבים מן המבקרים יתפעלו, אך הצופים ייצאו באמצע.
מי שיכול ללמד את ארונופסקי איך להתמודד עם טראומות שכאלה הוא דיוויד לינץ', לו יערוך הפסטיבל מחווה קטנה שתכלול גם את הקרנת "טווין פיקס: אש הולכת איתי", הסרט הכי לא מוערך דיו שלו, שכיאה לשמו אכן ספג קיתונות של אש עם צאתו בתחילת שנות התשעים. חבל שכך: כפי שמתגלה בכל צפייה מחודשת, מדובר ביצירת מופת ייחודית, מהפנטת ובעיקר מפחידה מאוד, שערכה רק עולה עם הזמן.
הקלאסיקות
יהיו בחיפה הקרנות של שלל קלאסיקות שכבודן במקומן מונח, רובן בעותקים חדשים. למשל, "לה סטרדה" של פליני, "סטאלקר" של טרקובסקי והמותחן הצרפתי "מעלית לגרדום". תענוג. עם זאת, ברשותכם נמליץ דווקא על סרט אחר, "הבוגר" של מייק ניקולס, שב-2017 אנו חוגגים חמישים שנה לצאתו. הזדמן לי לצפות לא מכבר בלונדון בעותק משוחזר שלו לרגל המועד, וזו היתה חווית צפייה מדהימה: כיום נוטים לזכור מן היצירה הפולחנית הזו בעיקר את סצנת הסיום שלה, אבל המפגש המחודש עמה הזכיר כי עוד לפניה, יש בה הרבה סצנות נהדרות שלא נס לחן.
הגזרה הישראלית
האטרקציה העיקרית של התחרות הישראלית העלילתית בחיפה היתה אמורה להיות "פוקסטרוט". אלא שבעקבות הצלחת הסרט בוונציה ובאופיר, הוחלט להקדים את צאתו ולמשוך אותו מן המסגרת התחרותית בכרמל, והוא יוצג בפסטיבל בהקרנה מיוחדת, אך לא יתמודד על פרסים.
פרישתו של הפייבוריט הברור פינתה את השטח לאחרים, והפכה את התחרות השנה לנוצצת מעט פחות אך מסקרנת יותר, שכן כמעט לכל המתמודדים סיכוי שווה. שמונה סרטים על קו הזינוק, ושבעה מתוכם כבר הוקרנו כאן קודם לכן במסגרת כלשהי, אם כי לא תמיד בפני הקהל הרחב: "אווה", "אל תשכחי אותי", "בית בגליל", "הבן דוד", "העדות" ו"המועדון לספרות יפה של גברת ינקלובה" התמודדו על האופיר ולכן הוצגו בהקרנות אקדמיה. "מוצא אל הים", עבודת הביכורים של דניאל מן שגם השתתפה בפסטיבל ברלין, הוצגה בפסטיבל דרום.
לעומת זאת, יש סרט אחד שהבכורה בחיפה תהיה החשיפה הראשונה שלו לציבור מקומי, ולכן הוא בעיני המסקרן מכולם, מה עוד שמדובר ב"מונטנה", עבודת הביכורים של המלהקת הבכירה לימור שמילה, שלפני ההקרנה בכרמל התקבלה לפסטיבל טורונטו, מה שמעצים את הסקרנות סביבה.
בסקציה התיעודית, סרטים רבים מתחרים ולא נוכל כמובן לתת כאן את הכבוד הראוי לכולם, אך נציין שהמעניין מכולם מסתמן כ"ארץ זרה", דוקו נוסף על הצד האנושי של הסכסוך פרי עטו של שלומי אלדר, עיתונאי המופת שהיה אחראי בעבר לדוקו המטלטל "חיים יקרים".
מנקודת מבט מקומית, קשה גם לא להתלהב מן ההקרנה המקומית הראשונה של "אגדת המלך שלמה", שיוצג מחוץ לתחרות. מדובר באחד מסרטי האנימציה הארוכים הראשונים שנעשו בישראל הקודמים היו "בעל החלומות" מ-1962 ו"ואלס עם באשיר" מ-2008, ומרתק יהיה לבחון אם התעשייה המקומית הצליחה להשתמש בתנ"ך כדי ליישר קו עם פיקסאר, דרימוורקס, ג'יבלי וכל השאר.
אזהרות
לסיום, במחילה, הנה כמה סרטים שצפיתי בהם ופחות אהבתי, כמו שאומרים הצעירים. אתם כמובן מוזמנים לנסותם בכל זאת, אבל זה על אחריותכם בלבד.
לא נעים לרדת על "צ'רצ'יל", שכן בריאן קוקס הוותיק המככב בו כמדינאי הבריטי הוא אורח כבוד של הפסטיבל אבל באמת שהסרט עשוי רע, גם אם יש בתסריט שלו ממדים מעניינים, ותצוגות המשחק בו איומות.
"בזמנים של אור דועך", על הימים האחרונים של מזרח גרמניה, יכול אולי לעניין את מי שכפייתי להיסטוריה של המדינה הזו, אבל גם הוא כושל בממדים בסיסיים כמו משחק, תסריט, בימוי וכדומה.
"הזרם האנושי" של האמן הסיני איי וייויי על ההגירה העולמית מוכיח שלא קל לצלוח את המעבר מן האמנות הפלסטית לקולנוע התיעודי, והוא יצירה מייגעת, מלאת יומרה אך חסרת ערך אמיתי, אמנותי או חברתי.
"הקרב על הפסגה" הארגנטינאי הוא סרט תמוה להחריד, את המנגינה של "שיר סמואי" התאילנדי אי אפשר שלא להפסיק, "לאווה יש חבר חדש" הצרפתי סתם סתמי ו"ארוחת הערב" של אורן מוברמן, בכיכובם של ריצ'רד גיר, סטיב קוגן, לורה ליני ורבקה הול, הוא דרמה עתירת כוכבים שקשה שלא להעריך את התעוזה שלה, אבל התוצאה בלתי ניתנת לצפייה. חג שמח!
להזמנת כרטיסים ועוד פרטים ראו האתר הרשמי של הפסטיבל.
