"זו אמריקה, לא? מתי אי פעם השארנו דולר כדי שמישהו אחר ירים אותו?"
(קנדי)
תחושת הקהילה השורה ב"הצמד" הורגשה כבר מהפרק הראשון, מעין שכונה של אנשים תלושים, חסרי מנוח, חסרי ברירה, שמשהו בהם קצת עקום. הפרק השלישי מעלה על נס את ההתכנסות הזאת בצורה מקסימה במיוחד. באופן מאוד לא אופייני לדיוויד סיימון, כמעט את כל הדמויות של הסדרה אפשר למצוא באותו מקום, כולן התנקזו כמו מים אל מקום נמוך בבר החדש שפותח וינסנט (ג'יימס פרנקו, שגם ביים את הפרק). כולם רצויים שם - השוטרים והסרסורים, הזונות והאינטלקטואליות, המסוממים והקווירים, הבריונים והחלושים. וינס מקפיד להפוך את המקום למקלט לכל מי שרק ירצה. מדרבן את פול להזמין את ההומואים הרדופים שפקדו את הבר בגלגולו הישן, מפייס את מייק אחרי שהלה משתלט על הבריון האירי, ולפני כן אפילו הציע משקה לאותו בריון שמאיים עליו. אגב כך ישנן בבר שלל שיחות חולין חמודות, כמו בין הסרסורים השונים בתכלית לארי וג'נטל ריצ'י (כולל השיא של הפרק: - "רושל היא הזונה שלך, ריצ'י" - "כן, אבל היא שולטת על אמצעי הייצור, מבין?" - "אמצעי ה
אתה מדבר על כוס?"); או אבי ודרלין שמדברות על דיקנס, וגם היחסים בין התאומים - וינס שלמרות הכל מקבל את אחיו הסורר והדביל כמו שהוא. מי יכול לכעוס על ג'יימס פרנקו? בטח שלא ג'יימס פרנקו.
האלמנטים האלה מכניסים המון חסד לעולם המפוקפק של "הדוס", במידה כזו שקשה לא לתהות מה יעשו כל הדחויים האלה כאשר יבוא יום ואד קוץ' יחליט לנקות את טיימס סקוור. אבל עד אז יש יותר מעשור, ובינתיים ראש עיר אחר מכהן בניו יורק - ג'ון לינדזי, והמטרות שלו שונות בתכלית. היסטוריון אחד אמר עליו, "לינדזי לא היה חסר תועלת או מטופש או מושחת, אבל הוא היה הרסני בפועל". הצעיר שנחשב להבטחה גדולה ורעננה עבור העיר, ראה במשך שמונה השנים של כהונתו את מעמד הביניים של העיר נשחק, הפשיעה גואה, הזיהום עולה, הפקקים מתגברים, התקציב נתקע, איגודים שובתים ומתח בין-גזעי במערכת החינוך, שמצד עצמה הלכה ונעשתה גרועה יותר ויותר.
בשנת 1971, שבה מתרחשת כרגע "הצמד", לינדזי היה ראש העיר ניו יורק כבר מעל חמש שנים, וכעת שם את עינו על המירוץ לנשיאות. לשם כך הוא עושה את מה שהסדרה עשתה עד כה - יוצר מראית עין של משהו סביר. "העיר צריכה להיראות טוב מאחוריו", מסביר עורך הדין של רודי פיפילו, ועל כן ישנו פתח עסקי גדול עבור המאפיה: לינדזי מאפשר ליזמים - בכללם גנגסטרים - להעביר את העסקים שלהם מהאזורים המתוירים למקומות שגם ככה התיירים לא מגיעים אליהם, ומתחת לשולחן מבטיח להם שהמשטרה תעלים עין, לפחות בתנאים מסוימים. הנכס שהם זוממים עליו במפה של עורך הדין נמצא דרומית לרחוב 42, כי טיימס סקוור בכל זאת צריך להיות מעט יותר מהוגן. מה זה אומר על עתידו של "הדוס"? עוד נראה.
גם בלי להיות ערה למהלכים הפוליטיים האלה, קנדי (מגי ג'ילנהול) קולטת את רוחות השינוי בעזרת החוש העסקי המפותח שלה, ומנסה לרכוב עליהן לטובת השינוי שהיא מייחלת כל כך לעשות בחייה. אלא שבפועל היא מקדימה - או אולי מאחרת - את זמנה, ניגשת אל הארווי ווסרמן (דיוויד קרומהולץ) עם ההצעה שלה בזמן שהוא לא בקטע. אבל כמו שאמרה לו: אם פורנו הארד-קור קורה ועושה כסף באירופה, זה יקרה גם באמריקה. בינתיים זה לא קורה, והדלת הזו נסגרת בפניה. ובמקרה שעיני הכלבלב שלה לא מעבירות מספיק את הייאוש והקושי, "הצמד" מבהירה היטב עד כמה החיים האלה מחורבנים. אמה אכן יודעת בדיוק מה היא עושה, לקוח אחד משאיר לה הודעה במשיבון על כך שאשתו עלולה להתקשר אליה, לקוח שני מודיע לה שלקה בזיבה, לקוח שלישי מנסה לשכנע אותה לעשות מין אנאלי, ויכוח סמוך אליה נגמר בדקירה, ולמראה של מישהו כמו ביג מייק היא נאלצת לחצות את הכביש בחשש. כפי שהסבירה ללורי לא מזמן על החיים בלי סרסור: "את צריכה להיות קצת יותר זהירה". יותר ויותר נראה שלשם כך צריך לרדת לגמרי מהרחוב.
לורי עצמה עדיין בטראומה מניסיון החטיפה שלה, מטבע הדברים, ומקפידה על כן לנסוע עם בורגנים (לא שהאיש שתקף אותה היה משולי החברה - כזכור הוא התברר כמורה אהוב לביולוגיה) הלוך ושוב במנהרה לניו ג'רזי. אבל סי-סי במתק שפתיים מצליח כמובן להציג בפניה את התמונה הגדולה, את החשיבות של לקוחות קבועים.
כולם חייבים לצעוד קדימה, לזרום, להשתנות. הן העיר והן המאכלסים אותה. קנדי לא תוכל להמשיך כך לאורך זמן. השוטרים אלסטון ופלנגן יתיישרו עם ההחלטות שמתקבלות הרחק מעליהם. אבי תעבור כמה עבודות עד שתתייצב בבר החדש של וינס. בובי יחטוף התקף לב שיאלץ אותו לשבות מהעבודה שלו. עליהם להמשיך קדימה או שימצאו את עצמם מאחור.
קטנות:
את ביג מייק מגלם מוסטפא שאקיר, שהרעיון לגלם ביריון בתחילת שנות ה-70 אינו זר לו - הוא היה מוזס האימתני בסדרה המצוינת "קוורי".
לראשונה אנחנו רואים מישהו נוסף בהיררכיה של המאפיה מעל רודי - הוא עצמו נותן דין וחשבון לאיטלקי אחר שאל השם שלו עוד לא נחשפנו.
דרלין ממשיכה לצפות בסרטים עם הלקוח הקשיש שלה, שרק רוצה לא להרגיש בודד. הפעם הם צפו בקלאסיקה "מילדרד פירס" מ-1945, על קורותיה של אישה (ג'ואן קרופורד) שאחרי שבעלה נוטש אותה נאלצת לעבוד כדי לכלכל את עצמה ואת בתה. היא הופכת לאשת עסקים מצליחה, אבל במקביל בתה המפונקת מנצלת אותה ובזה לה. האם יש בכך רמז לבאות בנוגע לעתידה של איילין/קנדי?
"הצמד" משודרת בצמוד לארה"ב ב-yes, HOT ובסלקום TV.