מה היה קורה לו יובל מנדלסון בן ה-35 כיום, מורה לאזרחות במשרה מלאה בתיכון, היה פוגש את מנדלסון בן ה-17, סולן להקת שייגעצ, הפאנקיסט והפושטק שהיה הרבה יותר פרוע? בקליפ החדש והמשעשע לשיר "סיפור פשוט" שיצר ושר מנדלסון, המופיע כאן (בראש הכתבה) בבכורה, מובא תרחיש למפגש הפסגה הזה. ספויילר: זה מגיע למכות, אבל יש הפי אנד. עוד נחזור לנקודה זאת, אבל קודם הנה עובדות שנראה שלא ילהיבו במיוחד את שר החינוך, נפתלי בנט: השיר כולל את השורה "כשהחמור בטלוויזיה הוא גם ראש הממשלה", והקליפ לשיר צולם בתיכון שבו עובד מנדלסון כמורה לאזרחות, בליך ברמת גן, בהשתתפות תלמידים שלו. יש כאן בהחלט פוטנציאל לסערה הבאה שאפשר לפשט אותה למשפט אחד: מורה צילם עם תלמידיו בתיכון קליפ שקורא לראש הממשלה חמור.
"טוב, לא קראתי לצאת ולהחליף את ראש הממשלה, אני רק אומר מה שאני רואה בטלוויזיה", מסביר מנדלסון בריאיון לוואלה! תרבות עם צאת הסינגל ולקראת הופעתו בפסטיבל אינדינגב ב-20 באוקטובר. "בכלל, השיר הזה, 'סיפור פשוט', יש בו משהו שנכתב מתוך תחושה של מיאוס ושל מבוי סתום. וקיץ כזה שלא נגמר. וביבי שלא נגמר. אבל בתוך זה, אני מוצא דברים קטנים שהופכים את החוויה לקצת יותר נסבלת, ולכן הטון שלו מפוכח אבל גם נאיבי, ואתה חייב להיות נאיבי ברמה כלשהי בשביל להמשיך ליצור ולהאמין שזה ישנה למישהו. אתה חייב להיות נאיבי ברמה כלשהי בשביל להמשיך ליצור. אחרי מה שאמרנו, זה גם שיר מלהיב, יש התלהבות לעשיה, עצים שצומחים, גלים שמשפריצים, אנשים ומסיבות".
מוזר ומעניין שצילמת את הקליפ בבית ספר בו אתה עובד בהשתתפות תלמידיך.
"אלו תלמידים לשעבר שלי. היה ברור שאצלם בבית ספר שבו אני מלמד, שבו גם למדתי כתיכוניסט, והיה לי ברור שזה יצולם עם התלמידים שלי. הם יודעים שהמורה שלהם, לצד זה שהוא מלמד אותם אזרחות, הוא גם מנגן את שיריו, מופיע ומקליט. אין לי מה להחביא ולהסתתר. התלמידים למדו, מעבר לאזרחות, איך מצטלמים ומחזיקים מצלמה. איזה נחמד זה יום צילום, ואיזה חרא זה יום צילום".
עוד לפני הקריאה לראש הממשלה "חמור" בשיר החדש, באלבומך הקודם "שירים לבלה" שהוגדר כאלבום לילדים יש שיר שנקרא "רצח רבין", שכולל את המלים "הנה מוסר ההשכל: לעולם לא ללכת לגן בלי שכפ"ץ/ בשכפ"ץ טמון כל ההבדל". לאור הדברים האלה ועוד, מפתיע שמשרד החינוך של בנט עוד לא התנכל לך או פעל להשעייתך.
"זה באמת משהו שצריך לברר איך זה קרה. אני כבר שנה שלישית במסגרת. באמת פאשלה שלהם. צריך לתקן אותה מהר. אני לא יודע להגיד לך", משיב בציניות מנדלסון ואז מרצין. "אני לא בחרתי אותם, הם לא בחרו אותי. אני בא לעשות את הדברים שלי גם בכיתה וגם ביצירה שלי, הכל בחוץ. 'רצח רבין' עד כמה שאני מבין היה תוצאה של הסתה פרועה ואלימה. הוא נרצח ולא מת ממשחק יתר של טניס".
האם להיות מורה לאזרחות זה מאתגר יותר בתקופה זאת, על רקע טענות שמערכת החינוך גורמת להדתה, וטענות כי בממשלה מסיתים ופוגעים בזכויות אזרח ובחופש הביטוי?
"שמע, אני מתאר לעצמי שאני בעמדה דומה לזו של ליאור שליין, שיכול להגיד המדינה הזאת הולכת פייפן אבל כיף לי שיש לי הרבה חומרים נפלאים לעסוק בהם בתכנית סאטירה. ככה זה גם בשיעורים שלי. המדינה הזאת הולכת פייפן, אבל השיעורים שלי הם תענוג של שיעורים. אנחנו יכולים לדבר בהם על זכויות אדם ועל היעדרן, על זכויות למיעוטים ועל היעדרן, על זכויות אזרחיות ועל היעדרן אפרופו הפגנת הנכים, על שיוויון חברתי בין יהודים לערבים ועל היעדרו. כל הזמן יש את הרצוי, מגילת העצמאות וכו', ויש את המצוי. הפער הזה הוא אדיר אבל הוא מרתק, מעניין ופתח לדיון. ואין אזרחות בלי זכויות אדם, אין דמוקרטיה בלי זכויות אדם. ואין את כל זה אם אי אפשר יהיה לדבר. אני לא בא לכיתה כדי לשכנע אותם להצביע לאדם או למפלגה, אבל אני מקווה שאני מעודד אותם לדיון, לביקורת ולמחשבה עצמאית".
אתה מתעמת בקליפ עם השייגעצ שהיית פעם, וזה מגיע למכות. אתה חי בתחושות מעורבות או בשלום עם השינוי שעבר עליך הפאנקיסט שהפך למורה לאזרחות?
"היום אני בתקופה שאני חי בשלום עם עברי, ולכן יכולתי לעסוק בזה בקליפ. אבל אחרי שהלהקה התפרקה, ועשיתי מאז עוד כמה דברים נחמדים גם לטלוויזיה ולקולנוע, הפריע לי שהדבר שהכי מגדיר אותי, לפחות מבחוץ, זה שייגעצ. ביטוי של זה היה שלא הייתי מבצע בהופעות שירים של שייגעצ בהופעות, בפרינציפ, אבל באינדינגב אני שמח לבצע שירים של שייגעצ, לצד שירים חדשים. תראה, אם היה מפגש כזה במציאות, בין מי שהייתי בגיל 17 למי שאני היום, כמו בקליפ זה היה מגיע לדם. בקליפ אנחנו מתחרים בכל מיני מקצים תחרות כושר גופני, שבו הוא מכסח אותי. אחר כך תחרות שתיה, שבו אני מכסח אותו. ובסוף, קרב הגיטרות הגדול, שבו אני מעיף אותו לרצפה עם אקורד אדיר שאני פורט בגיטרה שלי. אני שובר לו את האף. וכשיורד לו דם אני מבין שגם האף שלי מדמם. ואנחנו אותו בנאדם. זה לא אני המצאתי, בסרט 'בחזרה לעתיד' יש כאלה מוטיבים. אבל הקליפ נגמר בהפי הנד שבו שנינו ביחד מגלים שטובים השניים מן האחד".
בעבר, באלבום הבכורה של שייגעצ שיצא בשנת 2001, יצרת וביצעת את השיר "ערוץ הילדים", שהעביר ביקורת נוקבת על הערוץ ("אני רוצה להיות מנחה/ בערוץ הילדים/ אני רוצה להיות בלונדינית/ עם שדיים שקופצים", "השכל נמצא עמוק בתחתונים"). בחלוף עשור וחצי, התפרנסת מאותו ערוץ, לאחר שהתקבלה אליו הסדרה "גרעינים" עליה אתה חתום כיוצר לצד דנה פרידר ויונתן בר-אילן. קצת זיגזגת, לא?
"עבר כבר מספיק זמן בשביל שישכחו לי את זה. אני חושב שהאנשים שם התחלפו. אין לי יותר מדי מה להגיד על זה. הבאנו סדרה עם רעיון. התרומה שלי לדבר הזה, אני אומר לך בגילוי לב, הסתיימה פחות או יותר בפעמיים ששתיתי קפה עם דנה פרידר, ואמרתי לה כמה דברים שאני חושב שאפשר לעשות שם, אמרתי לה שיקראו לזה 'גרעינים', עלו לי כמה רעיונות לדמויות. היא לקחה את זה משם ביוזמתה. זה עוד לא הופך אותי למישהו שעובד בערוץ הילדים, או שיש לי בכלל מה להגן עליהם או לדבר עליהם בזכותם, למרות שאין לי גם מה להגיד בגנותם".
התרככת עם השנים. אמנם נשארה מידה של אדג'יות, אבל פחות מהעבר.
"אני מקווה שכך. מה שמחזיר אותנו לאותו מפגש פסגה בין מנדלסון לשייגעצ. אוי ואבוי לי אם הייתי נשאר אותו הילד הרזה והחוצפן. זה גיל כזה, והוא צריך לעבור. צריך לקחת ממנו את הדברים הטובים, הבוערים והדחופים, ולהמשיך הלאה. אין לי שום עניין בלתקן את העולם או להיות הילד שצועק 'המלך הוא עירום'".
במאי 2001, כארבעה חודשים לפני אסון התאומים, הוצאת את השיר "ניו יורק-רפיח", עם השורה המזוהה שבו "העולם הזה מסריח, מניו יורק ועד רפיח", והיה מי שקרא לך נביא. איזה אסון עתידי יחזה אלבומך החדש?
"כן, למה לא, אפשר להגיד שחזיתי את אסון התאומים. נכון, היו שקראו לי נביא. אף פעם לא חשבתי לקבל כזה קרדיט. איזה אסון מנבא האלבום החדש? שאלה טובה. אני לא יודע. זה לא אלבום כל כך זועם. הזעם הורגש באמת באלבום הראשון ההוא של שייגעצ, הייתי הילד בין ה-17 עם הפה הכי גדול והביצים הכי גדולות ונהניתי מהתפקיד הזה. זה הגיל היחיד שבו אתה יכול להיות כזה ולצאת בזה בשלום מבלי להיות פאטתי. השיר החדש והאלבום החדש לא עוסקים בחומרים מי יודע מה זועמים. גם אם אני מצביע על דברים שנראים לי עקומים, אז זה נעשה באופן פחות בוער ופחות פומפוזי".
האלבום החדש מופק על ידי אסף תלמודי. "אני מכיר את תלמודי עוד מהימים של התכנית 'טינופת' שבה השתתפנו יחד כפאנליסטים", אומר מנדלסון. "מאז הוא עשה חיל עם רונה קינן ושלומי שבן. אנחנו כבר שנתיים נפגשים, מדברים, מחברים, מדביקים ומשייפים, זה באמת נותן לי הרבה. יש לו חלק גדול וחשוב ביצריה הנוכחית שלי. הוא גם הבנאדם שהציע להפוך את הפינה אצל גורי אלפי לאלבום של 'יובל המנוול'". לקראת האלבום, מנדלסון יופיע לראשונה בפסטיבל אינדינגב ב-20 באוקטובר, עם להקת ליווי חדשה. "אני כבר שנתיים מופיע עם גיטרה ושירים, והרבה זמן לא הייתי על במה עם להקה. כבר יותר מדי זמן כשאני על במה אני מסתכל אחורה ואין שם מתופף. ועכשיו יש להקה אדירה, עם מתופף, העיבודים נשמעים פגז, ואנחנו הולכים די להפגיז".
דן תורן הוא חברך, שותפך ללהקת "לואי מרשל", ועבדת על אלבומך הנוכחי בסטודיו שלו בחולון. מה למדת מדן-תו?
"דן הוא חבר טוב. הדבר היחידי שמבאס אותי באינדינגב הקרוב, שזה נופל על הופעה של 'הזבובים', שלא אוכל לראות. למדתי מדן משהו שהוא למד מאיגי פופ, לפי דעתי. הוא ראה דוקו של ג'ים ג'רמוש על הסטוג'ס, והוא ציטט לי משם משהו שאיגי אומר: 'Play it like you mean it'. וזה בעיני שווה הכל. אם אתה עושה משהו, תעשה אותו עם כל הלב שלך בחוץ, עד הסוף. והוא עושה את זה אגב, כבר הרבה שנים. מדהים לראות את החריצות, המוטיבציה והחשק שלו".
פסטיבל אינדינגב יתקיים השנה ב-19-21 באוקטובר. יובל מנדלסון יופיע בו ב-20 באוקטובר. הופעות נוספות שלו יתקיימו ב-2 בנובמבר בבסרביה, ירושלים; וב-23 בנובמבר באוזןבר, תל אביב