שנים עשר זוגות הצליחו לעבור במסננת הצפופה של הליהוק לעונה החדשה של המירוץ למיליון, והיא ככל הנראה הייתה צפופה מאוד כי כל אחד מהצמדים האלה הוא יהלום בפוטנציה. יש בהם מלוטשים יותר ויש מלוטשים פחות, והאמת שקשה להכריע בשלב הזה מי מהם מהנה יותר לצפייה: זוג כמו הזמר רגב הוד ואשתו הלן, שמודעים היטב ואולי יותר מדי למצלמות ולהפקה, או צמד הפקחיות אביבית והני, שגם אם נדמה לפרקים שהן לא לגמרי מבינות איפה הן נמצאות, מספקות רגעים קומיים מדויקים ומצחיקים מאוד.
אז עם מה אנחנו מתמודדים כאן העונה? או ליתר דיוק, עם מי?
רגב והלן הוד זמר ים תיכוני מהליגה הלאומית ואשתו בעלת גינוני המלכות. הם פה בשביל הכסף אם לא המיליון של הפרס, אז לפחות זה של העלייה במכירות הכרטיסים או הדיסקים שבתקווה תגיע בעקבות החשיפה. בפרק הראשון הם הוכיחו שהם עובדים מעולה ביחד: רגב צריך להקשיב להלן רוב הזמן ("בלי ח' גרונית", "בלי כפרה" וכו') והיא צריכה להקשיב לו חלק מהזמן ("נוסעים למקווה ישראל. הופעתי שם עם אביהו מדינה"). בינתיים זה עובד להם מעולה והם סיימו את היום הראשון במקום הראשון.
וכאמור צמד הפקחיות ע"ש מירי פסקל הני ואביבית שמסתמנות כאחד הדברים המשעשעים ביותר על המרקע בחודשים הקרובים (אם ישרדו במירוץ. ואם לא, אני עוד עלולה לחנות שלא כחוק בגבולותיה המוניציפליים של חולון במכוון, ולו בשביל הסיכוי שיבואו לתת לי דו"ח או אזהרה על צמחייה פולשת).
נטע ועומר האחים המפונדרקים שהגיעו כל הדרך מהבית של ההורים בירושלים כדי להביא לנו את בשורת ה"מה נשמע?" (מה נשמע עם הסיטואציה הזאת כאילו???).
יוסי ואודי הממטרה מבית שאן, שהוא ככל הנראה הנווט והנהג הטוב בעולם אם הצליח להגיע לקבוצת יבנה כשחצי מהדרך הוא בכלל לא ראה את הכביש כי הליט את פניו הבוכיות בידיו.
ויש גם שלישיה: ג'סיקה, המבטא הארגנטינאי שלה והאקס אסף. יונתן ונמרוד פסנתרנים אשכנזים, אבל עם גרוב. מיתר שהחלים מסרטן ועדי (שעדיין) לסבית. מעיין ונעה שעושות פילאטיס ואינסטוש ואחת מהן מאוהבת במערכת השריר-שלד (אבל לא באמת הצלחתי להבין מי מהן, ובסוף הפרק כבר היה ברור שזה לא ממש משנה). ואן וירדן, סטודנטית לתקשורת ודיילת אוויר שרק על סיפור ההיכרות ביניהן צריכות לזכות בפרס (ירדן: " הכל התחיל כשדרסתי את הכלב שלה").
ויש את מור ומור, מור (סילבר) נשואה לווידוש ואמא של שון שון ומור (השנייה) נשואה למתני ואמא של דניאלוש המהממוש. והן שתיהן כאילו אמהות ואושיות לייפסטלוש ובאו להראות שגם אמהות יכולות לעשות הכל-כל ולזכות במירוצוש למיליון-יון. ודניאל ואליהו שני דושי-על שלטענתם עוסקים בדוגמנות ונדל"ן (ואני מזמינה את הקוראים לדרג איזה מהטייטלים האלה פחות מופרך בהקשר שלהם הצביעו והשפיעו!).
ובתוך פסטיבל הטמבלולים האלה בולטים בשונותם טוהר ואוולין כדורסלן עבר ואישתו, שחוו טרגדיה משפחתית נוראית (שעליה ניתן לקרוא בהרחבה כאן), שבעקבותיה הם אומרים שהחליטו לחיות את חייהם בגישה חיובית ככל שניתן. במשימה הראשונה שבה נדרשו לטפס ולהלך בשיווי משקל בגובה רב על קורה דקה הם היו הכי גרועים, אבל גם הכי טובים. הם סיימו אותה אחרונים, כי פחד הגבהים שיתק את אוולין, אבל הם לא ויתרו. הדינמיקה ביניהם ברגעי ההיסטריה (של אוולין) על הקורה היתה מרתקת. טוהר לא הראה תסכול לרגע, עודד ודירבן את אוולין. וגם היא, למרות הקושי העצום שניכר שהיא הייתה מצויה בו, לא ויתרה והיא עשתה את זה בשבילו. היא גם לא הסתגרה בתוך עצמה והדפה אותו בתסכול, כמו שחלק מהמתמודדים האחרים עשו כשנתקלו בקשיים. הדינמיקה העדינה והיפה הזאת גורמת לצופה בעל כורחו לנסות לדמיין מה עבר עליהם ברגעים הקשים הרבה יותר שחוו בעברם. ובזכותה קל להבין איך למרות שסיימו את המשימה הזאת אחרונים, הם הצליחו להדביק את הפער הזה במהירות ולסיים את היום במקום לא רע בכלל (שלישי). "התאהבתי בך מחדש שוב, שוב ושוב", הוא אומר לה כשהם משחזרים את אותם הרגעים על הקורה. תמשיכו ככה וגם אנחנו נתאהב.
זו ללא ספק הייתה פתיחה חזקה מאוד למירוץ למיליון, עם צמדים מעניינים ויום ראשון קצבי ומאתגר מאוד שפרט למשימה בגובה רב כלל גם את המבחן האולטימטיבי לזוגות: איקאה. ביקור משותף באיקאה הוא טבילת אש שכל זוג בעולם המערבי עובר ויש בו לעתים בכדי לנבא את סיכויי ההצלחה שלהם. בעולם האמיתי אתם מוצאים את עצמכם מחליפים מהלומות פאסיב-אגרסיביות במחלקת וילונות האמבט, ואילו במירוץ למיליון תחליפו האשמות הדדיות על איך זה שלא שמתם לב שהפמוט בחדר המעוצב היה הרבה יותר קטן. כך או כך, אחרי שתסיימו להתרוצץ במעברים עמוסי חפצי נוי ושטיחי שאגי כעכברים מסוממים במבוך, תחזרו מובסים לאוטו ותנסו לשקם את הזוגיות בדרך למשימה הבאה.
המשימה הבאה, אגב, שפכה עוד קצת שמן למדורה וחייבה אתכם לדרוך ברגל גסה על עוד מוקש זוגי משקל. או במילים אחרות: הזוגות היו צריכים למצוא דרך להתאזן משני עבריה של נדנדת עץ ולרוקן דליי שמן בו"ז לתוך פח גדול. ומשם כתב חידה לא מסובך במיוחד היה אמור להוביל אותם לנקודת הסיום בביה"ס החקלאי מקווה ישראל, אבל גם בזה היו מי שהתברברו (חבל שלא לקחתם הוראות הגעה מהני: סוקולוב כיכר הדמעות מה פתאום קוגל?? איפה שיוצאות הבובות של העדלאידע. קל).
בסוף היום הצמד שריר-שלד (מעיין ונעה) הן האחרונות לדרוך על השטיחון, ומסיימות את המירוץ שלהן כשהחותמות היחידות על הדרכון שלהן הן מנתניה והפקולטה החקלאית ברחובות. שאר 11 הזוגות יעלו על טיסה לניו יורק. בון וויאז'.
ביקורת גבולות:
Candy can do it - "פול מלא, טיים זמן, ג'וב עבודה. מלא... זמן... עבודה... נכון! זה מלא זמן עבודה!" (הני לומדת אנגלית)
אם אשכחך - דניאל: "הכי חשוב שלא נשכח מאיפה באנו". אליהו: "אתה באת מרחובות אחי. אם אני הייתי בא מרחובות, הייתי שוכח תוך חצי שעה"
מולטי-טסקינג - "תקשיבי, יוצא לי חצ'קון תוך כדי הריצה!" (ירדן)
מחוברות לחיים - "לכולם יש כבלים היום, נכון?" (מעיין)