דגם ודוגמה: "ויקי ואני" מחזירה קצת נשמה לקומדיות הפוליטיות

      דמותה של מירי רגב עשויה להופיע בדעתכם במהלך הצפייה ב"ויקי ואני", אבל אין באמת חשיבות לדמיון בין הסדרה למציאות, ואפילו לא לקומדיות פוליטיות אחרות מצחיקות יותר כמו "פולישוק" או "Veep". בניגוד לכל אלה, הלב של "ויקי ואני" הרבה יותר גדול

      צלמים זמניים מורשים

      שנויה במחלוקת ככל שתהיה מירי רגב בתפקידה כשרת התרבות, אי אפשר לקחת ממנה את התרומות שלה לטלוויזיה הישראלית בשנה האחרונה. קודם הדוברת לשעבר מעיין אדם הייתה אחת הדמויות הבולטות ביותר ב"הישרדות" (ואף כמעט זכתה), ועכשיו מגיעה אל המסך סדרה קומית חדשה שיצר טל מילר - מי שכתב לפרנסתו נאומים לאישים פוליטיים במשך שנים, בכללם רגב.

      מדובר ב"ויקי ואני", שהפרק הראשון שלה שודר אתמול בערוץ 10. מגי אזרזר, בסדרה השלישית שלה השנה אחרי "בתולות" ו"חברות", מככבת כויקי זערור, חברת כנסת צעירה ובוטה, מורה מחליפה לשעבר, שאיכשהו מנצחת בפריימריז של המפלגה שלה והופכת להיות שרת החינוך בדיוק ביום שבו אביה הולך לעולמו. בעוד היא נוסקת, מגויס אל שורותיה כמעט במקרה כותב נאומים ביישן וחנון בשם דדי (איתי זבולון, הוא יניר האחמ"ש). מלבדם מונה הסדרה גם שחקנים כשי אביבי, ישי גולן, אבי (הזמר) דנגור, עינת שרוף, אילנית בן יעקב, ואף את נורית שלום, השחקנית החירשת הראשונה בתפקיד ראשי בטלוויזיה הישראלית.

      מילר טוען כי ויקי זערור אינה מבוססת על מירי רגב וכי למעשה הסדרה נוצרה בכלל עוד לפני שנעשתה שרה. אם זה אכן כך, מדובר בצירוף מקרים מרשים: שרה בכנסת ישראל שלא בדיוק נוטה לסנן את דבריה, אחת הדמויות בפרק הראשון אומרת עליה בסלידה ובחוסר אמון ש"האישה הגסה הזאת תהיה שרת החינוך", והשם שלה הוא במשקל זהה למילה "מירי". במילים אחרות, קשה עד בלתי אפשרי להאמין שלא הייתה לאישיות שלה ולמעשיה של שרת התרבות השפעה על התוצאה הסופית במהלך העבודה עליה. בפרט מאחר שכמתבקש מיצירה העוסקת בכותב נאומים ונוצרה על ידי מישהו שהתפרנס מכתיבת נאומים, ניכר כי יש ב"ויקי ואני" הקפדה לא קטנה על מילים וניסוחים, וקשה להאמין שמשהו שם נשאר ליד המקרה. באותה מידה סביר להניח גם שהבחירה בשם המשפחה "זערור" עבור ויקי לא נועדה להקטין את דמותה - אולי יותר מפאת מקומה בשרשרת המזון הפוליטית מאשר אופיה - וש"מתוקי" כשם משפחה לדדי הוא בחירה מושכלת.

      עוד באותו נושא

      "רק אל תבקשו ממני להצחיק": מגי אזרזר חושפת את האלבום הפרטי

      לכתבה המלאה
      שם במקרה. צוות "ויקי ואני" (צילום: ענבל מרמרי)

      בסופו של דבר אין באמת חשיבות יוצאת דופן לדמיון בין הסדרה למציאות, אולם ההקפדה הזו היא שהופכת את "ויקי ואני" ליצירה שנראית בשלה כבר מהפרק הראשון שלה. בניגוד לסאטירות פוליטיות מושחזות, חדות ולעתים רעילות כמו "פולישוק" או "Veep" (עם האחרונה חולקת "ויקי ואני" מהלך עלילתי זהה - ויקי גונבת לדדי את הדברים האישיים שאמר לה לטובת נאום שריגש את השומעים, בדיוק כפי שעשתה סלינה מאיירס לנושא הכלים שלה, גארי), הלב של "ויקי ואני" הרבה יותר גדול. ויקי זערור אמנם בוטה וקולנית, אבל בשום שלב אינה מצטיירת כקריקטורה ולא משיתה את הצד הזה באישיותה על הסדרה כולה. דדי הוא מעין נגטיב שלה, אבל גם הוא מתקיים כדמות נבחנת בפני עצמה. הסיפורים העצובים של כל אחד מהם - היא איבדה אב שמעולם לא באמת היה שם, הוא גילה שחברתו נטשה אותו ביום ההולדת שלו אחרי שמונה שנות זוגיות - לא רק מקדמים אותם בקריירה באורח מקרה, אלא גם מחברים אותם אחד לשני. זו בחירה יפה שיוצקת בשניהם ובסדרה אנושיות רבה כבר מההתחלה. לא בכדי אחד הרגעים המתוקים ביותר בפרק הראשון הוא זה שבו ויקי מגלה לדדי כי בכלל לא רצתה לנצח בפריימריז, אלא פחדה להישכח.

      "ויקי ואני" אמנם לא מעוררת צחוקים רמים כמו שאר קומדיות מהז'אנר שלה - לפחות על סמך פרק הבכורה - אבל היא מבדרת, חמודה ורגישה, וממזגת בתבונה בין אופיין של שתי הדמויות הראשיות שלה לטובת האופי שלה עצמה.

      עוד באותו נושא

      אין לנו על מי להישען: "כיפת ברזל" צריכה להיות טובה יותר

      לכתבה המלאה
      נגטיב חיובי. איתי זבולון (צילום: מיכל שילון)
      משלימים. מגי אזרזר וזבולון (צילום: ענבר מרמרי)

      "ויקי ואני" משודרת במוצאי שבת בערוץ עשר.

      טרם התפרסמו תגובות

      הוסף תגובה חדשה

      בשליחת תגובה אני מסכים/ה
        לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

        התרעות פיקוד העורף

          walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully