פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "הכל לטובה" של סטטיק ובן אל: כשהפרודיה מקדימה את המציאות

      השיר החדש של סטטיק ובן אל מזכיר את השירים של "טונה" והוא נשמע הרבה יותר כמו מיינסטרים. אבל יש בכך סכנה גדולה: "הכל לטובה" נשמע פחות ייחודי ומקורי, ובמגרש הזה היתרונות של סטטיק ובן אל נעלמים לעומת זמרים אחרים

      "הכל לטובה" של סטטיק ובן אל: כשהפרודיה מקדימה את המציאות
      בימוי: רומן בוצ'אצקי

      הטיזר עלה, התקשורת התרגשה, היוטיוב התכונן והאומה כולה צופה במתח: איך יישמע השיר שכולנו נזמזם בחודשיים הקרובים (לפחות)? "הכל לטובה", שיר חדש של סטטיק ובן אל, כבר כאן. אז מה יש בו? הכותרת של השיר קצת מטעה: היא שולחת תקוות לעתיד, אבל בעצם זה יותר שיר על מה שהיה מאשר על מה שיהיה.

      כמו שאפשר להבחין בקלות, פתיחת השיר מזכירה מאוד את הלהיטים של טונה – "רוק 30" ו"גם זה יעבור", וגם באווירה נוסטלגית דומה. סטטיק עוד לא הגיע לגיל המופלג של 27, בן אל תבורי צעיר ממנו בשנה. מנין הצורך בנוסטלגיה? כלומר, זאת כמובן רק פנטזיה על איך שזיכרון נוסטלגי אמור להיראות, העתק חיוור ודהוי של קלישאה. "מגדל המים הישן"? זה נשמע כמו משהו שמתאים לילדי החוץ לשיר. לא בדיוק זיכרון, יותר כמו סטורי. כאילו כדי להבהיר שמדובר יותר בקריצה ופחות ברגש אותנטי, סטטיק מקפיד להדגיש את ה#קל בשורה "לא תמיד קל / לא תמיד טוב". למעשה, בהקשר הזה, הסינגל החדש מספק רגע נדיר בתרבות הישראלית, שבו הפרודיה מקדימה את המציאות: אנחנו לא צריכים את "הכל לטובה", יש לנו כבר את "קדאווה" של ערוץ הכיבוד.

      סטטיק ובן אל תבורי, הכל לטובה (יח"צ , משה נחומוביץ)
      סטטיק ובן אל, "הכל לטובה" (צילום: משה נחומוביץ)

      מבלי לזלזל, חס וחלילה, בגעגועים לילדות ובמשבר ההתבגרות, אפשר להבחין בדפוס ויראלי, מעמודי פייסבוק רציניים למחצה ועד לפוסטים המבכים את ילדותם יוצאת הדופן של ילידי שנת 1994: אנשים שפעם נחשבו צעירים, אינם צעירים עוד. גיל ההתבגרות אולי נמתח עמוק עד גיל 30, אבל הקצב של המילניאלז רק הולך ומתגבר, וכך גם הפער בינם לבין כל השאר. מעולם, אבל מעולם, תרבות הנוער הישראלית לא הייתה כל כך פופולרית וכל כך נחגגת כמו היום. כוכבי הילדים, וסטטיק ובן אל בתוכם כמובן, מעוררים פאניקה עצומה בקרב אמנים מבוגרים יותר – ואלה תחושות שאפשר להרגיש בכל הפנים של תעשיית המוזיקה – מתחנות הרדיו ועד לאמנים הבכירים. שם הכסף, שם הטראפיק, ושם העתיד. הפנייה של סטטיק ובן אל לזיכרונות ילדות מנסה לקשור אותם בכוח לקהל שלהם, רגע לפני שאלו ימצאו את הכוכב הבא.

      ואולי השניים מרגישים שהם רוצים יותר מזה, ולהתחיל לפנות לקהל מבוגר יותר? "הכל לטובה" לא כל כך נשמע כמו שיר של סטטיק ובן אל. הוא נשמע כאמור, כמו טונה, ועל הגיטרות אחראי סינגולדה, האיש על המיתרים של שלמה ארצי ושל עוד הרבה אחרים. הקצב יותר איטי, הנושא קצת פחות שמח. זה כבר נשמע הרבה יותר כמו מיינסטרים. "זהב" או "טודו בום" היו הימורים שהצליחו – הפקות לא טריוויאליות שהסתמכו על הכריזמה ושמחת החיים של השניים וכולם קיבלו אותם באהבה. "הכל לטובה" מוריד את הסיכון למשהו שכולם יכולים לחיות איתו הרבה יותר בקלות – הילדים שמתגעגעים לעצמם, המבוגרים שמשתגעים מהרעש של הילדים.

      אבל גם בזה יש סכנה, כי השיר החדש נשמע גם פחות ייחודי ומקורי. במגרש הזה היתרונות של סטטיק ובן אל מיטשטשים לעומת זמרים אחרים, בעיקר בתחום הווקאלי. "הכל לטובה" הוא עדיין שיר מוצלח, אבל אם הם ימשיכו בכיוון הזה, השניים ייאלצו לחשוב איך הם מביאים את היתרונות שלהם גם לעולם המבוגרים. אבל עד אז יש עוד זמן. בינתיים, סביר להניח שמדובר בעוד להיט ענק, שאיש מאיתנו לא יצליח להימלט ממנו בתקופה הקרובה.