תאגידים גדולים מעוררים הרבה שאלות. המערכת כל כך מסועפת שקשה להבין מהיכן מגיע תזרים המזומנים, מיהם בעלי ההשפעה האמיתיים וידיהם של מי רוחצות זו את זו. האינטרסים הסמויים ולעתים דווקא הגלויים יוצרים הרבה בלבול ומסך עשן, שמשחקים לידי המושכים בחוטים. ואם במקרה נקלע העובד מן השורה, הבורג הפשוט במערכת, למערבולת, הוא עלול להישאב לקרקעית.
וויל רודס, גיבור "הנוסעים" של כריס פאבונה, הוא איש עם ג'וב חלומי, לכאורה. הוא כתב תיירות של עיתון שתהילתו מאחוריו, אבל עדיין ממשיך איכשהו להתקיים. רודס מרבה להסתובב בעולם ולהגיע לאירועים החשובים והגדולים ביותר, אבל למרות נקודת הפתיחה הזאת חייו רחוקים מלהיות מושלמים: חיי הנישואין שלו עולים על שרטון בגלל קשיים כלכליים וקושי של רעייתו קלואי להיכנס להריון, וגם מהבוס שלו מגיעים שדרים של חוסר ביטחון באשר לעתיד החברה. לכך מתווספות בחירות רעות מאוד של וויל, במיוחד אחת שמסתיימת במהלומה ניצחת, תרתי משמע, בארגנטינה. קבלת ההחלטות הקלוקלת הזאת מצרפת אותו למערכת בינלאומית של תככים שלא רצה להיות חלק ממנה, אבל את הספינה הזאת כבר מאחור מדי לנטוש.
ברומן השלישי שלו בחר פאבונה דמות מעניינת ומורכבת כגיבור הראשי. בלתי אפשרי לדעת כיצד מתנהלים חייו האמיתיים של אדם שמבלה למעלה ממחצית חייו בשדות תעופה ובמדינות זרות, וכשהוא מנהל זוגיות, על אחת כמה גוברת הסקרנות, במיוחד כשמתברר שאשתו בעצמה עבדה באותו מקום ככתבת התרה בעולם. האם אפשר בכלל לתחזק כך חיי נישואין? מדוע הרעיה מקבלת את הנסיעות התכופות הללו בסלחנות כזאת? ואיך ייתכן שבעידן האינטרנט ואלפי בלוגים של תיירות שמספקים מידע זמין ומידי מכל מקום בעולם, מגזין טיולים מודפס עדיין מצליח בכלל להתקיים?
הבחירה של פאבונה בעיתון מודפס מעניינת. מותחני ריגול נוטים להיצמד לקדמה טכנולוגית בשל השתכללות האמצעים, ומערכת עיתון נחשבת לדור הישן. המגזין נמצא שם כאילו כדי להצדיק את הבחירות הרעות של וויל לשבור את תקרת הזכוכית שהציבו לו חייו. "האידיאלים של וויל נמצאים על סף קריסה. הוא מיטלטל בין תקווה וייאוש מיום ליום, לפעמים מדקה לדקה, ותוהה אם חייו עדיין יכולים פתאום להפוך למושלמים", כותב פאבונה ומדגיש את הייאוש שאוחז בגיבורו.
בתוך המולת המרדפים והטוויסטים הרבים בעלילה, פאבונה מצליח גם לשזור טעימות מהשעמום שבשגרת חיי הזוגיות. "סטייסי ואריק עוזבים אחרונים", הוא מתאר זוג שמתארח בביתו של מלקולם, הבוס של וויל, "שניהם עורכי דין שמרוויחים משכורות של שבע ספרות בשנה ועובדים שישים שעות בשבוע. לילה אחד בחודש הם מצליחים לצאת מהמשרד בזמן לארוחת ערב ביחד ונואשים להפוך את הערב הזה לזמן איכות שנחשב באמת, של 'אני אשתה עוד כוס, ברור'. למרות זאת, מלקולם מוצא את סטייסי במסדרון, מקלידה בטלפון שלה כאחוזת טירוף. 'עבודה', היא אומרת ומושכת בכתפיה לאות התנצלות, 'בבקשה אל תספר לאריק'".
הציניות הדקה של המחבר ביחס לשגרה ולשעמום עוברת לכל אורך הספר, בדרך כזו שמאירה את בחירתו של וויל להתרחק מהבית גם באור חיובי, אלא שעם ריגושים מגיעות יותר מדי חוויות של סכנת חיים. מצד שני, דווקא המקרה של סטייסי ואריק ממחיש היטב את הנקודה: לא ממש משנה אם בני זוג נמצאים במרחק של חמישה מטרים או במרחק של 5,000 ק"מ, לעולם אי אפשר באמת לדעת מה הם מסתירים אחד מהשני.
אי אפשר להגיד ש"הנוסעים" הוא ספר חדשני וייחודי שלא קראנו כמותו בעבר. הוא מתבסס על נוסחה מאוד מוכרת ופשוטה לפיה לכולם סביבך, כולל אלה הקרובים ביותר, יש מה להסתיר. לא רק שאינך יודע את כוונותיהם, גם כוונותיך שלך לוטות בערפל. מהבחינה הזאת, אין שום דבר מיוחד ברומן הארוך הזה (462 עמודים), אבל דרך אקספוזיציה יעילה, פאבונה מצליח להכניס לעניינים מהר ודרך קצב מצוין הוא מצליח גם להשאיר את הקורא עד הסוף. דמותו של וויל אולי לא עמוקה דיה, אך לבטיו ובינוניותו מצליחים לעורר הזדהות עמו, כיאה לגיבור של רומן מתח. למרות סיום מינורי ופתוח להשערות (מחלה ידועה של לא מעט ספרי מתח בימינו) "הנוסעים" הוא ספר מתח קצבי ומהנה. הוא לא סתם נתפר לנסיעות בחו"ל, אלא כזה שיגרום לכם להביט בעין חשודה על התייר השמן בטברנה הסמוכה, על אמן הרחוב שמצייר אתכם במונמארט או על מחוסר הבית שמבקש מכם נדבה בסן פרנסיסקו.
"הנוסעים" / כריס פאבונה. תרגום: ירון פריד. הוצאת סלע ספרים. 462 עמודים.