העונות הקודמות של "מהפכה במטבח" היו אחד הדברים הכי מדהימים בטלוויזיה המקומית. יותר מאשר תוכנית ריאליטי זו היתה יצירת דוקו, ולא סתם, אלא כזו שטובי התסריטאים היו מתקשים להמציא את גלריית הדמויות והמקומות שלה.
"מהפכה במטבח" גם היתה שונה בנוף, כיוון שבניגוד לרוב התוכניות מסוגה, לא התיימרה להציג או לבנות סיפורי הצלחה, אלא לתאר סיפורים של כישלון. בשלב מסוים כבר היה ברור כי יש חוזה בלתי כתוב בינה לצופים, לפיה אין סיכוי כי אסף גרניט באמת יצליח לשקם את בתי העסק שהוא מבקר בהם במסגרתה. בסוף כל פרק הרי הופיעה כתובית לפיה בעל המסעדה עשה הסבה לתחום השיווק הדיגיטלי והיא עצמה הפכה לדוכן מיצים או משהו בסגנון, כך שהתוצאה לא עניינה אותנו אלא רק הדרך אליה והדרך תמיד היתה מהנה לצפייה ומרתקת להפליא.
יתרון נוסף של "מהפכה במטבח" היה שבניגוד לרוב המשודר בטלוויזיה שלנו, אצלה נמנעו מסנטימנטליות. אסף גרניט, לפחות בפרסונה הטלוויזיונית שלו, התגלה כאדם קורקטי באופן נדיר במציאות העכשווית: כזה שלא בא לשלוף אמירות שפר מתוך עוגיות מזל סיניות, אלא להסביר למנהלי המסעדות, באופן בוטה אך ענייני, למה פירה הבטטה שלהם לא דומה לשום דבר.
אך בפרק הראשון בעונה החדשה של התוכנית, שהוצג אתמול, השתנה התפריט ונוספו לו כמה תיבולים, לא בהכרח מוצלחים. גרניט בעצמו, במכוון או שלא, הסגיר את הבעיה עת הכריז בשלב מסוים שהוא מרגיש כמו ב"סופר נני" ואכן, "מהפכה במטבח" היתה פחות דומה לעצמה, ויותר ל"קשר משפחתי" בין הסירים.
כמשתמע מכך, גרניט הגיע הפעם לעסק משפחתי בשם "מאמא דורית" בראשון לציון. כבר מן הביסים הראשונים התברר שנקודות התורפה אינן דווקא בטיב האוכל, כי בסך הכל רוב המנות טעימות. הצרות, אם כן, היו מתחום הפסיכולוגיה הארגונית והדינמיקה הבין-אישית, והמשימה העיקרית של השף המקצוען היתה להשכין שלום בין האב לבן ולהרגיל את האם להיות קצת פחות שתלטנית. בשביל זה, לא צריך אותו וגם לא את התוכנית הזו.
המשפחה שכיכבה הפעם, יש לציין, היתה מקסימה וכובשת, וקל היה להזדהות עמה חיש-קל ולרצות בהצלחתה. עם זאת, הטיפול של "מהפכה במטבח" בצרותיה היה מעט מגושם, ולעתים גם בטעם רע. לב הפרק היתה סצנה שבגדה במהות התוכנית ולקחה אותה הרחק מן המסעדה, לשיחה טעונה בין האב ובנו במושב האחורי של מכונית, והדיאלוג ביניהם כל כך התמשך, עד שבאופן נדיר הצטערנו על התדירות הנמוכה של הפסקות הפרסומות ולא להפך.
גם שתי סצינות אחרות הדיפו ניחוחות לא נעימים מן הכיירים. קודם כל, בפרומואים של התוכנית הובהר לנו כי שוטר עומד לעצור את אם המשפחה, מה שגרם לנו לדפיקות לב מואצות ולתהייה במה חטאה. בסופו של דבר, התגלה כי התוכנית נקטה בטקטיקות של יהודה ברקן משנות השמונים. המטרה היתה לזעזע את הגיבורה ולאלץ אותה להוריד מן העומס, והתברר שהכל היה מעשה קונדס. רבותיי: לא עושים דברים כאלה. לא למתועדים ולא לצופים.
בסצנה אחרת, ממש לקראת הסוף, נשלחה הגיבורה יחד עם אמה ליום כיף במכון יופי, כך שלא רק המטבח עבר מהפך, אלא גם המראה והסטיילינג שלה עצמה. אבל מה בעצם היתה הבעיה באיך שנראתה קודם, ומי ביקש מתוכנית הבישול להפוך את הנשים המופיעות בה לגיבורות של "גבירתי הנאווה"? יתרה מזאת, השתמע מכל זה כי מטרתו של הפרק היתה לחתוך לכך שהגברים במשפחה סוף כל סוף יקבלו את המושכות בעסק, ואילו הנשים הבוסיות יורחקו מן הזירה אל המספרה.
ואם לחזור לנקודת ההתחלה, הרי שהעונה נראה כי "מהפכה במטבח" בכל זאת מתיימרת להציג את עצמה כמושיעה שאחראית לסיפורי הצלחה. הפרק אמש הסתיים בתמונת ניצחון: עשרות מתושבי ראשון נוהרים אל המסעדה בכמויות כל כך אדירות, עד שבעליה לא יודעים מאיפה ימצאו אוכל וצלחות לכולם. אגב, ביקור בעמוד הפייסבוק של המקום גילה כי בניגוד למה שתואר אתמול, הוא אולי מחזיק מעמד, אבל לא בדיוק פורח ומשגשג כפי שנטען.
סצנת הסיום המשמחת הזו נראתה מבוימת מדי, ובכלל היה אתמול משהו מתוכנן ומעושה מדי בתוכנית, שאיבדה מן הקסם האותנטי שלה. לעומת זאת, התוכן השיווקי לא הלך לשום מקום, כך שגם אתמול למדנו כי הדרך הטובה ביותר להכין מנת שף היא לרכוש מוצרים גנריים מן המדפים של אחת מרשתות השיווק הגדולות.
בקיצור: כמעריץ גדול, לא יכולתי שלא להתאכזב קמעה מתחילת העונה, וכך חשו גם חסידים משובעים אחרים שצפו בפרק יחד איתי. אך לנוכח העובדה שבשבועות הבאים צפויים ביקורים במקומות עם שמות מופלאים כמו "קפה אגוז" ו"בוריטו חי", כמובן שנשמור אמונים ונמשיך לצפות גם בהמשך, בתקווה שגרניט, מפיקיו ומפיקותיו יתפכחו ויזכירו לעצמם את מה שהם תמיד מיטיבים ללמד אחרים: כמו שבמסעדה איטלקית לא מגישים מרק רגל ובמסעדה תימנית לא מגישים ספגטי, "מהפכה במטבח" לא צריכה לחקות כמו "סופר נני".