המירוץ למיליון: המוקש הגדול שממתין לרגב והלן

הזוגות נמצאים עמוק במקסיקו, או "מחיקו", כמו שרון שחר מתעקש לקרוא לה במבטא פסאודו-מקומי. המשימה הראשונה ליום המשימות השני במחיקו כוללת טיפוס במעלה עמוד בגובה 50 מטרים והשתתפות בתפילת גשם שכוללת סחרור מטה כשהמתמודד תלוי מהרגליים עם הראש למטה. לא יודעת לגבי גשם של ממש, אבל גשם של דמעות בהחלט היה שם ופלא שלא היה גם קיא. מדובר במשימה מחרידה למראה, שלא לחשוב בכלל על איך זה מרגיש. אבל למה להרגיש אם אפשר לחפש כתובת בעברית תוך שאתה צונח הפוך מגובה 50 מטר אל הקרקע?

אז מקסיקו 70 – זו הייתה הכתובת העברית שהמתמודדים היו צריכים לאתר בדרכם אל מותם, כלומר אל הקרקע. ולמה? "כי זאת הפעם האחרונה שהנבחרת הפח שלנו הגיעה למונדיאל", מסביר דניאל בחן (ולא טועה). רוב המתחרים התמודדו לא רע בכלל עם המשימה המצמיתה הזאת למרות האימה שאחזה בהם כל הדרך הארוכה למעלה והקצרה למטה. כמו כן, גילינו שהלן יודעת לפחד ולהגיד שקשה לה בספרדית שוטפת, לפחות כמו שהיא יודעת בעברית. מוי ביין! בגזרת הגיז'דורים, הני מנסה להתחמק מעוד משימה וחוטפת בראש מאביבית שנשבר לה כבר (ובצדק!) מההתבכיינויות של חברתה: "את לא אוהבת גובה, לא אוהבת אוכל, לא חרקים.... די, די! דייי!".

אם בתחילת המירוץ הני נראתה כמו צדפה שלא מפסיקה לירות פנינים, היום, בחלוף כשלושה שבועות מקו הזינוק הצדפה הזאת מתחילה להבאיש. היא עדיין מאוד מצחיקה (חילופי הדברים בינה ובין אביבית על ה"סמל" של בית"ר גרמו לי להריץ אחורה 3 פעמים כדי לצפות בהם שוב ושוב), אבל כדמות במירוץ היא לא מתפתחת, ונראה שהיא רק גוררת את שותפתה החביבה מטה עם גישה שלישית ונטייה לתבוסתנות נטולת חן.

ממשימת הכדורגל והמשקפת המשבשת, רגב והלן ומיתר ועדי יוצאים ראשונים והם נושפים זה בעורפו של זה שוב. התחרות בין שני הזוגות האלה צמודה והכימיה ביניהם נפיצה, ויש להם לא מעט הזדמנויות לחיכוך וניצוצות משום ששני הזוגות החזקים האלה מוצאים את עצמם לא מעט בסמיכות בחוד של המירוץ. אבל לשניהם גם צפוי מוקש בהמשך הדרך: עבור הלן ורגב זה סיבוב הפרסה שמחכה להם בסוף המשימה הבאה, ועבור מיתר ועדי זו המשימה עצמה שאתגרה אותם יותר מהרגיל.

הזוגות מגיעים לצומת שבו עליהם לבחור בין משימת פיניאטה למשימת מרגריטה. להרביץ לחמור מעיסת נייר עם מקל גדול בעיניים מכוסות, או לבנות מגדל כוסות כמו בימים הטובים של אולמי קליפסו? רגב והלן הולכים על הכוסות בזמן שמיתר ועדי בוחרים בפיניאטה. שני הזוגות אוכלים תחת במשימות, אבל מתמודדים עם הקושי בשתי אסטרטגיות שונות: הלן ורגב דבקים בבחירה שלהם, בעוד שמיתר ועדי מחליפים משימה באמצע. הראשונים מסיימים בסופו של דבר את המשימה, רק כדי לחזור ולעשות גם את הפיניאטה הודות לסיבוב הפרסה שקיבלו מהזוגות האחרים, מיתר ועדי נתקעים עם משימת הכוסות, מאבדים את היתרון וסופגים עיכוב משמעותי. הפרק הבא יהיה האחרון במקסיקו ובסיומו יודח אחד הזוגות, כך שפיגור בסוף יום המשימות הזה עלול לעלות ביוקר ביום הבא, כך שלא פלא שהלן לוקחת קשה (אלא מה?) את סיבוב הפרסה הזה. חוץ מזה שזה באמת לא נעים להיות כל הזמן על הכוונת של כולם. פעם אחר פעם הם מקבלים את הברקס הזה לפנים מחבריהם למירוץ ונראה שזה באמת מבאס אותם, גם אם לא מחליש אותם (ועל כך מגיע להם כל הפרגון).

איזה חמודים דניאל ואליהו שעזרו לירדן ואן להיחלץ מהנהר העכור. לא בטוחה שהם היו מגלים את אותה אדיבות ג'נטלמנית אם על הסירה התקועה היו זוג אחר כמו עומר ונטע או הני ואביבית, אבל הם ממש לא היו חייבים לעשות את זה אז ניתן להם ליהנות מהספק החיובי. וחוץ מזה, לולא הם ירדן ואן הצנומות עדיין היו מבוססות בבוצה העכורה של הירקון המקסיקני וחבל, כי אני דווקא בעדן.

משימת הפיניאטה סיפקה לנו כמה גילויים מעניינים על הני: 1. היא מהאמהות המגזימות שמרימות הפקת יום הולדת שערורייתית לילדים. בתפריט: שולחן מתוקים ב-1,200 שקל והופעה של קופיקו שעליה היא משלמת עד היום 200 שקל בחודש בתשלומים. 2. יש לה סיליקון בשפתיים.

הילדים המקסיקנים לקחו את תפקיד נענוע הפיניאטות מאוד ברצינות, והראו שהם קולטים שפות ממש מהר כשעלו בקלות על קריאות ה"תן" וה"בום" של המתמודדים המכוונים את חבטות חבריהם מכוסי העיניים וענו עליהן בהקפצת הפיניאטה הרחק מהם. איך אומרים ילד קקה בספרדית? בטח הלן יודעת.

חבל שהפסנתרנים הודחו: "אני מאחלת לעצמי בעל אשכנזי" (נטע)

אהבה עיוורת: "יכול להיות שגם היא עם עיניים מכוסות?" (טוהר לא מרוצה מההכוונה של אוולין במשימת הפיניאטה)

לה פמיליה:
-"אלי אוחנה הוא הסמל של בית"ר, לא?"
-"נראה לך?! הסמל של בית"ר זה החנוכייה!"