נושאים חמים

"הסרטים חרא והמבקרים מעניינים את הביצים": ריאיון עם מתייה קסוביץ' על "סוף טוב"

לרגל הפצת "סוף טוב" של מיכאל הנקה בכיכובו, הקולנוען הצרפתי הפרובוקטיבי מתייה קסוביץ' מסביר איך הממסד האירופאי אשם בעליית דעאש, למה ייתכן שיוציא את מקרון מארמון האליזה עם ראשו על שיפוד ולמה התקשורת לא מזיזה לו והקולנוע במדינתו עמוק בחרא

"הסרטים חרא והמבקרים מעניינים את הביצים": ריאיון עם מתייה קסוביץ' על "סוף טוב"

הבמאי-שחקן מתייה קסוביץ' ידוע כילד הרע של הקולנוע הצרפתי, מכל הבחינות האפשריות. במישור האמנותי, הוא ביים שורה ארוכה של סרטים שמתחו ביקורת נוקבת על הממסד, ובראשם כמובן "השנאה" הפולחני, שעוד ב-1995 התריע מפני חבית הנפץ העומדת להתפוצץ בפרברים. גם ההתבטאויות הציבוריות שלנו תמיד היו נפיצות כאבק שריפה. בין השאר, הכריז לפני כמה שנים שהוא מתבייש להיות צרפתי, ובשנה האחרונה הצית קרב טוויטר מול חבר פרלמנט מן הימין המתון שחבר למרין לה-פן, ופיזר שלל קללות ואיומים הקשורות בפי הטבעת של הפוליטיקאי שסרח.

נוסף לפועלו כבמאי, קסוביץ' חוטא גם במשחק בסרטים של אחרים, ובין השאר מוכר מלהיטים כמו "אמלי". כעת אפשר לראותו ב"סוף טוב", סרטו הטרי של מיכאל הנקה, שעלה כאן בסוף השבוע האחרון, ולקראת עלייתו פגשתי אותו בריביירה לפני כחצי שנה, יום לאחר הבכורה של הדרמה הזו במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל קאן. במהרה התברר שהשטיחים האדומים וחליפות הטוקסידו לא מרגיעות את האושיה הקולנועית התוססת. "זה מעניין לי את הביצים", הוא עונה בתשובה לשאלה על הביקורות הפושרות במפתיע שקיבל הסרט. "להנקה עצמו אכפת מהביקורות. הוא רוצה למצוא חן, אבל הגישה שלי אחרת: מי שלא טוב לו, יום טוב לו, זה לא מזיז לי. כבר אמרו לי שאני הבמאי הכי טוב בדור שלי ואז למחרת כתבו שאני הבמאי הכי גרוע שיש, אז מה?"

ברוחו של קסוביץ', גם הסרט ארסי וביקורתי עד מאוד. הנקה, זוכה דקל הזהב על "סרט לבן" ו"אהבה" (עליו קיבל גם את האוסקר), מציג כאן את סיפורה של משפחה צרפתית אמידה, שאדישה לחלוטין לצרותיה של הסביבה, ובעיקר של הפליטים האפריקאים באזור מגוריה, ועסוקה תחת זאת בקלקוליה המוסריים. השחקן הוותיק, בן חמישים, מגלם את אחד מבני הדור השני של השבט הלא מתפקד, המפקיר את קרוביו לטובת רומן סאדו-מאזוכיסטי עם הפילגש שלו.

בתשובה לשאלה אם הוא רואה קשר בין הביקורתית החברתית ב"סוף טוב" של הנקה וב"שנאה" פרי עטו, עונה קסוביץ', בן לאם קתולית ואבא הונגרי ממוצא יהודי, כי יצירתו הטרייה של הנקה מזכירה לו דווקא סרט אחר שלו, "מתנקשים" מ-1997. "כמו אז, גם הפעם יש כאן סיפור על ניוון בין דורי", הוא אומר. "מדור לדור, הדמויות נעשות פחות ופחות רגישות למה שמתרחש בעולם, והילדה של הדמות שאני מגלם מתנהלת ממש כמו זומבי. ההתנהלות הזו נוצרת בידי הסביבה חסרת המוסריות, שלא מגלה אכפתיות כלפי שום דבר. הפליטים, למשל, מעניינים לאירופה את התחת".

מתייה קסוביץ' עם חברתו אוד (GettyImages)
השטיח האדום לא מרגיע אותו. קסוביץ' בקאן עם זוגתו אוד (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

אפשר להגיד ש"השנאה" הוא נבואה שהגשימה את עצמה?

"בטח. בזמנו הסרט בא ואמר – אם לא תכבד אנשים היום, אז בעוד עשרים שנה הם יחרבנו עליך, וזה מה שקרה. בני העשרים האלה, שמסתובבים בפריז ויורים לכל עבר, זה האנשים שלא נתת להם כבוד פעם".

אמרת לאורך השנים האחרונות דברים קשים על מצבו של הקולנוע הצרפתי. דעתך השתנתה לטובה?

"לעזאזל, לא! הסרטים עדיין חרא. אנחנו המדינה שהמציאה את הקולנוע ופיתחה אותו, גם כטכנולוגיה, גם כעסק וגם כצורת אמנות, אבל אנחנו כבר הרבה זמן תקועים בבולשיט של עצמנו. השנה היא 2017, והבמאים הצעירים עדיין מושפעים מן הקולנוע של שנות השישים, חושבים שהגל החדש הוא התנ"ך ושגודאר הוא אלוהים".

בצד "סוף טוב", הוקרן בקאן גם סרט צרפתי חדש נוסף, "יוצא מן הכלל", שהעז לבוז קצת לז'אן-לוק גודאר ובשל כך ספג קטילות בתקשורת הצרפתית.

"וזה חלק מהבעיה, כי למה אתם לא מרשים ליוצרים לבקר את גודאר? הוא חרא של במאי. הוא פאקינג חרא. הסרטים שלו זה בכלל לא קולנוע, צריך להקרין אותם במוזיאון. בכל מקרה, מותר וחובה לבקר את כולם, גם אותי. גם אני עשיתי חרא של סרטים. זה שביימתי את 'השנאה' לא הופך אותי לחסין מביקורת, אבל בצרפת יש לנו נטייה לקחת קולנוענים מסוימים ולהפוך אותם לקדושים".

מתייה קסוביץ' (GettyImages)
"כתבו עליי שאני הכי טוב, ולמחרת שאני הכי גרוע". קסוביץ' בקאן (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

הנה, הנקה נחשב אליל בעולם הקולנוע ובכל זאת רבים הרשו לעצמם לכתוב ש"סוף טוב" זה לא בהכרח הסרט הכי טוב בהיסטוריה.

"גם מבחינתי, הנקה תמיד היה אליל. בתחילת דרכי הערצתי את פול ורהובן, את דייוויד קרוננברג ואותו. הוא אמן טהור, חסר פשרות, עם חזון. עד היום לא יצא לי לעבוד איתו, וכשהוא הציע לי להשתתף ב'סוף טוב', הסכמתי בלי שאפילו קראתי את התסריט. גם לא הצבתי לו שאלות בנוגע אליו. הוא הרי יודע מה שהוא עושה, אז מה הטעם לשאול? לא תשאל את פיקאסו למה הוא השתמש בצבע אדום או כחול, נכון?"

ואיך היה לעבוד איתו לראשונה?

"במאים טובים הם כאלה שאתה יכול לנחש איך יהיה לעבוד איתם. הסרטים של הנקה מלאי אהבת אדם, וגם כשהוא מבקר את החברה הוא עושה את זה מתוך אהבה אליה, אז היה לי ברור שהוא יהיה אדם חם, וכך אכן היה. הנקה הוא לא מהבמאים האלה שמתחבאים מאחורי המחשבים שלהם ומדברים איתך רק דרך העוזר שלהם כי הם מפחדים מבני אדם. הוא ההפך מכך".

מה השיעור הכי חשוב שלמדת מן העבודה איתו?

"לא ביימתי כבר שש שנים כי לא מצאתי פרויקט שמספיק רציתי לעשות, והעבודה עם הנקה חידדה לי שכבמאי, אתה חייב לחוש תשוקה בכל רמ"ח איברייך כלפי הסרט שלך, אחרת אין לך מה לחפש מאחורי המצלמה. אז בינתיים אמשיך להימנע מבימוי. בכל מקרה, כיף לי כשחקן. זו סיטואציה נוחה: אתה עובד פחות, מרוויח יותר, ויכול לשבת בנחת על הכיסא ולראות איך מישהו אחר צריך לקחת אחריות ולהתמודד עם כל הכאוס".

אני בכל זאת מחכה בשקיקה לסרט נוסף שלך.

"יופי, ואני מחכה לסרט נוסף של קובריק, והוא מת לפני עשרים שנה".

הפי אנד (יח"צ , מתוך הסרט סוף טוב)
"אנחנו מתנהלים כאילו שהפליטים מעניינים לנו את התחת". מתוך "סוף טוב" (צילום: יח"צ)
מתייה קסוביץ' (GettyImages)
מפגש פסגה בין-דורי. קסוביץ' בקאן עם ז'אן לואי-טרנטיניאן, שמככב בצדו ב"סוף טוב". (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)
סוף טוב (יח"צ , מתוך הסרט סוף טוב)
"בגלל הניוון, הילדים היום מתנהלים כמו זומבים". מתוך "סוף טוב" (צילום: יח"צ)
מיכאל הנקה (GettyImages)
"לא שאלתי אותו שאלות על התסריט. אתה לא שואל את פיקאסו למה צייר בכחול או באדום". מיכאל הנקה בקאן (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)