המירוץ למיליון: רגעי הפאניקה הגדולים דווקא לא היו ממשימת הג'וקים הדוחים

היום האחרון במקסיקו סיטי מתחיל במשימה בספרייה. על פניו אות מבשר רעות לכמה מהצמדים ה... בואו נקרא להם פחות חדים. אולי זה היה רמז מטרים והיינו צריכים להבין כבר שספרייה שמופיעה במערכה הראשונה תירה את הני ואביבית החוצה מהמשחק במערכה השלישית. אבל רוב הזוגות בכל זאת צלחו אותה בזמן סביר ומגיעים לממתק האמיתי של הפרק הזה: משימת הג'וקים (ועיני הפרה, התולעים והטרנטולות). כצפוי, המשימה הזאת מספקת שלל רגעים קומיים בלתי נשכחים, כמו הצרחות, עיוותי הפנים, צלילי הכמעט הקאה, ההיסטריה הצרופה והדרמה. של אליהו. אבל שיהיה ברור: הוא לא מפחד מג'וקים. הוא פשוט נגעל מהם. ברור מאמי, גם אני לא מפחדת מגבהים. אני פשוט נגעלת מהם.

לא מעט זוגות איבדו שם זמן יקר: עומר ונטע, הדוגמנים, הני ואביבית וגם ירדן ואן. למרות שירדן באה למשימה כמו תותחית עם הגישה הכי נכונה: "זה מסוג המשימות שאסור לחשוב יותר מדי", ומבינה שכמה שפחות תחשוב על זה שהיא עכשיו צריכה לדחוף ידיים לאקווריומים מלאים רימות ושרצים פרוקי רגליים ודוחים, כך יגדלו סיכויי ההצלחה שלה. אלא שהיא לא לבד במשחק הזה, והפרטנרית שלה כבר מזמן נמצאת בעולם שכולו צרחות. אן איבדה את עשתונותיה לחלוטין במשימה הזאת במפגן שהיה מכמיר לב כמעט. ברור שהיא הייתה בפאניקה מוחלטת, המזל שלה היה שהשותפה שלה הצליחה לשמור על קור רוח ולהוציא את שתיהן מהמשימה הזאת בזמן סביר.

שלא כמותן, הדינמיקה של הני ואביבית לא עמדה להן במשימה הזאת. הני הייתה במוד הרגיל שלה של לסרב ולהתכחש למשימה, אלא שהפעם גם השותפה שלה קרסה. ההפקה דאגה לסגור היטב ומראש את הפינה הפרוצה במשימה הזאת, ולהתעקש ששני החברים בכל צוות ישתתפו בכל אחד משלבי המשימה. הפעם אביבית לא יכולה להיות הבוגרת מבין שתיהן ונדרש כאן גם שיתוף הפעולה של הני שחייבת להתעלות מעל הילדותיות הקפריזית שלה ולהכניס את הידיים לערימת הג'וקים הרוחשת. אחרי זמן ארוך של שכנועים ושיחות מוטיבציה מדויקות ("תחשבי על בעלך. הוא יותר מסכן שהשארת אותו עם שני תינוקות!") הן משלימות סוף סוף את המשימה, אבל הן שוב אחרונות ויש רק עוד משימה אחת לפני נקודת הסיום וגם בה הן לא היו מספיק טובות כדי לצמצם משמעותית את הפער.

למזלן, נדמה היה שלמור ומור ולעדי ומיתר יש יום לא משהו במשימות, מה שנתן להן סיכוי, גם אם קלוש, לצאת ממשימת פרידה קאלו ולהספיק להגיע לקו הסיום. אבל אפילו המזל המחורבן של מיתר ועדי בפקקים לא הספיק בשביל להציל את הפקחיות הפרובינציאליות, שהגיעו לשטיח אחרונות ויעלו על טיסה ישירה לחולון. קצת עצוב לי על אביבית שבאמת ניסתה לתת פייט במשחק, אבל אכלה אותה עם פרטנרית שלקח לה יותר מדי זמן להבין שבשביל לנצח צריך לשחק. אנחנו עוד נתגעגע לפניני הלשון של הני, אבל לא לגינוני הדיווה במשימות. נתראה באק-סטוק.

הערה לעורך התכנית – מתישהו בין הזמן שבו עדי ומיתר סיימו את המשימה האחרונה ועד שנכנסו למונית הפנים שלהם נצבעו בצבעי גואש. היה נחמד אם היינו מבינים למה ואיך זה קרה.

חשבנו שרגעי הפאניקה הגדולים של הפרק היו במשימת החרקים, עד שראינו את מיתר ועדי מאבדים את זה בפקקים בדרך לנקודת הסיום. זו הפעם השנייה שאנחנו רואים את הסופר-תחרותיות של הצמד הזה מוציאה מהם דברים לא סימפטיים (הפעם הקודמת הייתה בדו-קרב מול רגב והלן שהתדרדר לטראש טוק של מיתר בעיקר).

בן אדם רוצה לעבוד במקצוע שלו: "אני בעצם קלדנית אינסטגרם" (מור סילבר עושה קריירה)

חיים גיז'דור ביאליק: "אני מכירה את השיר הזה. זה שיר עצוב" (נטע על "קן לציפור")

#metoo: "תפסתי אותו מהמחוך" (רגב מתבלבל מהמחוש של הג'וק)

היפסטרים ארורים: "כל פורים אתה רואה בת"א 5,000 פרידות קאלות" (אוולין מחרבת לנו את התכניות לפורים)

המופע של טרומן: "תתעוררו! כל מה שאתם רואים בטלוויזיה זה אמיתי" (הני מגלה את האמת על מאחורי הקלעים)