פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "כתבו עלי 'למה נותנים להומו שחור לשחק את שמעון פרס?'"

      מאוכזב שתכניתו 'היהודים באים' לא הצליחה לעורר סקנדלים כמו ארץ נהדרת ("אני אוהב בלגן"), כועס על מירי רגב ("היא צל חולף") ולא מתכוון להשתתף בריאליטי ("זה מסוכן"): יניב ביטון, אחד השחקנים הכי מצחיקים בישראל, חושב שהוא וחבריו הגייז צריכים לצאת למאבק. ריאיון

      "כתבו עלי 'למה נותנים להומו שחור לשחק את שמעון פרס?'"
      המערכון "הצניחה במתלה" מתוך העונה ה-3 של הסדרה "היהודים באים", באדיבות כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי

      שוק מחנה יהודה, ירושלים, 2015, שעת ערב. השחקן והקומיקאי יניב ביטון החל זמן קצר קודם לכן להשתתף בסדרה הסאטירית "היהודים באים", ששולחת חצים ביקורתיים קטלניים רבים הנוגעים להיסטוריה של העם היהודי ומדינת ישראל, מתקופת התנ"ך ועד היום. לפתע פונה אליו בעלטה בחור ישיבה, ואומר לו: "אתם גדולים, אתה קורע אותי, קורע אותי!". ביטון המופתע אמר לו: "מה, זה סבבה מבחינתך? אתה בחור ישיבה, ויש דברים אתאיסטים בתכנית". בחור הישיבה צחק: "כן, אתם כופרים אחושרמוטה, אבל אני מת עליכם".

      "כך גיליתי שבירושלים אני יותר סלב מאשר בתל אביב", אומר ביטון בריאיון לוואלה! תרבות, "זו הייתה אחלה תגובה, מאוד אהבתי אותה. הופתעתי בעיקר כי אחרי שעשינו את זה הייתה מחשבה שהולכים לכעוס עלינו, הולכים לשנוא אותנו, נעשה רעש פה, נעשה רעש שם. ופתאום מכיוון בלתי צפוי אתה מגלה שהתחברת למישהו לא צפוי. אני חושב שהקהל הדתי מתחבר לסדרה הזאת ומבין רפרנסים יותר טוב מאיתנו. היה כיף לראות שזה פוגע באנשים עם הומור בצד השני".

      המקרה הזה מעיד לא רק על כך שהחיים מורכבים יותר ממה שנדמה ועל כך שהאהבה לסדרה "היהודים באים" בכלל וליניב ביטון בפרט היא לא קטנה. המקרה יכול לרמוז לכך שהסדרה המוערכת יצרה הרבה פחות שערוריות וסקנדלים ממה שציפו לפחות חלק ממשתתפיה. אמנם התכנית פרצה לתודעה עם שערוריית "אני רוצח ימני" שעיכבה את עלייתה, אבל מאז, כך נראה, התכנית הכעיסה הרבה פחות ממה שניתן היה לצפות מכזו העוסקת בחומרים סאטירים באופן כה נוקב, בטח בהשוואה ל"ארץ נהדרת".

      התאכזבת מכך שלא היו מספיק סקנדלים?

      "התחלנו בסערה עם איילת שקד, שבגללה נשארנו על המדף שנה. אבל האמת, כן, יש דברים שאני חושב, וואלה, חבל שזה לא עשה עוד יותר בלאגן. אני אוהב את הבלגנים והפרובוקציות האלה, זה דבר טוב בסך הכל. אבל יכול להיות שיהיו בעונה הזאת עוד כמה הפתעות".

      יניב ביטון (יח"צ)
      "אוהב בלגן". יניב ביטון (ארזביט צילום)

      נראה שזה קשור גם לעובדה שהעיסוק בחומרים טעונים מהתנ"ך התקבל בעבר בדרך אחרת לגמרי מאשר בימינו. אפרים סידון, מאבות המזון של הסאטירה הישראלית ("ניקוי ראש", "החרצופים") ומי שמתכתב עם התנ"ך בספרי הילדים שלו, אמר השנה בריאיון לוואלה! תרבות: "עשינו פעם ב'ניקוי ראש' קטע שמשה רבנו מדבר עם הסנה, אלוהים אומר לו 'של נעליך מעל רגליך', הוא מוריד את נעליו, עומד על החול והחול נורא חם, ובסוף הוא בורח. היתה הצעה בכנסת להוריד את זה בגלל פגיעה בקדושת עם ישראל. אני חושב שבעיקר הפריע להם שמשה היה דובי גל. ב'יהודים באים' הם כל הזמן עשו את הדברים האלה, ואף אחד לא פצה פה ולא צעק". עוד אמר סידון כי הדרך היחידה לקרב את התנ"ך לצעירים היא באמצעות הומור.

      אני מצטט את דברי סידון לביטון, והוא אומר: "אני מסכים עם סידון. במהלך שאנחנו עושים יש הריקליימינג, לקחת את התנ"ך בחזרה אלינו. התנ"ך הוא גם שלנו, הוא גם הההיסטוריה שלי והאתוס שאני נבנה עליו. אז מותר לי לצחוק עליו. אני לא צוחק עליהם. יש מערכונים שאני צוחק עליהם, כי הסדרה מאוד אתאיסטית ולועגת לפאנטיות, אבל הסיפורים עצמם הם גם שלנו. אז מותר לי לצחוק עליהם. ועל ידי זה שאני צוחק עליהם אני מקרב אותם אלי קודם כל, עוד לפני הקהל. זה לא רק שלכם, זה גם שלנו, גם לנו יש מה להגיד על זה, אנחנו לא רק מבטלים את זה, אנחנו מתכתבים עם זה. זה חלק מהאבולוציה של היהדות ושל הדבר הזה. דרך ההומור אנחנו מקרבים את הסיפורים. אפשר למצוא את ההומור גם בסיפורים הכי מזעזעים. יש שם הרבה מוות, אונס ודברים מזעזעים".

      נכון, התנ"ך הוא הכי "משחקי הכס". התכנית זוכה להערכה רבה ולביקורות נהדרות, אבל היא לא הצליחה להגיע לקהל הרחב שראוי שתגיע אליו.

      "כן, מגיע לה יותר, אני מסכים איתך. תראה, ל'היהודים באים' יש עדת מעריצים לא גדולה אבל מאוד אדוקה. אבל אני חושב שהחומר הוא לא חומר של 40 אחוז רייטינג. אבל יש בסדרה אפקט מצטבר, הכל זמין ברשת, אפילו את העונה הראשונה יש כאלה שרואים לראשונה עכשיו. אני חושב שזה מוצר שיישאר עוד הרבה שנים קדימה. גם בגלל שהוא לא עוסק בסאטירה אקטואלית כמו 'ארץ נהדרת', שאורך החיים שלה הרבה יותר קצר. אני מרגיש שזה טעם נרכש, ושעוד תהיה לתכנית עדנה בהמשך השנים. אבל הייתי שמח אם היו רואים את זה יותר צופים".

      מוני מושונוב, יניב ביטון ויוסי מרשק, מתוך הסדרה "היהודים באים" (יח"צ , ורד אדיר)
      יניב ביטון עם מוני מושונוב ויוסי מרשק בסדרה "היהודים באים" (צילום: ורד אדיר, יח"צ)

      אמנם סערות ציבוריות סביב התכנית היה רק מעט, אבל אתה עצמך חטפת לא מעט תגובות אכזריות ברשת בעקבות "היהודים".

      "כן, ברור, זה על בסיס רגיל, כל פרק שאנחנו מעלים ליוטיוב יש קללות, 'אתם כופרים', 'גועל נפש', 'על זה הולכים כספי הציבור?', ו'מה נותנים להומו השחור לשחק את פרס?'. אבל על הזין שלי".

      אחד מאוהבי הסדרה "היהודים באים", טל אנגלשטיין, צייץ השבוע אמירה מדויקת: "כש'החמישיה הקאמרית' שודרה לפני מלא זמן לא היה ברור עדיין שמדובר בנכס קומי ישראלי. אז זהו, ש'היהודים באים'". לכן, כמה משמח היה בחודש שעבר כשהתברר שההיסטוריה חוזרת: העונה השלישית של הסדרה, והראשונה בתאגיד השידור הישראלי כאן, עלתה ב-15 באוקטובר, ונראה כי העונה התכנית אפילו יותר סאטירית, חריפה ונושכת, עם מערכונים מושלמים כמו "לא תאנוס", "אל תגיד נאצי" ו"להשלים מניין". המערכון הפותח בתכנית שתשודר הערב בכאן 11 עוסק במלך מנשה, שמולך כבר 50 שנה ואין לו מחליף על אף השחיתות שלו, וכל מילה נוספת מיותרת. אמנם ישנם פערים משמעותיים באיכויות המערכונים השונים, באופן טבעי, אבל עדיין יש בסדרה מידה רבה של רגעים גאוניים ורוב הזמן "היהודים" אוכלת את "ארץ נהדרת" בפן הסאטירי. נכון שנתוני הרייטינג אינם מרקיעי שחקים, אך עם זאת פרקים שעלו ליוטיוב עוד לפני השידור בכאן 11 זכו בתוך ימים ספורים לכ-100 אלף צפיות, יותר מאשר בעונות קודמות.

      ובקאסט השחקנים הטובים של "היהודים", הדובדבן שבקצפת, הצנובר שבחומוס והגזר שבגפילטע - השחקן והקומיקאי יניב ביטון, 39, המוכר יותר כ"ההוא שדומה לדודו אהרון". יגאל עמיר, יוסף, לאה, רפול ומשה – אלו רק חלק מהדמויות המעולות שגילם בכישרון גדול. בניגוד לקומיקאים רבים, ביטון הוא גם שחקן מצוין, והדבר מורגש בעבודה שלו – למשל בדמות המדויקת של רפול, שהיתה מופת של משחק נטול אובר אקטינג. חלק מכשרונו נובע גם מהיכולת שלו לגלם דמויות שונות מאוד.

      היהודים באים עונה 3 (יח"צ , רפי דלויה)
      "היהודים באים" (צילום: רפי דלויה, יח"צ)

      ביטון הוא לא רק שחקן מוכשר, אלא גם אדם עם ידע רחב הרבה יותר משחקנים אחרים. רמת ההבנה שלו את הטקסט הצליחה להפתיע לא פעם את יוצרי הסדרה. בעונה הראשונה, במערכון על דיין ב-73' בו ביטון שיחק את ראש אמ"ן לשעבר אלי זעירא, הוא ציטט ציטוטים אמיתיים של זעירא. אני מזכיר זאת לביטון, והוא אומר: "אני חובב היסטוריה, זה הצד החנוני שלי, למדתי היסטוריה גם באוניברסיטה הפתוחה. לכן 'היהודים' מתאים לי בול, זה שני התחביבים שלי יחד, משחק והיסטוריה. תמיד אהבתי להתעסק בהיסטוריה של ישראל, כי אני אוהב סיפורים, ובהיסטוריה זה סיפורים של המין האנושי. מסתבר שאנחנו לא כל כך לומדים מההיסטוריה, הכל חוזר על עצמו בווריאציה זו או אחרת. אבל לצד זה, יש התקדמות וסיבה לאופטימיות. עדיין, עם כל הקשיים, יותר טוב לחיות היום מלפני 300 שנה".

      בטוח שיש התקדמות? האבולוציה לא הפוכה ואנחנו לא חוזרים להיות קופים?

      "יש בנו קופיות שנשארה, אבל עדיין אנחנו בהתקדמות. עם נסיגות אחורה".

      ואגב נסיגות אחורה, גילמת כמה פעמים את יגאל עמיר ב"היהודים באים". מה דעתך על כך שלריסה עמיר טרימבובלר, אשתו של יגאל עמיר רוצח את ראש הממשלה יצחק רבין, הודיעה החודש כי מוקם צוות הגנה שיבקש משפט חוזר עבור הרוצח?

      "מה אני אגיד לך? שיעשו משפט חוזר. לא נראה שזה יגיע לשם. ואם כן, יהיה לנו חומר לעוד מלא מערכונים, מהמבט הצר של קומיקאי שעושה סאטירה זה יכול להיות לנו טוב. ובסוף נגיע למערכון של החמישייה, שיגאל עמיר מחייך ואומר 'אני עוד אחזור, אתם יודעים את זה'. ואז יהיה לו ריאיון ב-'7 ימים'".

      כשגילמת את יגאל עמיר הצלחת לשמור על עקרון משחקי לפיו רצוי לא לשפוט את הדמות שאתה מגלם?

      "אני לא מאמין לגמרי במשפט הזה שרבים אומרים. כי זה יותר מורכב בעבודת המשחק. כשאתה עובד על הדמות, אתה כן שופט אותה. אתה אמנם לא שופט כשחקן את הדמות מבחינה מוסרית, אבל אתה כן מנתח דמות ושופט את מהלכיה. כשמשחקים, בסופו של דבר, אין הבדל. אני לא חושב, 'וואו, אני משחק את הבן זונה הזה!' ואני לא מרגיש שאני מגלם מפלצת. אני עושה את מה שצריך לעשות בתוך המערכון, אני חושב בעיקר מה המערכון רוצה להעביר. ב'היהודים באים' יש שני רבדים – יש את העבודה המשחקית הרגילה, של קונפליקט, דמות והכל, ויש את הרובד מעבר של מה אנחנו רוצים להגיד, ואת זה אנחנו כל הזמן מחדדים בצילומים. זה לא סתם לספר סיפור אלא להבין מה החץ של הביקורת, על מה אנחנו צוחקים. ובתוך זה יש כמובן את הסלפסטיק, ההומור, המבטאים וכל הדברים. מבחינה זאת העבודה אחרת".

      אתה למעשה חייב את התפקיד לרועי בר נתן, שעזב ברגע האחרון כי קיבל הצעה מ"ארץ נהדרת" ותפסת את מקומו.

      "נכון. רועי הלך ל'ארץ נהדרת'. אני הייתי אז במשרד של גרוס, עבדתי ב'צחוק מהעבודה' ו'נבחרת ישראל בטלוויזיה', ואז אמרו לי 'יש איזו תכנית מערכונים, מושונוב המליץ עליך, אז תבוא'. נפגשתי עם אסף בייזר ונטלי מרכוס. היה נראה לי שבייזר יותר מתלהב ממרכוס שאני אהיה, אבל היא הכחישה את זה. וסליחה על הקלישאה, קיבלתי את המתנה הגדולה ביותר הזאת".

      אחרי ניסיונות ההתעמרות הרבים של ראש הממשלה בתאגיד השידור הציבורי כאן, באחרונה השמיע שר הפנים אריה דרעי איומים לסגור אותו. כאחד מכוכבי הערוץ, האם אתה חושש שהאיומים יתממשו?

      "דרעי רצה לסגור את התאגיד בגלל תחקיר שעשו עליו. לא יסגרו את התאגיד, זה כבר לא יקרה. אני חושב שלביבי אין זמן להתעסק בזה, יש לו כל כך הרבה שיט על הראש".

      במקביל לעבודתו בטלוויזיה, ביטון השתתף בלא מעט הצגות תיאטרון, ובהן "המוגבלים", "אילוף הסוררת" ו"לצאת מהארון" – שלושתן בבית לסין, ו"משרתם של שני אדונים" בקאמרי. הוא לא חף מביקורת כלפי עולם התיאטרון. "אנחנו צריכים להיות יותר מתוקצבים, השיקולים בתיאטרון צריכים להיות פחות מסחריים, וצריכים לעשות יותר דברים פוליטיים. הרבה הרבה זמן לא עשו פה תיאטרון פוליטי. וזה לא צנזורה חיצונית, אלא צנזורה פנימית, של יוצרים ושל מנהלים, שאומרים לעצמם: בזה לא נתעסק, בשביל לא להסתבך, ויש להם מחשבה שאולי הקהל לא רוצה, כי הוא בא בשביל לברוח. כשאני נכנסתי לקאמרי עשיתי את 'פלונטר'. אני לא חושב שהצגה כזאת היתה יכולה להיות היום ברפרטואר בתיאטרון. אני מקווה שזה יחזור. תיאטרון אמנם לא צריך להיות רק פוליטי, אבל תיאטרון פוליטי זה דבר שצריך שיהיה".

      אם הזכרת תיאטרון פוליטי, מה חשת מול האיומים בפגיעה בחופש הביטוי בתיאטרון הישראלי מצד השלטון בכלל והשרה מירי רגב בפרט, ע"ע סערות תיאטרון יפו, תיאטרון אלמידאן ופסטיבל עכו?

      "יש פגיעה בחופש הביטוי, אין מה להגיד. זו פגיעה עקיפה והרבה יותר מתוחכמת. זה לא צנזורה מהסוג של מפא"י, שבתקופתה עשו צנזורה איומה. עשו איקסים על שורות במחזות של חנוך לוין. זה לא המצב היום. זה בא בצורה יותר חמקמקה ועקיפה, של לעכב תקציבים למשל. ויש צנזורה עצמית. אבל כל מי שינסה לסתום לנו את הפה, יחטוף. ומירי רגב היא צל חולף בסופו של דבר. מה היא ביחס לעשייה הישראלית? אם אתה מסתכל על זה בפרספקטיבה של שנים, אנחנו נהיה פה אחריה, היא תעבור לעשות פופוליזם במשרד אחר. ואנחנו נמשיך לעבוד ולעשות הצגות".

      היהודים באים (יח"צ , נטלי מרכוס ודני שוורצמן)
      "היהודים באים" (צילום: נטלי מרכוס ודני שוורצמן)

      האם בעתיד הקרוב יעבור ביטון מתאגיד כאן לפסטיבל קאן? ייתכן. בימים אלה חלה עליית מדרגה נוספת בקריירה של ביטון, שהשתתף בסרט חדש בשם "תל אביב על האש" פרי עטו ובבימויו של סאמח זועבי. זהו סרט ראשון שבו ישחק בתפקיד גדול, והוא ידבר בו בערבית. "זו קופרודוקציה ישראלית צרפתית, ונראה לי שזה סרט משהו-משהו. זה הסרט הגדול הראשון שלו", אומר ביטון. "סאמח זועבי הוא במקור מהגליל, עכשיו הוא חי בניו יורק. והוא אמר שהוא רוצה לעשות קומדיה על המצב. זה על טלנובלה פופולרית שמצטלמת ברמאללה. אני מגלם מפקד במחסום שגם במשפחה שלו צופים בטלנובלה, ואיכשהו אני מתחיל להתערב בתסריט כשאני פוגש את התסריטאי במחסום ומפה זה מתגלגל. אני משחק שם בערבית וזה בכלל כיף לי. זה מאוד מרגש אותי לעשות תפקיד גדול ראשון בסרט. מקווה שזה ייצא טוב, ושתראה אותי עם פפיון בפסטיבל קאן!".

      מקווה בשבילכם שמירי רגב תרים לכם את יחסי הציבור עם איזו קטילה יפה.

      "גם אני. שתגיד שאנחנו עוכרי ישראל או משהו, חובה. זה טוב לכל הצדדים שהיא מלכלכת על סרט!".

      לאיזו הצעה סירבת בקריירה שלך?

      "סירבתי להשתתף בריאליטי 'גולסטאר'. אני כל כך גרוע בכדורגל. וגם יש לי הסתייגות מהשתתפות של שחקנים בריאליטי, יש בזה משהו שיכול להיות מסוכן".

      יניב ביטון, מתוך הסדרה "היהודים באים" (יח"צ , ורד אדיר)
      יניב ביטון בסדרה "היהודים באים" (צילום: ורד אדיר, יח"צ)

      ביטון יצא מהארון כשהיה בן 20. הוא נישא בארצות הברית לבן זוגו אבי טיירי. הם גרים בתל אביב והורים לתאומים שנולדו בהליך פונדקאות בפברואר שנה שעברה.

      יש דואליות בין העובדה שתל אביב היא אחת הערים הכי ליברליות לזוגות הומוסקסואליים בעולם, לעובדה שעדיין זוגות חד מיניים לא יכולים להתחתן בישראל.

      "נכון, יש פער מאוד גדול. מצד אחד יש התקדמות מאוד גדולה, ותל אביב באמת היא כמו מדינה בתוך מדינה. בבועה שלי בעיר, החיים שלי דבש. וכיף פה. אני מגדל את הילדים שלי עם בן הזוג שלי והכל סבבה. אבל במובן של החוק והשיוויון בפני החוק יש עוד מלא עבודה. הקהילה צריכה להתחבר גם לצד הזועם שלה. אלא גם לחגיגות ולמצעדים, שזה אחלה צד שלנו, אלא גם לצד של המאבקים".

      יניב ביטון (יח"צ)
      יניב ביטון (ארזביט צילום)

      רגע קולנועי יוצא דופן בחייו אירע לו דווקא בעת צילומי סדרת הטלוויזיה "היהודים באים". "בעונה הראשונה צילמנו ביום מושלג בירושלים, יצאנו ב-4 בבוקר. בכלל, הצילומים של 'היהודים' זה הארד קור רציני ביותר. זה אמנם הדבר הכי כיפי שאני עושה אבל זה גם הדבר הכי קשה וסיזיפי. תמיד זה קר או חם. אף פעם מזג האוויר אינו נורמלי, ותמיד זה עם פאות והדבקות ומלא דמויות שצריך לעשות. ובחזרה לסיפור: היה יום מושלג, יצאנו ב-4 בבוקר מתל אביב, ובעליה של רחוב אגריפס בירושלים פשוט נתקענו והתחפרנו בשלג. ואז מצאתי את עצמי יוצא עם מוני מושונוב החוצה וביחד עם נהג המונית מנסים לדחוף את המונית ב-5 בבוקר! אם היית אומר לי לפני 20 שנה, כשהתחלתי להעריץ את מוני מושונוב כילד, שאני אדחוף עם מושונוב מונית בשלג בירושלים לפנות בוקר, לא הייתי מאמין".

      ואם הייתי אומר לך לפני 20 שנה שבעתיד חנה לסלאו תעוף על החיקויים שאתה עושה לה על סט "המדרשה", אולי גם היית מופתע.

      "חנה היא גדולה. למרות שהיא אמרה לי פעם אחת שהגזמתי. היא אמרה (מחקה אותה מושלם - ש.ב) 'די, הבנו, מספיק! אתה יודע לעשות את זה, בסדר!'. והיא צודקת, כי אני בנאדם אובססיבי, אז כשנתקע לי חיקוי אני יכול לדבר איתו כל היום בקול הזה. אפילו בהצגה בה אני משחק עם דב נבון אני עושה קצת חנה לסלאו כדי להצחיק אותו. אז חנה אמרה לי: 'טוב, מספיק, אי אפשר לדבר איתך, אתה רק מדבר כמוני כל היום, זה כבר לא נעים, מספיק עם זה, די'!".