ההולנדית שהשתיקה את המטרידנים בארצה מביאה את המהפכה לישראל

נואה ינסמה הפכה לתופעה ויראלית גלובלית לאחר שהעלתה סלפיז עם כל גבר שהטריד אותה ברחוב. כעת היא מגיעה לישראל לכבוד תערוכה שלה בנושא, ומסבירה איך הצליחה לחולל שינוי תודעתי ביחס לקריאות המגונות, ומה המחיר ששילמה על כך

  • נואה ינסמה
עריכת וידאו: ניר חן

הרבה דברים השתנו בעולם בחודשיים האחרונים. אחד מהם היה שנואה ינסמה, צעירה הולנדית אלמונית, הפכה בזמן הזה לתופעה ויראלית ולאושיית רשת פמיניסטית שמתראיינת כמעט לכל כלי תקשורת אפשרי בעולם, כולל ישראל.

כל זה קרה הודות לפרויקט מבריק, פורץ דרך ומטלטל שינסמה הגתה וביצעה בעצמה בסתיו האחרון. בשלב מסוים, נמאס לה מכך שגברים מרשים לעצמם שוב ושוב להטריד אותה במרחב הציבורי בקריאות בעלות אופי מיני, מה שנקרא Catcalling בלעז. חרה לה גם שאין שום דיון ציבורי סביב התופעה, ושרוב מכריה הגברים בכלל לא ידעו שהיא עוד קיימת.

אז ינסמה החליטה לעשות סלפי עם כל גבר שקורא לעברה ולהעלות את התמונה לחשבון אינסטגרם מיוחד בשם Dearcatcallers. בתחילה היו בו עשרים עוקבים. כיום יש בו ארבע מאות אלף שכאלה, ונפתחה בעקבותיו תערוכה במתחם התרבות התלאביבי כולי עלמא. הצעירה ההולנדית הגיעה בסוף השבוע האחרון בארץ כדי לכבד בנוכחותה את הפתיחה, ולקיים היום (ראשון) שיחה עם הקהל.

שמה בלעז, Noa, עשוי להטעות, אך למעשה אין לה שום קשר לישראל. נוסף לכך היא טרודה עד מאוד בלימודיה במסגרת בית ספר יוקרתי לעיצוב, וכמו כן מבוקשת בכל העולם בשל התהודה בה זכתה, אז אפשר לתהות מה גרם לה לטרוח להגיע לכאן. התשובה, לדברי ינסמה, היא העובדה שכולי עלמא עוסקים רבות בתופעת ההטרדות המיניות במועדונים, החמורה ומודחקת לא פחות מן הבעיה שעסקה בה בפרויקט שלה, והאמנית שמחה על ההזדמנות להציף את הדיון גם בכך, מה עוד שלשיחה עמה תצטרף גם קבוצת לילה טוב, הפועלת לצמצום הטרדות בחיי הלילה.

עוד באותו נושא

הצד האפל של הוליווד

לכתבה המלאה
מצעד הבושה. מתוך התערוכה (צילום: יח"צ, יונתן ליפיץ)

למרות הפרסום הרב בו זכתה, ינסמה נותרה אדיבה וצנועה כפי שהייתה. דבר אחד שכן השתנה בה זה שהיא הרבה יותר אופטימית. "בחודשים האחרונים הבנתי שהודות לטכנולוגיה ולמדיה החברתית, גם אדם מן השורה יכול לעורר תהודה ולחולל שינוי", היא אומרת בריאיון לוואלה! תרבות במהלך ביקורה בארץ. "אני לא חושבת שהקריאות המטרידות יפסיקו או אפילו יפחתו במידה דרסטית, אבל לפחות סוף כל סוף יש שיח בנושא. הרבה גברים שהיו נוהגים לקרוא קריאות מטרידות במרחב הציבורי ולא הבינו מה לא בסדר, מבינים סוף סוף את הבעיה. גברים שלא היו עושים זאת מודעים לראשונה לממדי התופעה, ויש גם שינויים ממסדיים – בערים גדולות בהולנד, נוספו לאחרונה תקנות שלפיהן אפשר להשית קנסות חמורים על מי שקורא לעברך באופן מטריד".

"אמנם החקיקה הזו משמעותית יותר ברמה ההצהרתית, כי היא קובעת שהשוטר צריך לתפוס אותך על חם, והרי אף אחד לא יטריד בנוכחות המשטרה", ממשיכה ינסמה, "אבל לפחות יש כאן סוף סוף אמירה. הרשויות קמו והצהירו – לא, זה לא נורמלי לקרוא קריאות מגונות לעבר עוברות אורח".

מבין שלל התגובות שינסמה קיבלה בשבועות האחרונים, אחת הנפוצות ביותר היתה כי הקריאות לעברה ושכמותה הן בסך הכל מוסכמה חברתית שאין צורך לדוש בה יותר מדי: שהגברים המטרידנים רק רוצים להחמיא לה, לעתים גם לפלרטט איתה, ועושים זאת בדרך היחידה שהם מכירים, שהיא גסה ומגושמת אך לא מזיקה. "העובדה היא שאם את הולכת עם בחור ברחוב, אף אחד מן הגברים הללו לא יקרא לעברך, אז סימן שהם בעצמם מבינים כי זה לא נורמלי", אומרת האמנית האקטיביסטית בתגובה. "גם אם את הולכת בחברת בנות נוספות זה לא קורה. זה מתרחש רק כשאת הולכת לבד. יתרה מכך, בחיים לא קרה לי שבחורה צעקה לעברי משהו מטריד. בחורות החמיאו לי בפנים, אבל לא קרה שהלכתי ברחוב ומישי צעקה לעברי 'יו גירל, הייתי עושה אותך בדוגי סטייל'. אז אם בנות לא עושות את זה לבנים ובכל זאת מוצאות דרך לתקשר איתם, אין שום סיבה להתייחס לקריאות הללו כמשהו מחויב המציאות או טבעי. אפשר לדבר עם בני אדם בלי להשפיל אותם".

ינסמה מציינת גם כי שגוי גם לראות את הקריאות הללו בהכרח כסוג של צורת פלרטוט. "אני לא חושבת שהגברים חשבו שהם ישיגו משהו", היא אומרת. "אף אחד לא חשב שהוא יצעק לי ויקבל ממני את המספר. הקריאות הללו ממלאות שתי פונקציות אחרות בשביל הגברים: קודם כל, כדי להוכיח את הגבריות שלהם. לכן לעתים קרובות הקריאות הללו מגיעות מגבר שנמצא בתוך קבוצה, וכך עושה רושם על החברים שלו ומוכיח להם עד כמה הוא חרמן. שנית, כדי לאפשר לגבר להמחיש את הכוח שלו על פני הבחורה. הוא צועק לה, הוא מבזה אותה, ולה אין איך להחזיר לו. לכן אחרי הרבה היסוסים יצאתי לדרך עם הפרויקט הזה, כי נמאס לי שהם יכולים לעשות הכל ולנו אין מה לעשות בנדון".

עוד באותו נושא

משבר ההטרדות המיניות: בקשת ו-103 צריכים להפנים שהם לא רק ארגון כלכלי

לכתבה המלאה
ועכשיו, להילחם בהטרדות בחיי הלילה. נואה ינסמה בתל אביב

תגובה נוספת שמשכה את תשומת לבה של ינסמה היתה שיח רשת בין שתי צעירות מאמריקה הלטינית. הדיון היה על הגבולות שבין הטרדה למחמאה, ואחת מהן אמרה שאילולא היו קוראים לעברה ברחוב, לא היתה מרגישה בטוחה בעצמה. הצעירה השנייה ענתה לה שאנחנו חיים בעולם מעוות אם מקובל בו לשאוב ביטחון עצמי דווקא מקריאות שכאלו, והעובדה שהדבר הפך לחלק אינטגרלי מן התרבות שלנו לא אומרת שצריך להמשיך כך, כי גם תרבות יכולה להיות מבזה ולא תקינה.

זה כל כך אבסורדי שקריאות מיניות התקבלו אצלנו כבר מזמן כסוג של קריאות עידוד", אומרת ינסמה. "גם סבתא לי סיפרה לי שבזמנו היא היתה נוסעת מדי יום במכונית מאחורי משאית של חיילים, והם היו שורקים לה. זה עיצבן אותה, עד שיום אחד הן הפסיקו והיא נעלבה והרגישה מקופחת. לדעתי זה לא נורמלי שהחברה נירמלה את הקריאות הללו עד כדי כך שכבר התרגלנו אליהן ומרגישים לבד בלעדיהן".

גם לתרבות הפופולרית יש חלק בזה?

"בטח. הרי בקומדיה הרומנטית תמיד יש את הקטע שהבחורה אומרת לא ואז הגיבור ממשיך להתעקש עד שהיא אומרת כן. היא סוטרת לו, הוא מנשק אותה ואז היא נופל בזרועותיו. לקלישאה הזו היה חלק משמעותי בקביעת הנורמה שהגישה של גברים אמיתיים לבחורות צריכה להיות כוחנית כל כך".

ואם כבר מדברים על התרבות הפופולרית, הרי שרצה הגורל והפרויקט של ינסמה תפס תאוצה ויראלית רגע לפני פרסום התחקיר על הארווי ווינשטיין, שבעקבותיו הגיעו עוד אלפי עדויות אושיות נוספות בתרבות ובתקשורת, והחל דיון ציבורי סוער בנושא. "בתחילת הדרך הפרויקט היה קיים כשלעצמו, ואז הוא נהיה חלק ממשהו גדול יותר", היא אומרת. "הקונטקסט החדש הראה כמה רחבה הסקאלה, משריקות ברחוב ועד אונס. מבחינה אישית, הרגשתי קצת שהקונטקסט גדול עלי, כי הפכו אותי למעין אייקון וגורו פמיניסטי וציפו שיהיו לי דעות ותשובות על הכל. אז זהו, שאין לי. יש לי את הפרויקט שלי, אבל אין לי תשובה לשאלה איך למגר את הסקסיזם בחברה.

"אני יכולה רק להתייחס למה שאני עשיתי, ואם בכל זאת צריך לומר משהו כללי יותר, אז אומר כך: מדהים בעיני שסבתא שלי ואז אמא שלי נלחמו על זכויות האישה במשך כל כך הרבה שנים ובסופו של דבר, אחרי כל השנים הללו, אנחנו ב-2017 ומנהיג העולם החופשי זה אדם שהתרברב בהטרדות המיניות שלו ובכל זאת בחרו אותו לנשיאות ארצות הברית".

עוד באותו נושא

הלקח שכולנו צריכים ללמוד מפרשת הארווי ויינשטיין

לכתבה המלאה
התערוכה תרוץ עד יום שלישי. נואה ינסמה בכולי עלמא (צילום: יח"צ, יונתן ליפיץ)

כפי שטראמפ היה זחוח וחסר אשמה על מעשיו, כך גם הגברים שצילמה ינסמה. "בתחילה חששתי לקחת איתם את הסלפיז ואז להעלות אותם, עד שהבנתי כי אין להם שום בעיה עם מה שעשו. הם היו שמחים וגאים להצטלם איתי", היא אומרת. "הם באמת חשבו שנתנו לי מחמאה, ולא הבינו שהפכו אותי לאובייקט ושגרמו לי לחוש מאוימת".

לינסמה יש כמובן הרבה ביקורת על הגברים שאיתם הצטלמה, אבל חשוב לה לסייג אותה ביחס לדברים שאחרים כתבו עליהם. "הרבה מהתגובות ברשת היו קיצוניות ואכזריות ברמה שהחרידה אותי", הא אומרת. "קראו לגברים הללו 'אנסים' ו'חזירים', ואני ממש לא חושבת שהם חזירים או אנסים, אלא פשוט אנשים שמתנהגים בצורה לא ראויה ולא מודעת, ובכל מקרה צריך להתמקד בתופעה עצמה ולא בהם, לדון בחברה כולה ולא בהם ספציפית".

כתוצאה מן התגובות האלימות הללו, החלה ינסמה להרהר באפשרות לטשטש את פניהם של המצולמים. "בהתחלה, לפרויקט בכלל לא היתה חשיפה, וגם לא חשבתי שהוא יזכה לפרסום, אז זו בכלל לא היתה שאלה", היא מודה. "ברגע שהתחילה ההיסטריה, התחלתי לשקול זאת. בסופו של דבר, אמרתי לעצמי כך: אם אטשטש את פניהם, לא יראו את ההבעה השמחה, הגאה והנונשלנטית שלהם רגע לאחר שהטרידו אותי, ואז לא אוכל להבהיר כי חלק מהבעיה זה חוסר המודעות של הגברים לכך שהם בכלל הטרידו. דבר שני: שאלתי את עצמי, למה תמיד הקורבנות צריכות לעמוד בגב זקוף ולהסתכל לכולם בעיניים, ולמי שתקף אותם יש את הפריבילגיה להישאר בצל? היה לי חשוב שפעם אחת, כולם יהיו בתמונה, גם מי שהפכו אותה לאובייקט וגם מי שהפך אותה לכזו".

"באשר לאירוע בתל אביב, חשבתי אולי לטשטש לגברים את הפנים רק בתמונות שיוצגו בתערוכה", היא מודה, "אבל אז אמרתי לעצמי שזו צביעות: הרי מספיק קליק אחד באינטרנט כדי לגלות את התמונה הלא מצונזרת, אז מה הטעם?"

התלבטה אם לטשטש הפנים או לא. מתוך פרויקט האינסטגרם (צילום מסך)

דילמה מוסרית נוספת של ינסמה היא כיצד להמשיך כעת. התוכנית המקורית שלה היתה להעביר את המושכות לבחורה אחרת מעיר אחרת, שתעשה סשן סלפיז משלה עם מטרידנים, אבל אז נכנסו שאלות של אמון ושל אחריות. "כבר קרה לי שמישהי שלחה לי תמונה שלה עם מטרידן לכאורה, אבל אז התברר לי שזה היה הבן זוג שלה והשניים היתלו בי מסיבותיהם שלהם", היא אומרת. "הביקורת הכי קשה שקיבלתי היתה שאני משקרת. האשימו אותי שאני רודפת פרסום ותשומת לב, והצטלמתי עם גברים רנדומליים ואז הדבקתי להם אמירות שמעולם לא אמרו. זה לא הפריע לי, כי ידעתי שאני אומרת אמת ושכל מה שאני כותבת אכן קרה. לעומת זאת, אם מישהו אחר שולח לי תמונה מסיטואציה שלא הייתי בה ולא שמעתי אותה, איך אני יכולה לקחת אחריות על הפרסום שלה? זו הדילמה שמציבות בפנינו הטכנולוגיות החדשות".

את מרגישה שיגיע שלב מסוים שבו תגידי – אני מניחה את הפרויקט הזה מאחוריי ורוצה להמשיך הלאה לדברים אחרים?

"כן, אני כבר מרגישה די תקועה האמת. זו אחת הסיבות ששמחתי לבוא לפה, כדי לשוחח עם קהל ולשמוע מה לאחרים יש להגיד, כי לי כבר לא נותר מה לומר. אני שמחה שעשיתי את הפרויקט הזה ושהוא יישאר בהיסטוריה ואני תמיד אהיה גאה בו, אבל בקרוב תגיע הנקודה שאני לא ארצה לדבר עליו יותר. כשאחזור לאמסטרדם בשבוע הבא אמשיך לעבוד על הפרויקט הנוכחי שלי, שקשור במשהו אחר לגמרי: תולעי משי".

התערוכה תרוץ בכולי עלמא עד יום שלישי הקרוב, 5.12. פרטים באיוונט הפייסבוק של האירוע.

וכמובן שגם טראמפ קשור לכל זה. נואה ינסמה
השתלבה פה יפה. נואה ינסמה ברוטשילד
תודה שבאת. נואה ינסמה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully