מרטין פרובו אוהב לביים סרטים המעמידים במרכזם דמויות נשיות, ושונא ששואלים אותו על כך. "אם הייתי עוסק בגברים, אף אחד לא היה חושב שזה ראוי לציון, אבל בגלל שאני מתמיד בעשייה קולנועית על נשים, תמיד מעלים בפני את השאלה הזו", אומר הקולנוען הצרפתי בריאיון לוואלה! תרבות לכבוד עלייתו כאן של סרטו החדש, "המיילדת", שכפי שניתן להסיק מן השם שלו ומן ההיסטוריה של הבמאי, עוקב אחר גיבורה נשית.
בסרטים קודמים, עסק פרובו בחייהן של ציירות, משוררות וכדומה. בדרמה זו, שעלתה כאן ביום חמישי האחרון, הוא בחר במקצוע ארצי יותר, ומתברר שעשה זאת בשל סיפור מרגש מחייו האישיים.
"מיילדת הצילה את חיי", חושף הבמאי בריאיון המתקיים יום לאחר הפרמיירה הבינלאומית של הסרט, לפני כתשעה חודשים במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל ברלין. "תמיד ידעתי על כך משהו במעומעם, אבל רק לפני שנתיים אמא שלי סיפרה לי את הפרטים במלואם, ונדהמתי"
"מתברר שמיד לאחר הלידה, הייתי זקוק לתרומת דם", הוא מספר. "אבא שלי הסתובב בכל העיר וחיפש את סוג הדם המתאים, ובסופו של דבר זו היתה המיילדת שהציעה את שלה והצילה אותי. עירוי הדם נמשך ארבע שעות, כל הלילה למעשה, ובזכות זה אני פה".
"לאחר שאמא שלי סיפרה לי על כך", הוא מוסיף, "ניסיתי לאתר את המיילדת כדי להודות לה, אבל הארכיונים מאותה תקופה נהרסו, כך שזה לא עלה בידיי. בהמשך, החלטתי לעשות את הסרט הזה, על המיילדת, כהצדעה לה, וממש כשהסתיימו הצילומים, קרה דבר מופלא: התחתנתי, ולשם כך הייתי צריך להוציא תעודת לידה. בדרך כלל, השם של ההורים שלך רשום על תעודה כזו, אבל בשל הנסיבות, במקרה שלי זה היה השם של המיילדת וכך גיליתי את זהותה, בדיוק בשלב שבו אני משלים סופית את הסרט ומכין את התודות".
פגשת מיילדות רבות לצורך התחקיר, מה למדת על המקצוע?
"מיילדות הן נשים עם יכולת אדירה לאהוב, כי הן מעניקות את הסוג הטהור ביותר של אהבה כזו שלא מקבלים בחזרה. זה מקצוע נפלא, השני הכי עתיק בעולם, ובדרך כלל הוא נותר בצל, אז שמחתי להפנות אליו את אור הזרקורים".
את המיילדת בסרט, ביאטריס שמה, מגלמת קתרין פרו, אחת השחקניות האהובות בצרפת. היא מגלמת אותה כאשה שקולה ואפרורית למדי, העומדת בפני טלטלות בחייה המקצועיים וגם בחייה האישיים זאת, בעקבות מפגש עם מי שמציגה את עצמה כפילגש של אביה המנוח, המתגלה כהפך המוחלט ממנה בכל הקשור לאופי ולאישיות ומוציאה אותה למסע עתיר גילויים וריגושים.
את האשה הזו מגלמת הקתרין הגדולה השנייה של הקולנוע הצרפתי, קתרין דנב. "כתבתי את התפקיד בשביל שתי הקתריניות המסוימות הללו, ואני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיהן", אומר הבמאי. "לו היו מסרבות, האם בכל זאת הייתי מביים את הסרט? זו שאלה טובה, ולשמחתי היא היפותטית".
איך היה לעבוד עם אגדה כמו קתרין דנב?
"זה היה כמו לעבוד עם אגדה, פשוט כך. זה היה לא מציאותי מבחינתי. הרגשתי שוב כמו ילד קטן והייתי נרגש עד מאוד כל הזמן, מה שלא היה כל כך נוח מבחינתי. עם זאת, היה לנו שיתוף פעולה מצוין ופורה, כי היא אדם נהדר".
ואיך היה לעבוד עם התינוקות?
"בצרפת אסור לצלם תינוקות בני פחות משלושה חודשים, אז צילמנו את הסצינות איתם בבלגיה. בנינו קשרי אמון עם ההורים שהסכימו כי נצלם את התינוקות שלהם בזמן לידתם ומיד לאחריה, ועשינו זאת עם צוות מצומצם ככל האפשר רק הצלם, טכנאי הסאונד, אני והשחקנים. היינו זהירים ועדינים וכמובן שהיה מדהים מבחינתי להיות נוכח ברגע מאושר כל כך כמו לידה של תינוק".
לא פחדת שעם שם כמו "המיילדת", אנשים יחשבו שזו דרמה רפואית?
"אני אוהב את השם הזה, והוא בטח עדיף על השם שהולכים לתת לו בגרמניה. שם יקראו לו 'נשיקה מביאטריס' וזה שם...איך אגיד...לא כל כך מוצלח".
