"היעדרות, לפעמים יש לה משקל לא פחות מאשר לנוכחות". המשפט המצמרר הזה הוא חלק מהמילים האחרונות שכתבה הסופרת רונית מטלון ז"ל במסגרת נאום התודה שלה בפרס ברנר לספרות, בו זכתה על ספרה "והכלה סגרה את הדלת". מטלון, שאובחנה לפני כחודשיים בלבד בסרטן, שהתה בבית חולים ולא יכלה להגיע לטקס, ולכן מי שבאה לקבל את הפרס בשמה ונשאה את דבריה היא בתה טליה (צפו בסרטון מעל בנאומה המרגש).
בנימוקי חבר השופטים להענקת הפרס לספרה של מטלון נכתב בין השאר: "מדובר בספר יוצא דופן המטפל בצורה ספרותית מבריקה ועם זאת קלילה במבני העומק של החברה הישראלית, במתחים הקיומיים של הישראליות ובשאלות של הגדרת זהות אישית". מאגודת הסופרים נאמר לוואלה! תרבות כי מטלון הספיקה לראות סרטונים מהטקס, שנשלחו לה בסלולרי. שעות ספורות לאחר סיום הטקס נפטרה מטלון ממחלת הסרטן. בת 58 הייתה במותה. היא הותירה אחריה שתי בנות. עשרות אנשים הגיעו להלווייתה, שהתקיימה היום (חמישי) בבית העלמין קרית שאול.
בעקבות זכיית מטלון בפרס, עמד איתה בקשר בזמן האחרון העיתונאי והסופר מאיר עוזיאל, המרכז את פרס ברנר מטעם אגודת הסופרים. "לפני שבועיים התקשרתי אליה לבשר לה על הזכיה, לאחר שצביקה ניר יו"ר אגודת הסופרים לא הצליח לתפוס אותה", אמר עוזיאל. "צלצלתי אל רונית, ואז היא עונה לי 'תחזור אליי רק אחרי הצהריים, אני ברמב"ם'. אמרתי לה 'יש לי רק דבר אחד להגיד לך, בשורה משמחת'. היא בעצמה חזרה אליי אחרי הצהריים. היא אמרה לי את מה שהיא גם כתבה אחר כך, שהפרס הזה הוא הפרס שהכי משמח אותה. זה נורא שימח אותי לשמוע את זה, כי היא מפונקת בפרסים. ואז היא סיפרה לי שהיא בטיפולים, ושיתפה במחשבות שלה מול המצב הזה שלה. המשכנו להיות בקשר טלפוני, וגם הרבה בהודעות. בשיחה לפני כמה ימים היא דיברה איתי על מחלה שמגיעה, היא אמרה לי שכל אחד צריך לעבור את זה, שכל אחד יש לו את הגורל שהוא צריך לעבור. היא היתה בסוג של תפקוד כל הזמן. היא ענתה לשיחות, דיברה".
"כל הזמן קיווינו שהיא תוכל להגיע לטקס בצוותא, עד שבשלב מסוים אמרה שהיא לא יכולה להגיע. אלמלא היא היתה באותו יום בטיפולים, היא היתה עולה לבמה בעצמה, ככה אני התרשמתי מהשיחות שלי איתה. ואז היא העלתה את האפשרות שהבת שלה, טליה, תגיש את הדברים. למעשה אלה המלים האחרונות שהיא כתבה. טליה באה באמת והקריאה באופן מרגש ביותר. שאלתי את טליה אחרי הטקס אם היא שחקנית, והיא אמרה לי שלא, למרות שלמדה תיאטרון. רונית הספיקה לראות את סרטון הנאום של בתה ועוד דברים מהטקס, שאנשים שלחו לה בסלולר. והיא היתה מאושרת. הטקס הסתיים ב-22:00. ונאמר לי שהיא מתה שלוש שעות לאחר מכן, ב-1:00".
"לא לפני הטקס ולא במהלכו, אף אחד לא תיאר לעצמו שזה יקרה מהיום להיום", מוסיף עוזיאל. "אני זוכר שהדבר האחרון שאמרתי לה, שניתן לרופאים לעשות את הנסים שלהם. היא כמעט לא ענתה לי. אני חושב שהרופאים של ימינו יודעים לעשות דברים על גבול הנסים. לא ציפו שזה יקרה. מתקשרות אלי הבוקר עיתונאיות שעוסקות בספרות, ובוכות. זה מראה כמה שרונית נגעה בלב".
"המחלה אובחנה לפני כחודשיים בלבד, זה היה מהיר מאוד", אומר לוואלה! תרבות בן זוגה לשעבר, מבקר וחוקר הספרות פרופ' אריאל הירשפלד. "ההידרדרות היתה מהירה מאוד ביומיים האחרונים. וזה בא בהפתעה גדולה. ראיתי אותה רק לפני שבוע, ואז זה לא נראה בכלל כאילו זה מתקרב למוות. מה שבלט בשיחות האחרונות שלי איתה, שגם כאשה חולה מאוד היא לא איבדה את החכמה ולא את ההומור, לא את הברק ולא את החריפות".
"רונית היה גם סופרת וגם אינטלקטואלית חכמה במיוחד", מוסיף הירשפלד. "האינטקלטואליות והחכמה, באופן מפתיע, לא פגעו בכישרון הסיפורי שלה. היו שני ערוצים מאוד מאוד מרשימים בפעילות היוצרת שלה. ולכן זה כל כך מעניין. היא היתה סופרת יוצאת מן הכלל, מוכשרת, מרתקת, מגוונת וכל כך ורסטילית באופני הכתיבה שלה".
"נפגשתי עם רונית לפני כשלושה חודשים, איש לא העלה על דעתו שהיא חולה, היא נראתה בשיא כוחה", אומר פרופ' נסים קלדרון. "ספרה 'והכלה סגרה את הדלת' זאת יצירה יוצאת מהכלל, וכרגיל אצלה היא לא חזרה על עצמה מספר אחד לספר קודם. היא היתה הסופרת החשובה ביותר מבין הסופרים והסופרות שאחרי דור עמוס עוז וא.ב. יהושע. כל הנושאים הגדולים שהספרות עסקה בהם בשנים האחרונות, הקול הנשי בספרות, מצב הכיבוש בספרות, מזרח ומערב בספרות, לא כדאי לעסוק בהם בלי האופן המבריק והעמוק שרונית מטלון טיפלה בהם. והכל תמיד עם המון הומור חד כתער. עצוב".
לטקס פרס ברנר של אגודת הסופרים העבריים שהתקיים אמש, ובו זכתה מטלון, הסופרת כבר לא יכלה להגיע. בתה טליה קיבלה את הפרס בשמה, ונשאה על הבמה נאום שכתבה מטלון. חלק ממילותיו מצמררות במיוחד: "המומנט של קבלת פרס ברנר, דוקא ברנר, חשוב ויקר בעיני במיוחד. מפני שמכל כותבי הפרוזה בספרות העברית הוא אולי הכי משמעותי בשבילי. משמעותי לא רק במובן של 'אהבתי את כתיבתו' כי לא תמיד אהבתי את כתיבתו אלא במובן העמוק של ספרות כדרך רוחנית וכדרך של מוסר"
"(...) יש משהו קצת עצוב אבל גם מצחיק בעובדה שגם אני, כמו הכלה שלי הסגורה בחדרה, לא מגיעה לחתונה. אבל אני מקוה שקצת כמו במקרה של הנובלה עולה ההבנה שהיעדרות, לפעמים יש לה משקל לא פחות מאשר לנוכחות. ושחתונה כלשהי כזאת או אחרת, חצי-תקנית או רבע-תקנית בכל זאת מתרחשת. אני רוצה להודות לחבר השופטים הנכבד שמצא את הנובלה ראויה לפרס המאוד מרגש הזה. הערכה איננה דבר מובן מאליו, איננה קליפה מזולזלת. ולבתי טליה, שמקריאה את המלים האלה, אני רוצה להודות שבעתיים".
