באחד הקטעים המרגשים בהופעת האיחוד החד-פעמית לזכרו של מאיר בנאי, שהתקיימה אתמול בהיכל התרבות בתל אביב, ניגש למיקרופון נועם בנאי, בנו של מאיר ואחד מהצעירים המבטיחים בשבט בנאי, ואמר שהדבר המוזר לו ביותר בכל הערב הוא שאבא שלו לא עולה לבמה. "אני עומד כאן, מחכה ומחכה, והוא פשוט לא עולה", אמר בגילוי לב לקהל שלא הצליח להחניק את הדמעות. בשלב אחר של הערב עלתה לבמה אורנה בנאי, אחותו של מאיר, וסיפרה כיצד אחיה הגיב בהתחלה בכעס כשבחרה לצאת מולו מהארון, ורק ברבות השנים הביע צער על כך. בין לבין גם אביתר סיפר על יחסיו האוהבים עם אחיו מאיר, לאחר מכן גם יובל שיתף בסיפור אישי וגם אורי ברגע. וכך המשיכו כמעט כל מי שהופיעו לשתף ברגעים מרגשים, סצנות מצחיקות וסיפורים שלא סופרו.
לאורך כל הערב נשזרו סיפורים על מאיר בנאי, שיצרו תמונה מצחיקה, מרירה, עצובה ושמחה, על המוזיקאי שהלך לעולמו לפני שנה. וכשהסיפורים מגיעים מהאנשים הכי קרובים למאיר בעולם, הם נשמעים נהדר פי כמה וכמה. אבל הייתה גם - ובעיקר - מוזיקה. ומוזיקה נפלאה. כי המוזיקה של מאיר בנאי היא מוזיקה יפהפייה שמצליחה פעם אחרי פעם לגעת בנימים הכי עדינים בנפש האדם ולגרום לתחושות של זיכוך והתעלות. כל מי שהגיע לבצע שיר של מאיר בנאי במהלך הערב המיוחד - בין אם הוא בן משפחת בנאי ובין אם הוא אחד מרשימת האמנים האורחים המפוארת - הגיע מתוך רגשות אהבה וגעגוע, ואי אפשר היה לזייף את מה שהוא הביא לבמה. בין אם זה מתי כספי שצמרר בביצוע אישי ל"גשם", אסף אמדורסקי שהפתיע את הקהל בביצוע אלקטרוני מרהיב ל"לבד", שלומי שבת שריגש עד דמעות בביצוע ל"שער הרחמים", לאה שבת שהפגיזה עם השיר "הלילה של אתי" וארקדי דוכין שהפנט עם "כמו ציפור מעל הים".
אלא שלצד הביצועים הנהדרים של כל האורחים, הערב היה כל כולו חגיגת איחוד משפחת בנאי, איחוד שכל כך הרבה אנשים חיכו לו. קשה להסביר במילים את הקסם ואת האור שמתפרצים על הבמה כשבני משפחת בנאי עומדים עליה יחד, ושרים שירים של בן משפחתם האהוב שהלך לעולמו לפני שנה. אפשר שלא להצטמרר כשנועם, אביתר, יובל ואהוד שרים יחד את "אצלך בעולם" האדיר? אפשר שלא להישאר פעורי פה אחרי שגברי, בעז, אהוד, אורי ונועם שרים את "לך אלי"? אפשר שלא להיחנק מהתרגשות מהביצוע של אהוד, אביתר, יובל ונועם ל"וביניהם" או מהביצוע של כל בני משפחת בנאי (לצד יאיר ניצני ויזהר אשדות) ל"שירו של שפשף"? איחוד של בני משפחת בנאי הוא חלום שהתגשם ומי שנכח אתמול בהופעה חזה בו במו עיניו. בני משפחת בנאי, אנא שקלו איחוד נוסף בקרוב.
ההפקה המוזיקלית של משה לוי הייתה אף היא מצוינת. הייתה תחושה שהשירים עברו אמנם עיבוד ושדרוג, אך הרוח של מאיר שרתה עליהם לכל אורך הדרך. היה מרענן לבחון את השירים האהובים בתלבושת מעט שונה אך עדיין מוכרת, ובעיקר מה שהתברר הוא שלכל אמן הולבש השיר שמתאים לו; הן האמנים האורחים והן בני משפחת בנאי (בני הדור ה"צעיר" של השבט, ובראשם נועם ואלישע, הוכיחו שיש עוד הרבה למה לצפות משם המשפחה המחייב). לכל אחד מהזמרים היה - ועדיין ישנו - מאיר בנאי משלו, וכל אחד מהם הצליח להביא להופעה מאיר אחר. ביחד הם יצרו פסיפס מרתק של שירים שיצר מוזיקאי מורכב, להטוטן של סגנונות.
אביתר בנאי סיפר אתמול כי בשנותיו האחרונות ניסה אחיו מאיר לעשות הכול כדי להפחית קנאה ותחרות בין אנשים. על אף שמאיר בנאי עצמו ודאי היה מעדיף שהערב לזכרו יהיה צנוע ("הוא היה מעדיף צוותא על פני היכל התרבות", סיפרה אורנה בנאי), על הבמה לא היה ולו קמצוץ של קנאה או תחרות. במקומם שררו שם רק פרגון ואהבה: אהבה בין האמנים שהופיעו, ובעיקר אהבה למי שהיה כל כך חסר שם.
