פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "צורת המים" לא מושלם, אך מציג באופן מסעיר את סיפור האהבה היפה של השנה

      אם מתעלמים מכמה פגמים ומקבלים את המוזרות שלה, הפנטזיה הרומנטית של גיירמו דל טורו מתגלה כתשדיר הפרסומת הכי יפה שאהבה היתה יכולה לבקש לעצמה, ויש בסרט הזה רגעים שגורמים לך לצעוק "וואו, גדול!"

      "צורת המים" לא מושלם, אך מציג באופן מסעיר את סיפור האהבה היפה של השנה
      דירוג כוכבים לסרטים -4 כוכבים (עיבוד תמונה)

      טקס האוסקר הוא למעשה מעין נשף סיום גרנדיוזי, והשנה הכוכבים שלו יהיו החנונים והפריקים של השכבה. הסרט המוביל במספר המועמדויות (13) והפייבוריט לזכות במרב הפסלונים אינו אלא הפנטזיה הביזארית "צורת המים", שעולה כאן בסוף השבוע. ביים אותו גיירמו דל-טורו המקסיקני, שאמנם כבר יצר במולדתו את "המבוך של פאן" המוערך אבל בהוליווד היה חתום עד כה על תוצרי ז'אנר מובהקים כמו "הלבוי" ו"פסיפיק רים", שלא התקרבו אפילו לטקסים ממסדיים שכאלה.

      דרמטי מכך, בהעבירו את אגדת "היפה והחיה" לארצות הברית של שנות השישים, שיאה של המלחמה הקרה, מציג כאן דל-טורו סיפור אהבה בין יצור מסתורי ועתיר כוחות, הכלוא במתקן סודי של הממשלה, ואישה אילמת העובדת במקום כמנקה. כלומר, לא בדיוק תסריט קלאסי לאוסקרים. נוסף לכך, שני חבריה הטובים והיחידים של הגיבורה מייצגים מגזרים מקופחים ומוחלשים בחברה האמריקאית, בטח של אותם ימים: אישה שחורה וגבר הומוסקסואל. אם לא די בכך, הרי שבתיאורו את מעלליהם מציג הקולנוען הממזרי את כל מה שעל פניו אסור להראות אם רוצים להתחנף לממסד: סצנת סקס ביזארית, חתול ערוף ראש, אצבעות אנושיות חתוכות ושלל סצנות שמערבבות פנטזיה בדיונית, אלימות גרפית ועירום חזיתי.

      כל זה לא מנע מן הסרט לקבל את אריה הזהב, הפרס הראשון בחשיבותו בפסטיבל ונציה ("פוקסטרוט" היה הסגן שלו, אגב), לקטוף את פרסי גילדת הבמאים והמפיקים ועכשיו להסתער גם על האוסקרים. מרגש כמובן לראות פרויקט שכמותו עושה זאת, ומסייע בכך לשבירת ההגמוניה שהייתה בעבר לתוצרים כמו "שייקספיר מאוהב". אם נחזור לדימוי של תעשיית הקולנוע האמריקאי כתיכון, אז אין ספק שדברים מעניינים מתרחשים בחצר שלו, ויש לו מלכי כיתה חדשים.

      אך כמובן שאוסקר זה לא הכל בחיים. גם אם נשפוט את הסרט באופן אובייקטיבי, ולא בפרספקטיבה היסטורית של ההתפתחויות בעונת הפרסים, נגלה בו מעלות רבות. אף בעבודותיו הפחות המהוללות, הבמאי המקסיקני התגלה כמאסטר, וכאן הוא מביא לכדי שיא את המיומנות והיצירתיות שלו.

      צורת המים (יח"צ , פורום פילם)
      כשאלוהים נותן לימונים, תעשה מהם לימונצ'לו. מתוך "צורת המים" (צילום: יח"צ)

      אם אלוהים נותן לך לימונים, אומר דל-טורו, הכן מהם לימונצ'לו משכר במיוחד. כתוצאה מכך, יש ב"צורת המים" כמה סצנות לפנתיאון: רגעים שסוחטים עד תום את מה שמאפשרים אמצעי המבע הקולנועיים. רבים מהם מתרחשים בסביבות המסך הגדול עצמו, שכן דירתה של הגיבורה ממוקמת מעל אולם קולנוע, בימים בהם בארצות הברית היו פזורים ברחובות רבים שכאלה.

      הסרט מבקש להחזיר אותנו לתקופה בה אנשים עוד היו מוצאים עצמם מהופנטים בידי האמנות הזו, ומצליח בכך. יש בו קטעים כל כך מרהיבים וכובשי לב, עד שבפעם הראשונה שראיתי אותו כל כך הופתעתי והתלהבתי מאחד מהם עד שנמלטה משפתי צעקת "וואו!", כאילו ישבתי ביציע במהלך משחק כדורגל וראיתי גול מדהים לחיבורים.

      דל טורו, כמובן, לא עשה זאת לבד. הוא נעזר כאן בשורה של אנשי ונשות מקצוע, למשל המלחין הפורה אלכסנדר דספלה. כל אלה גם כן במיטבם. הסרט מציג, בין השאר, צילום, עיצוב הפקה, שחזור תקופתי ומוזיקה ברמה הגבוהה ביותר.

      יש סרטים בהם מתברר כי שום דבר לא מסתתר מאחורי המעטפת הנוצצת. כאן, לעומת זאת, פועם בתוכה לב ענק. ככל ש"צורת המים" הולך ומתפתח ושני גיבוריו מגלים שהם נשמות תאומות, כך גם מתגלה שהוא מציג את סיפור האהבה היפה של השנה. דל-טורו וצוותו מתארים את הרומן בין היצור המשונה ויקירת לבו האנושית בצורה פיוטית, נוגעת, ומעוררת השראה, שמוציאה את הצופים כשלבם מלא ועולץ. חבל שהסרט יוצא כאן אחרי יום הוולנטיין ולא לפניו, שכן הוא תשדיר הפרסומת הכי יפה שהתאהבות הייתה יכולה לבקש לעצמה.

      צורת המים (יח"צ , פורום פילם)
      אומר "פאק יו" לעולם. מתוך "צורת המים" (צילום: יח"צ)

      הקסם הזה מושג לא רק בזכות האסתטיקה של הסרט, אלא גם הרבה הודות לשחקנים ולשחקניות שבו. "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי" הוא מי שמקבל השנה את רוב תשומת הלב באספקט הזה, אבל אסור שהיופי הוויזואלי של "צורת המים" יעלים מעינינו את איכות תצוגות המשחק שבו. סאלי הוקינס אצילית עד שמימית כגיבורה, היתומה האילמת, המנקה קשת היום, האישה שהאנושות דרכה עליה כל חייה עד שסוף כל סוף הגיע אותו יצור ואיפשר לה להעניק מן האהבה האינסופית שהתחבאה בתוכה. ריצ'רד ג'נקינס, שחקן המשנה האולטימטיבי, טוב כהרגלו בתפקיד השכן שלה, אמן הומוסקסואל שנדחק אף הוא לשולי החברה, וכך גם אוקטביה ספנסר, כחברתה שחורת העור לצוות המנקות במתקן.

      בצדם, מייקל שאנון מפגין את השטיקים הרגילים, אבל עושה זאת כהלכה, בתפקידו כנבל של הסרט: הסוכן הממשלתי שחושק ביצור לשם מטרותיו הנלוזות ובכך מאיים להפריד אותו מאהובתו החדשה. נמצא פה גם את מייקל סטולברג הבלתי נמנע, שכבר הופיע השנה ב"העיתון" וב"קרא לי בשמך" וכאן מגלם מדען, שבין השאר אחראי לאזכורה האגבי של ישראל בשתי הזדמנויות.

      שני אלה פרצופים מוכרים יחסית, אך הכוכב האמיתי של הסרט הוא השחקן שאינו מוכר בפרצופו: דאג ג'ונס, העומד מאחורי דמותו של היצור. בעל המלאכה הוותיק, שכבר גילם תפקידים דומים ב"מבוך של פאן" ובסדרת "הלבוי" של דל טורו, מעצב את הדמות המפלצתית לכאורה בצורה מעוררת הזדהות ומלאת הומניות. גם בזכותו, היא הרבה יותר אנושיות מהרבה בני אדם שאנו מכירים.

      אך למרות כל אלה, הסרט אינו מושלם. לוקח לו זמן רב להתרומם, ולפחות ברבע הראשון שלו לא כל כך ברור לאן הוא הולך ומה הוא רוצה, מה שבהחלט עלול להרדים חלק מן הצופים. גם בהמשך יש בו חולשה מסוימת, שכן הרבה מן העלילה שלו בנויה על אינטריגות הריגול סביב נוכחותו של היצור במתקן הסודי, ואלה נדושות, פשטניות, חסרות תחכום ומלאות חורים. כתוצאה מכך, בצד הרגעים המהממים, יש ב"צורת המים" גם לא מעט סצנות אפרוריות וסתמיות, ובצד זאת גם לא מעט שימושים בוטים בסמליות, עיצוב חד-ממדי של דמויות ובאופן כללי לא מעט משיכות מכחול גסות.

      אך "צורת המים" מעולם לא התיימר להיות יצירת מופת מושלמת. מכל הסרטים שאי פעם קיבלו מספר אסטרונומי של מועמדויות לאוסקר, קשה לחשוב על אחד שפחות כיוון לשם ותיכנן זאת ממנו. מעמדו הרם בעונת הפרסים אולי ירים את הציפיות ממנו לשמים, אבל זה לא יהיה הוגן. מי שלא ידרוש ממנו שלמות אלא יקבל אותו על מגרעותיו, יקבל יצירה שאינה אחידה ברמתה, אבל בסך הכל משכילה לסחרר ולרגש, ומספקת חווית צפייה קסומה.

      צורת המים (יח"צ , פורום פילם)
      מצליח לגעת. מתוך "צורת המים" (צילום: יח"צ)

      יהיו ודאי גם שיפסלו את "צורת המים" עוד משלב הטריילר שלו בגלל שהוא נראה "מוזר מדי". אך במקרה זה, לכך בדיוק כיוון דל-טורו, שנראה כי מתח כאן את החבל ככל האפשר. והרי איך אחרת אפשר לביים סיפור על אסופה של דמויות שוליים הסובלות מדיכוי באמריקה השמרנית של שנות השישים, עד שהן מוצאות גאולה דרך הביבים, במלוא מובן המילה? ברור שמעשייה אנטי-ממסדית כזו תקבל טיפול מוחצן ומוקצן מידיו של הקולנוען עתיר הדמיון, מה שאכן קרה.

      מה שפחות ברור הוא שסרט כזה, אותו הגדירו כגרסה הארוטית של "אי.טי", יקבל חיבוק כה חם מן הממסד ויהפוך לכוכב הגדול של עונת הפרסים. כנראה שדברים באמת משתנים בעולם הזה, והמים הפושרים בהם היינו רגילים לשכשך מתחילים לשנות את צורתם.

      צורת המים (יח"צ)
      קסם טהור. מתוך "צורת המים" (צילום: יח"צ)
      צורת המים (יח"צ , פורום פילם)
      השטיקים הרגילים. מייקל שאנון מתוך "צורת המים" (צילום: יח"צ)
      צורת המים (יח"צ , פורום פילם)
      שחזור תקופתי מעולה של אמריקה של המלחמה הקרה. מתוך "צורת המים" (צילום: יח"צ)
      צורת המים (יח"צ , פורום פילם)
      נקמת הפריקס והגיקס. מתוך "צורת המים" (צילום: יח"צ)
      צורת המים (יח"צ , פורום פילם)
      סרט עם ביצים. מתוך "צורת המים" (צילום: יח"צ)