"אני עושה הערב רענון לשירים שכתבתי בעבר ובעתיד ולכאלה שאכתוב בהווה", אמר מתי כספי בשנינות האופיינית המוכרת והוסיף: "אני רוצה להציג את הנגנים בעודם בשיא". אז הוא הציג את הנגנים כבר אחרי השיר הרביעי בהופעה, בניגוד גמור לנורמה המוכרת.
זהו מתי כספי, גאון מוזיקלי שרמנטי. הוא משדר חוסר איכפתיות, אבל כל מילה ולחן שיוצאים ממנו עטופים בתחושות. כספי הוא האדיש הרגיש. כבר למעלה מ-45 שנים משדר המבט שלו עייפות, אבל המוזיקה חודרת, ועוד איך. הוא נראה הכי אפאטי בעולם, ובכל זאת, לפני, במהלך ובדיעבד, לא היה ספק שהוא הבחירה הראויה והרומנטית ביותר למופע "שירי אהבה" של זאפה, שהתקיים אמש, ערב הוולנטיין. בעוד העולם שבחוץ סוער כתוצאה מהחדשות על המלצות המשטרה, כספי ניהל במשך שעתיים רומן עם הקהל בהיכל התרבות בתל אביב, ולקהל נותר רק להחזיר לו אהבה.
את ההופעה, שהתקיימה במסגרת פסטיבל LOVE TLV, הוא פתח על הפסנתר עם "שיר בדואי" ועבר לגיטרה ל"זמנים מודרנים", שבסך הכול סיפקו פור פליי קצר ל"איך זה שכוכב". כאן כספי השאיר תחילה את רשות השירה לקהל, הצטרף בהמשך, וכבר אחרי פחות מעשר דקות על הבמה החיבור הגיע לשיא. זו הייתה הופעה נקייה ורכה ונדמה היה שתמשיך להיות כזאת, ואז עלתה יובל דיין לבמה והמיקרופון שלה לא עבד.
קורה שמיקרופון לא עובד. כספי, בחן האופייני שלו, הצליח להעביר את הדקות הספורות בדיאלוגים עם דיין והקהל, אבל התקלה הזאת השפיעה על הזמרת הצעירה והמוכשרת. הביצוע של השניים יחד ל"כמו גלגל" עוד היה סביר, אולם כשדיין ביצעה לבדה את "ימי בנימינה" היא פתחה בחוסר סנכרון מוחלט. כספי הבין זאת, עצר את השיר וטען "סליחה, התרגשתי, נתחיל מהתחלה". אף אחד באולם לא האמין שהאיש, שמעולם לא זע בפניו שריר וגם בגיל 68 אין במצחו אף קמט הבעה, באמת היה זה שהתרגש. דיין, למרבה הצער, כבר הייתה מחוץ לתמונה. הביצוע הנוסף היה, אם נגדיר זאת בעדינות, עוד פחות טוב. כמו מתעמלת שנפלה מהקורה בקרב המדליות, היא ירדה מהבמה מובסת ומאוכזבת.
קשה לתלות את האשמה בדיין בלבד. כל עוד חווה אלברשטיין או חנן יובל לא בסביבה, כספי הוא היחיד שצריך לשיר את "ימי בנימינה", שיר לא פשוט המורכב ומותאם לקולו העדין. קשה לשיר מתי כספי אם אתה לא מכיר אותו באמת. ניכר היה שדיין לא מכירה את הדינמיקה וכמוה גם לא האורחת השנייה, יסמין לוי. אפילו זמרות הליווי מעיין שקד והבת סויאן כספי לא הצליחו לייצר הרמוניה, כשהטונים הגבוהים מדי שלהן בלעו לא אחת את הקול שלו. לוי ביצעה בפאתוס מוגזם את "אוהבת אותך יותר", ואת דואט "ברית עולם" שרה בספרדית בחוסר סנכרון משווע עם כספי. הצופים באולם, כך נדמה, נותרו מצולקים משתי הופעות האורח. אלה היו רגעים לא טובים. לפחות האורחת השלישית עמדה בציפיות.
כספי וריקי גל היו חתיכת דואו בשנות ה-80, עם שלושה אלבומים מלאים שבהם שיתפו פעולה. גל היא כבר לא מה שהייתה פעם, הצרידות החיונית התחלפה בקול מעושן וחלוד, אבל פוזת הדיווה עדיין שם וכמוה גם היכולת להתגבר על כל מכשול ווקאלי. היא ביצעה היטב את "מישהו" ואז הרקידה את האולם עם ביצוע וינטאז' ל"הנה פתחתי חלון". נותר רק להצטער על כך שמסיבות שונות כספי ביצע את "מקום לדאגה" עם בתו סויאן ולא עם גל, וקצת מוזר שהשניים לא ביצעו את "מה זאת אהבה" שהיה מתבקש כל כך במופע הספציפי הזה.
בכלל, הרבה שירים חסרו לי ("יום שישי חזר", "בלילות הקיץ החמים", "לא ידעתי שתלכי ממני", "נח" ועוד), אבל בהתחשב באופי המופע ובארסנל העצום של כספי, מובן מדוע נאמברים רבים נשארו מסיבות אלו ואחרות בחוץ. כאילו כדי להדגיש את הניגודיות המוטמעת בו, עד כמה שהערב היה רצוף תקלות, כשכספי שר לבדו על הבמה זה היה מופע מזהיר, צלול ונעים. אולי כספי המפיק לא ממש הצליח בליהוק, אבל כספי האמן חיפה עליו עם חן, הומור וביצועים לשירים ישנים וחדשים, שהזכירו כמה מיוחד הוא היה בעבר, בעתיד ובמיוחד בהווה.