הפרק הקודם של פאודה, פרק 7, היה הטוב ביותר עד כה בעונה. יוצרי הסדרה שילבו בתוכו כמה מהדיאלוגים הכי טובים שנכתבו בתולדות הסדרה כדי לקדם את הסדרה לשלושה צמתים מרכזיים. כתוצאה מכך, יצאנו מהפרק הקודם עם שלוש שאלות הרות-גורל שליוו אותנו כל השבוע, שאלות שיכולות לקבוע לאן תלך כל דמות בסדרה: 1. מה יקרה לאבא של דורון במפגש עם נידאל? 2. האם נאור יצליח לדובב את וואליד בכלא? 3. מה יהיה גורל היחסים האסורים בין שירין לדורון?
התשובות לכך התקבלו בפרק 8:
1. הוא ימות.
2. לא.
3. למי אכפת?
אבל אם שמים לרגע בצד את היחסים הבלתי אמינים במקרה הטוב והבלתי ראויים במקרה הרע בין שירין לדורון, שוב, "פאודה" הציגה אחלה פרק, עם אחלה דיאלוגים ואחלה התפתחויות, ובלי להתאמץ יותר מדי. זה קצת כמו לעשות על האש עם חומוס אחלה במקום לעצור באיזו חומוסייה איכותית להביא סלטים. אבל מה זה משנה? בסופו של דבר זה טעים, ואם מתרכזים בכל הטעמים והריחות שמסביב, אפשר להתעלם אפילו מהחומר המשמר.
עמוק לתוך העונה השנייה, יוצרי "פאודה" כבר יודעים לגמרי לעשות את האיזון הנכון שבין אקשן לכל מה שמסביב. כך לדוגמה כלל גם הפרק הזה את הסצנה המתחייבת שמציגה את סטיב וענת (המוכרת יותר בכינויה "אחות-של-מורנו") רבים על חניית נכים עם תלמיד מצטיין בחוג למגדר של אוניברסיטת בר אילן (סתם נו, זה עבריין שחונה בחניית נכים, אפשר פשוט לקרוא לו "ערס" או שאני מזמין על עצמי צבא טוקבקיסטים זועמים שיגידו שאסור לקרוא "ערס" לאף אחד?). מדובר בקו עלילה מיותר לחלוטין, אבל כזה שאי אפשר להתעלם ממנו. במקביל, קו העלילה המיותר לא פחות של ההתקרבות בין נורית לשגיא נשאר הפעם מחוץ לפרק, וטוב שכך.
דווקא מה שאמור להיות קו העלילה המרכזי, זה שמשאיר את הצופים דרוכים ומתוחים לפרק הבא, לא באמת מצליח להתרומם. פיראס נאסר אמנם מצוין בתפקידו של נידאל/אל-מקדסי, אבל משהו בדמות שלו שפועלת מנקמה ואכזריות לא מצליחה לשכנע. קשה שלא להשוות בינו לבין אבו-אחמד מהעונה הראשונה, שלמשך כל העונה נהנה מההילה של "רוח רפאים". ארכי-מחבל שכבר הספיק להפוך לשהיד, אבל בעצם מעולם לא מת. המסתורין סביב דמותו הכריחה אותו לרדת למחתרת ולפעול דרך שליחים (וכך גילינו את דמותו הנהדרת של ואליד). נידאל, לעומת זאת, הוא יותר נבל מסדרת סרטי ג'יימס בונד. מישהו שלא מפסיק לדבר על התוכנית הגאונית שלו, פוגע על הדרך בכמה דמויות משנה וקונה לעצמו שונאים, רק בשביל להיתפס בסוף על ידי הגיבור המרכזי, שיסכל בדקה ה-90 את המזימה הזדונית שלו. האם פאודה תצליח להתגבר על הקלישאה הזו? ימים יגידו.
בינתיים במרתפי העינויים של האינקוויזיציה הספרדית, קפטן איוב ו"דנה חמודנה" מנסים למצוא את הדרך הכי חכמה להגיע אל נידאל באמצעות ואליד. אחרי שהעינויים הפיזיים והנפשיים לא עבדו, נאור הופך להיות הקלף האחרון שלהם. ברגע של הברקה, דנה וגבי מחליטים לחמם את ואליד על אשתו היקרה, שהתאהבה ביהודי, כדי לגרום לו לזמר. התרגיל מבוצע בצורה מושלמת על ידי כל הצדדים, ונראה שנאור לא צריך להתאמץ יותר מדי כדי למצוא את קו המחשבה המשותף לו ולואליד, לפיו כל הנשים זונות. חוץ מאמא, כמובן.
רגע לפני שנאור מקבל את פרס האוסקר על רמת המשחק המשובחת שלו, הוא טועה ומספר על הגעגועים שלו למנת העכוב של אמו העזתית. בספוילר די מעצבן, הכתוביות של הפרק מחליטות להאכיל את הצופה בכפית ומציינות בסוגריים את המחשבות של ואליד - "עכוב אין בעזה", כך הצופה מבין שוואליד עלה על נאור והוא יודע שהוא לא באמת מי שהוא טוען שהוא. זה מסוג הדברים שאנחנו מצפים לראות כשאנחנו מורידים כתוביות בצורה פיראטית, ולא בתרגום הרשמי של סדרה. ולמה בעצם היינו צריכים את הכתוביות האלה? האם בסצנת הפאב המפורסמת של "ממזרים חסרי כבוד" מופיעות כתוביות על המסך שמספרות לנו שהגרמנים מסמנים את המספר שלוש עם האצבעות באמצעות האגודל ולא עם הזרת? לא, הנאצים פשוט עולים על המרגל הבריטי ואנחנו מבינים את זה מהקונטקסט - בדיוק כפי שאנחנו היינו מבינים את זה בעצמנו מהסצנה הבאה של נאור ו-ואליד, שם אומר האחרון באופן ברור שהוא עלה עליו, בין השאר, בגלל שאין עכוב בעזה.
אחד משיאי הפרק, במפתיע, הגיע מקו עלילה כמעט זניח עד כה בסדרה, שמתמקד ברצונו של מהאר להצטרף למשלחת המוות של נידאל, כנגד רצונו של אביו, מפקד הביטחון המסכל ברשות. אבו-מהאר לוקח את בנו לשיחה במיקום מפתיע, מלכודת תיירים שמשמשת במפתיע גם כמסעדה ערבית בנמל יפו. לראשונה מאז התחילה הסדרה, "פאודה", משתמשת בפופולריות העצומה שלה ברחבי העולם כדי לעשות קצת הסברה ישראלית. "אתה מבין איזו תעשייה יש כאן? אתה מבין שהכלכלה כאן זה אמריקה? זה לא כמו המזרח התיכון. יש כאן סטארט-אפים כמו בעמק הסיליקון", אומר האבא הגאה לבנו, בנאום ציוני אמיץ שלא היה מבייש את ביבי באו"ם, ואז מוסיף בעיניים נוצצות: "והכי חשוב, יש פה אנשים רוצים לחיות, לא רוצים למות".
הנאום הזה, תחת השמש היפואית, אמור לשכנע את מהאר "להתעורר". כלומר, להבין שהמאבק המזוין נגד ישראל חסר תועלת, ועדיף לו לבחור בחיים הטובים שמחכים לו כבן לפלסטיני מיוחס מאשר להצטרף לכוחות ההתנגדות, ולזרוק את החיים שלו לפח בשביל להפוך לשהיד. אלא שאם למדנו משהו על היחסים בין מתבגרים מורדניים להורים המרובעים שלהם מעשרות שנות טלוויזיה וקולנוע, זה שכנראה מהאר לא הולך להצטרף ל"שלום עכשיו", אלא להפך. אם למרות הכל מהאר יעדיף להפוך לשהיד, זו תהיה נקודה חזקה לטובת קו ההגנה הישראלי של "הפלסטינים לא באמת רוצים שלום, הם שונאים אותנו ורוצים להרוג אותנו". גלעד ארדן, שמתפקד בין השאר כשר ההסברה, צריך לשלוח ליוצרי הסדרה זר פרחים בעקבות הסצנה הזאת.
הפרק נגמר עם סצנת הרצח האכזרית של אביו של דורון, אולי הקטע הכי קשה לצפייה בעונה הזאת (לא כולל סצנת הסקס של שירין ודורון בפרק הקודם). נידאל וחבריו לדאע"ש משספים את גרונו של מי שהגדיר את עצמו "ערבי-יהודי" מול המצלמות, במה שהפך מזמן לסימן המסחרי של הארגון. מעבר לנקמה הקטנה בדורון שהוציא להורג את אביו, נידאל גם מציב פיתיון לדורון עצמו להגיע ולפגוש אותו, ומכיוון ששירין נמצאת איתו, יש לו הזדמנות לחסל שתי ציפורים במכה. עכשיו רק נותר לראות אם דורון יספיק להגיע בזמן, או שכמו בעונה הראשונה, הוא יחזור לרדוף אחרי רוח רפאים. עם 75% מהעונה מאחורינו, נראה שאנחנו בדיוק בזמן הנכון להתחיל להשתמש בתותחים הכבדים שיש לסדרה להציע. ולא, אני לא מתכוון לעוד סצנת סקס מטופשת.
פאודה משודרת בערוץ yes EDGE בימי ראשון ב-22:00.
גילוי נאות: פרשן וואלה! NEWS אבי יששכרוף הוא אחד מיוצרי הסדרה. עורך וואלה! NEWS אבירם אלעד משמש כיועץ לסדרה.