שנייה לפי שניב גרדוס, רקדן על עמוד בעל רגליים ארוכות יותר מהכהונה של נתניהו, עלה לבמה של "גוט טאלנט", הוא סיפר על ההתמודדות שלו עם התגובות למופע שלו. "ביוטיפול" של כריסטינה אגילרה התחיל להתנגן ברקע, מיה דגן התחילה לדמוע, ואני תהיתי למה אני עושה את זה לעצמי וצופה בתכנית הזו. אדם בן 34 מוכרח לשאול את עצמו אם אין לו משהו חשוב יותר לעשות בערב יום ראשון מאשר להיכנע למסחטת הדמעות של עוד תכנית כישרונות. לדוגמא, להתמסר לעקירת ציפורניים ללא הרדמה. אבל אתם בטח תגידו שאני סתם מקנא ברגליים הארוכות של ניב, ואני לא רוצה להיכנס לוויכוח הזה כי אני חושש שאתם צודקים.
מכל מקום, ניב הפיל את השופטים מהכיסא, וחתם את הפרק עם הזמזום של ה"גולדן באזר", אותו כפתור שמבטיח לו מעבר מיידי לשלב חצי הגמר. זה סיפור על קבלה עצמית, על אינדיווידואליות ועל התגברות על מכשולים. נשמע לכם מוכר? "גוט טאלנט", כמו כל קודמותיה בז'אנר, אוהבת את הסיפורים האלה. והיא אוהבת במיוחד מתמודדים כמו ניב, שמאפשרים את האשליה שהקבלה העצמית שלו התאפשרה בזכות התכנית ועל הבמה שלה.
בהתאם למצופה מהזכיינית 'רשת', שזקוקה לניצחון רייטינג גדול אחרי הפיצול המתוקשר של ערוץ 2, "גוט טאלנט" היא הפקה גדולה מהחיים, צבעונית ומלאה ביותר נצנצים מארון שירות של חשפניות. נראה שהליהוק המגוון בשולחן השופטים יעבוד היטב: מיה דגן מוסיפה קלאס וחן למופע הכביכול-צהוב, ג'ורדי פורח כשכורתים מהמותן שלו סטטיק ובן-אל, נועה קירל אוהבת מאד את המצלמה וזו לרוב אוהבת אותה בחזרה, ומאור זגורי. לא ברור איזו פנייה לא נכונה לקח זגורי המוכשר באולפנים של "רשת", אבל נחמד שהוא שם. ומה עם עפר שכטר ואסי ישראלוף? מדובר בשני טאלנטים שעדיף בהרבה שיופיעו סולו, אבל את פרק הבכורה הם צלחו בשלום.
ואם נחזור למתמודדים, טוב עשו ב"גוט טאלנט" ששילבו את האודישן של ניב בסוף הפרק, כי המופע הכי משמעותי של הערב היה כזה שעשה את האפקט ההפוך לחלוטין: זה היה המופע של "רעיה", מעין דמות נרגנת בצלמה של סוזן בויל. הגבר שמגלם אותה, שאת שמו השכילו לא לחשוף, פיצח את הקוד הטלוויזיוני של "גוט טאלנט", ועלה לבמה כדי לעשות ממנו צחוק, ובכל זאת לגרוף מחמאות. הוא הימם את פאנל השופטים (שהיו מאד נוחים להידהם, אולי זה סימפטום של פרק הבכורה) בביצוע נפלא לשיר הנושא מ"עלובי החיים", והוכיח שזה לא הטאלנט שקובע, אלא הפרפורמנס.
זו תכנית שכל כולה אריזה, מיתוג והפקה, והוא לקח את שלושתם לקיצון. אי אפשר לדעת, בינתיים, מי האיש הזה, והפואנטה היא שזה בכלל לא משנה - כי זה לא האדם הפרטי שזוכה באישור מהשופטים, אלא האייטם שהוא מייצר מעצמו לפני עלייתו לבמה. המופע של "רעיה" היה בו זמנית מבדר במונחים של התכנית, וגם אצבע משולשת לעטיפת הגלאם והסלבריטאות שהיא מתהדרת בה. העובדה שהוא עבר פה אחד לשלב הבא היא ניצחון עבור כל מי שסולד מתכניות מהסוג הזה. היא כמובן לא תזכה. היא לא קורצה מאותו החומר כמו ליאנה בת ה-8, שהמיסה לבבות ומסקרה בביצוע מפתיע לשיר "מרסי" של דאפי. אבל "רעיה" שם, והיא עברה את השלב הראשון, וזו כבר סוג של אבולוציה בקונטקסט של תכניות מסוג הזה. עכשיו נותר רק לקוות שגם לה יהיו רגליים מספיק ארוכות בשביל המשך הדרך.
