סדרת התוכניות "משחקי מוח" המשודרת בנשיונל ג'יאוגרפיק נוהגת להציג בעיות לא פשוטות ולהביך את המרואיינים ואת הצופים. באחת האפיזודות הוצגה "דילמת הקרונית", אותה הגתה ב-1967 הפילוסופית הבריטית פיליפה פוט. קרונית רכבת נוסעת ללא שליטה ומאיימת לפגוע בחמישה אנשים. ביכולתכם להסיט אותה כך שתפגע רק באדם אחד. מרבית המרואיינים בתוכנית הסכימו, כמו רבים שעשו זאת לפניהם במחקרים שונים, כי עדיף להציל חמישה ולהקריב אחד, אך היו המומים, וכמובן בעלי דעה שונה, כשהדילמה הורחבה עם השאלה "ומה אם האחד הזה הוא קרוב משפחתך?"
הסופר והמשפטן הגרמני פרדיננד פון שיראך הפך את הדילמה הזאת לבת ימינו. ב-2014 הוא כתב את המחזה "טרור", שהפך שנה לאחר העלאתו בתיאטרון לסרט טלוויזיה. בימים אלה עלה המחזה בתיאטרון הקאמרי, בבימויה של שרה פון שוורצה ובתרגום שלה יחד עם אמה אסתר. טרוריסט חוטף מטוס שעליו 164 נוסעים ומאיים לרסקו באצטדיון כדורגל שבו שוהים 70 אלף צופים. החוקה הגרמנית אוסרת להפיל את המטוס, אבל טייס הקרב לארס קוך (אבישי מרידור) מחליט לקחת את החוק לידיו, מיירט אותו באמצעות טיל וגורם להתרסקותו. כעת הוא עומד למשפט בגין רצח של 164 בני אדם ועל הקהל, בתפקיד חבר המושבעים, להצביע האם הוא אשם או זכאי.
בחירתה של פון שוורצה ראויה להערכה לא רק בשל העיבוד לעברית של המחזה, שמטעמים מובנים ועל רקע ההיסטוריה הרחוקה והקרובה שלנו לעולם יהיה רלוונטי עבורנו, אלא גם בשל המשקל שהוא מעמיס על כתפי הצופה. בעבר כבר עלו בארץ הצגות שאת סופן קבעו הצופים, אולם באף לא אחת מהן העיקה וחלחלה תחושת האחריות כבר מהרגע הראשון. עלי לומר שנאלצתי להקשיב בכובד ראש לכל טיעון וטיעון, לבחון היטב את ההופעה ויכולת השכנוע של הסנגור ביגלר (ניר סעדון) והתובעת נלסון (עדי גילת) ולהביט לעיניו של לארס קוך כשנלסון שואלת אותו: "ואם אשתך הייתה על המטוס, האם עדיין היית יורה?"
המועקה נוצרת, מטבע הדברים, גם בזכות יכולות המשחק המעולות של הצוות, במיוחד מרידור בתפקיד קוך. הבחירה בו אינה מקרית - כטייס קרב לשעבר, הוא מודע לדילמות הללו והייסורים שלו נראים אותנטיים. עידית טפרסון כשופטת הסמכותית, סעדון שממלא בשלמות את תפקיד הסנגור המחוצף, גילת הנחרצת כנלסון, רובי מוסקוביץ' כעד המגוחך לאוטרבך ורותם כרמלי כעדה האלמנה פרנצ'סקה מייזר, משלימים צוות מצוין, שמשרה אמינות לכל אורך 95 הדקות.
"טרור" אינו מחזה מושלם, אבל הוא מצליח מהרגע הראשון לעורר עניין ומעלה שאלות קשות של מוסר. כאן אנו מגיעים לשלב ה"אני", משום שאחרי הכול, בהצגה הזאת היה גם לכותב שורות אלו ולשאר הצופים חלק. כאמור, מהרגע הראשון ידעתי שלקראת הסיום יגיע הזמן להצביע, ואף שמדובר בניסוי מודע, בזמן הכנסת הפתק היו לי לא מעט לבטים. חשבתי על א', בחרתי ב' והתברר שהייתי בדעת המיעוט. אף על פי שהתוצאות היו גורפות, עדיין קשה להיות נחרץ. האם אפשר בכלל לצאת צודק מדיון כזה?
נחרצות ותחושה של צדק אבסולוטי הפכו לאחד מהחוליים הקשים של החברה הישראלית. בכל אפיזודה פוליטית או משפטית יש ימין ושמאל, אשם או זכאי, בעד או נגד. הטלת ספק היא כבר לא חלק מהתרבות שלנו, וההישג הגדול ביותר של פון שוורצה בעצם העלאת המחזה טמון בכך שאם תצפו בו, כנראה שלפחות לשעה וחצי הנחרצות שלכם תתערער.
