"העיתונות נועדה לשרת את הנשלטים ולא את השולטים", אמרה העיתונאית ואשת הטלוויזיה לא פחות משלוש פעמים במהלך הנאום שנשאה היום (שישי) עם קבלת פרס למפעל חיים בטקס פרסי הטלוויזיה. המשפט הזה הינו מתוך פסק דין של שופט בית המשפט העליון האמריקאי, הוגו בלאק, שבו התיר לפרסם מסמכים הנוגעים למלחמה בוויטנאם. דיין קיבלה את פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה על פעילותה העיתונאית הבולטת, ובה תוכנית התחקירים "עובדה", אותה היא מובילה משנת 1993. הן לפני והן אחרי נאומה בטקס הקהל קם בהמוניו, עמד על רגליו ומחא כפיים למשך זמן ארוך כהוקרה לדיין. "החובה שלנו לדבר את האמת מול פרצופה של השררה מעולם לא היתה יותר חשובה מאשר באביב המוטרף הזה", אמרה בין השאר בנאומה. "דמוקרטיות לא קורסות בין לילה, והתפקיד שלנו לדאוג שאף אחד לא יצליח לכבות את האור". היא הקדישה את הפרס לזכרו של המשפטן והעיתונאי משה נגבי, שהלך לעולמו בסוף ינואר. זמן קצר לפני שהתחיל האירוע התראיינה דיין לוואלה! תרבות (צפו בסרטון מעל).
האם עבדת עם עד המדינה ניר חפץ, דוברו, מקורבו ויועץ התקשורת של ראש הממשלה נתניהו? האם הוא פנה אליך בבקשות?
"בוא נגיד, אני לא מוטרדת ממה שהוא יגיד עליי, כעד מדינה. כן, אני מכירה אותו המון שנים, כמו שהרבה מאוד עיתונאים מכירים אותו. אני חייבת להגיד לך, אין בי שמחה לאיד. כלומר, ראיתי לאורך השנים גם את ההתחככות, גם את הבעייתיות, בוודאי לא ידעתי את רוב מה שמתברר עכשיו. אבל אין בי שמחה לאיד. אני רואה אדם בנופלו וזה לא עושה לי טוב, לא משמח אותי. כן משמח אותי שסופסוף נדע הרבה דברים שלפני הרבה זמן היינו צריכים לדעת".
האם חפץ הוא האיש שניסח את תגובת נתניהו לתחקיר "עובדה" על הנעשה בלשכת ראש הממשלה?
"למיטב ידיעתי, לא. הוא כן היה איתי בקשר באותה עת, כי הוא עבד בשביל נתניהו וגם בשביל אשתו של נתניהו, אבל למיטב ידיעתי לא הוא ניסח. אגב, השאלה מי באמת ניסח עוד לא סגורה לי. יש על זה מחלוקת פוסקים. אבל כנראה לא ניר חפץ".
האם זו שעתה היפה של העיתונות, לאור כל החשיפות הרבות, גם ב"עובדה" וגם במקומות אחרים, או שעתה הקשה שבה נחשף כמה רקובה המערכת הזאת בחלקה?
"סליחה על המטאפורה הלא מוצלחת, אבל זה כמו ששחקני כדורגל עוברים דרך המנהרה עד שהם יוצאים למגרש. נכון תמיד רואים אותם רצים בתוך מנהרה, עד שהם יוצאם למגרש? אז אותו דבר. יכול להיות שאנחנו בתוך המנהרה, ובתוך החלק החשוך שבו מתבררים הדברים הפחות טובים. לגבי העיתונות, ולאו דווקא לגבי הפוליטיקה, אני בטוחה שאנחנו בדרך למקום יותר טוב".
"תראה מה שקרה אצלכם בוואלה, עצם החשיפה, עצם ההדהוד והניעור של העניין הזה הביא לדברים טובים. ומישהו שם יחשוב פעמיים בפעם הבאה שיחשבו אם למעוך עיתונאי, להסתיר סיפור, אם לקבור תחקיר, אם למעוך את היושרה העיתונאית של המערכת. במובן הזה קרו דברים טובים. אני חושבת, אני מקווה, שגם בידיעות אחרונות מתחיל איזשהו תהליך, שזה נגיד שני המקומות שעכשיו מתברר משהו שלא ידענו שקרה, או שהיינו צריכים לדעת. אבל אני כל הזמן מזכירה לעצמי שיש גם חורים שחורים שאנחנו עדיין לא מכירים. ואפשר רק לקוות".
מכל התחקירים הרבים שעשית ושידרת, באיזה את גאה במיוחד ועל מה אולי היית מוותרת?
"אין תחקיר שאני יכולה להגיד לך ששידרנו והלוואי ולא שידרנו, יש לזה סיבה. כי הכתבות האלה לא מגיעות לשידור בהחלטה של חמש דקות, אתה מבין? אז לא סביר שתהיה כתבה של 20 דקות, חצי שעה, שעה, ששידרנו ונגיד לעצמנו, איזה טמבלים. אין דבר כזה. לעומת זאת, לגבי השאלה הראשונה שלך, אז אמנם יש המון תחקירים של עמרי אסנהיים על השייטת, של בן שני על רון ארד, מה שרוני קובן עשה עם הילד רם שסבתא שלו באה ולקחה אותו, והכתבות של איתי אנגל עם דעא"ש והכתבות שאני עשיתי עם גלעד טוקטלי גם על נתניהו וגם כתבות אחרות. אבל יש כתבה אחת שבכל זאת אני זוכרת יותר. עשינו אותה לפני 22 שנה, הייתי בחודש תשיעי, בהריון עם הילד האמצעי שהוא עכשיו חייל על סף שיחרור. זוהר היה בבטן כששידרנו את התחקיר על חטיפת ילדי תימן. וזאת הייתה הפעם הראשונה שהסיפור הזה היה בטלוויזיה, שנחטפו ילדים תימנים מהידיים של האימהות שלהם בשנות החמישים. עד היום, עם כל זה שהיה לנו סקופים יותר מהדהדים ותחקירים יותר גדולים, כשאני נזכרת בפנים של נעמי גברא, בכתבה של אורי רוזנווקס, שמספרת איך עד יומה האחרון היא תתגעגע לילד שלה, ציון - והיא נפטרה בינתיים, נעמי - אז אני אומרת לעצמי, עשינו משהו. נתנו קול למי שלא היה לה קול".
מהי עצת הזהב שתתני למי שעושה את צעדיו הראשונים בעתונות בימים אלה?
"זה בנאלי, אבל זה אולי נכון - סקרנות. סקרנות. פשוט לרצות כל הזמן לדעת. אתה יודע, אתמול ראיינתי ברדיו את בוגי יעלון. והוא אמר משהו על זה שנתניהו בזמנו רצה לסגור את גלי צה"ל. אצלי הכפתור של הסקרנות לא דלק מספיק באותו רגע, ולא שאלתי אותו רגע, רגע, למה אתה מתכוון? פישלתי. סקרנות".