מאז יצא "משאלת מוות" לאקרנים ב-1974, כמיליון וחצי אמריקאים מתו בתקריות ירי. לאור הנתונים הללו, אפשר היה להניח כי האולפנים ההוליוודיים יהססו לעבד מחדש סרט על אדם מן היישוב הלוקח את החוק לידיים לאחר מות אשתו, ומצטייד עצמאית בכלי נשק כדי לנקום בפרחחים שהרגו אותה. אך הנה, בסוף השבוע האחרון עלה כאן הרימייק הטרי של הלהיט משנות השבעים, ובניגוד מוחלט לרוחות המנשבות לאמריקה בשבועות האחרונים בעקבות הטבח בתיכון בפלורידה, הוא נראה כמו תשדיר תעמולה למען הלובי של חברות הנשק.
כזכור, על העיבוד המחודש הזה הופקד בתחילה הצמד הישראלי אהרן קשלס ונבות פפושדו, אך הם פרשו מן הפרויקט. ממה שפרסמו וממה שפורסם בידי אחרים, השתמע כי ויתרו על ההזדמנות הנוצצת מסיבה פשוטה: כפי שכל אדם סביר היה נוהג, הם לא חפצו לשכפל את המותחן הנושן והפשטני כפי שהוא, אלא להוסיף לו מורכבות ואירוניה. האולפנים לא היו מעוניינים בכך, אז שכרו לפרויקט במאי אחר - אלי רות', מי שהתפרסם הודות לסדרת סרטי "הוסטל" ומזוהה עם תת-ז'אנר הידוע כ"פורנו אימה": כלומר, תוצרים גרפיים, בוטים ונצלניים, המתענגים על האלימות שבהם. כך הוא גם הריימיק הזה, שמתגלה כגס ומתלהם עוד יותר מן הגרסה הראשונה, ולמעשה אפשר להגדיר אותו כ"פי אלף 'משאלת מוות'".
את דמות הגיבור, אותו גילם כזכור צ'רלס ברונסון בסרט המקורי ובשלל ההמשכונים שלו, משחק הפעם ברוס וויליס, בהופעה טובה. בגרסה הקודמת הוא היה אדריכל, אך בתסריט המחודש שהתקין ג'ו קרנהאן, מקצועו משתנה: מדובר ברופא בכיר. זו ההברקה התסריטאית היחידה כאן, שכן כך הופכת הדמות שלו מלכתחילה לחלק מן המעגל הרצחני של עירו מוכת העבריינות ונטולת הביטחון האישי - בהתאם לתמורות שהתרחשו בארבעת העשורים האחרונים, העלילה עברה מניו יורק לשיקגו, אחת הערים הגדולות המסוכנות באמריקה.
וכך, הגיבור מקבל ללא הרף לחדר הניתוח שלו את קורבנות הפשעים בעירו, ולעתים גם את הפושעים עצמם. זה מעניק לו פרספקטיבה על ממדי הפשיעה והצורך במיגורה, ולעתים גם מידע פנימי על העבריינים, שמקל עליו להוציא לפועל את מסע הוונדטה בהם לאחר שכמה מהם מביאים למותה של אשתו ופציעתה הקשה של בתו.
בתחילה מוצג לנו הרופא כאדם מהוגן, בוגר אוניברסיטה יוקרתית, חובב עוגות בחושות ושוחר שלום באופן כללי. הוא מנסה להישאר כזה גם אחרי הטרגדיה המשפחתית, אבל מאבד את סבלנותו לאור אוזלת היד של משטרת שיקגו. לפי התסריט המופרך נראה כי פועלים בה שני שוטרים בלבד, אחד מהם דומה לחבר הכנסת לשעבר אלכס גולדפרב, והסרט הריאקציונרי בוחר לאותת על חדלות האישים שלו בחיבתו לחטיפי גלוטן.
לפי הפנטזיה החולנית של אותו תסריט מנותק מן מהעובדות, הרגולציה האמריקאית בכל הקשור לרכישת נשק עוד הרבה יותר רופפת מכפי שהיא במציאות. אולי הכשל התסריטאי נובע מתחקיר לקוי ואולי כי זה המצב אליו מייחל "משאלת מוות", אך כך או כך, מתאפשר כאן לגיבור בגילומו של וויליס להצטייד בקלילות בארטילריה. אז מתברר גם כי למשנת הסרט, די בהכשרה כמנתח כדי להיטיב לירות בכל כלי נשק הללו. אם כך, דבר לא מונע מן הרופא המנומס לאמלל את מיטב הפרחחים בשיקגו, שלכל אחד מהם יש פה כינוי מגוחך מן השני.
היגיון אינו הצד החזק של התסריט, שכמעט כל אלמנט בו בלתי סביר - הידעתם, למשל, שאנשים המתעוררים מתרדמת ארוכה משתחררים חיש-קל מבית החולים כאילו התאוששו מצינון לילה? חוסר הבושה התסריטאית מדהימה כמעט בו הדרך בה בוחר רות להביא אותו אל הבד: בסגנון כה גולמי, מוקצן ומיושן, עד ש"משאלת מוות" נראה כמו בי-סייד של סרט סוג ב' משנות השמונים.
מדהים גם שלאור כל מה שהתרחש בארצות הברית בשנים האחרונות ובחודשים האחרונים בפרט, "משאלת מוות" אינו מתבייש להיות כל כך חד משמעי, ולהציג רק צד אחד של המשוואה. לפי תפיסת העולם המתוארת בו, הפתרון היחיד לתחלואיה של ארצות הברית אינו למתן את כמויות כלי הנשק הנמצאות בידיים של אזרחים, אלא להפך: שבכל מזווה יהיה לכל תושב לפחות רובה סער אחד.
מדי פעם, ניכרים בתסריט שהבמאי קיבל לידיו ניצנים של גישה מפוכחת יותר, אבל הוא מדכא בזריזות את הבזקי האירוניה, המודעות והביקורתיות, ובסופו של דבר אין ב"משאלת מוות" שום הפוך על הפוך, רק שחור ולבן. בדיוק לשם כך שכרו את שירותיו של הבמאי, וייאמר לזכותו שלא נראה כי יש לו כל יומרה אחרת. הוא בא ליצור מותחן אקשן מיושן, ומילא את העבודה בדיוק כפי שהוזמנה ממנו.
ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם בהן עוד שומרים חסד לסרטי פעולה בטעם של פעם, ולכוכבים ותיקים כמו ברוס וויליס. נוסף לכך, כמובן שגם כאן היו מקרים בהם אזרחים השתמשו לרעה בכלי הנשק שלהם, אבל אי אפשר להשוות את ממדי הבעיה למה שמתרחש בארצות הברית, ולכן זו סוגיה הרבה פחות רגישה כאן. לאור כל זה, אפשר להבין איך זה ש"משאלת מוות" ממלא כאן אולמות.
באמריקה, לעומת זאת, נחל העיבוד המחודש כישלון קופתי - די צפוי, יש לומר, שכן לא ברור מה הטעם להפיק ולהפיץ סרט שכזה דווקא עכשיו, אלא אם מראש בנו על ההכנסות מעבר לים, או אולי על קהל שיצפה בו בחשאי ב-VOD. בניגוד ל"משאלת מוות" הקודם, שהוליד שלל המשכונים וחיקויים, נראה כי הפעם, כבר בפרק הראשון נורתה הירייה האחרונה.
