אימהות שודדות ורופאים נדושים: סקירת הסדרות החדשות

מה: דרמה רפואית חדשה של רשת FOX. רופא צעיר ואידיאליסט מתקבל לעבודה במוסד רפואי מוערך, ומוצמד לרופא בכיר שחושף בפניו את אחורי הקלעים של המתקן, על כל הטוב והרע שבו. אמילי ואן קאמפ ("נקמה", "קפטן אמריקה: חייל החורף") מככבת לצד ברוס גרינווד ("העיתון"), מאט זוקרי ("האישה הטובה") ומניש דיאל. פרק הבכורה שודר מיד אחרי גמר האליפות של ה-NFC, כך שהובטחה לפיילוט מקפצת רייטינג מעולה, אבל היא לא השכילה לנצל אותה כראוי ומאז רק מדממת צופים.

מה חשבנו: אנחנו אוהבים את אמילי ואן קאמפ, אנחנו בעד מאט זוקרי, ולכן מאחלים להם בהצלחה מכל הלב עם הסדרה המשעממת שלהם ומקווים שמישהו אחר יצפה בה. "The Resident" היא סדרת בית חולים שגרתית שלא מנסה אפילו לחדש כלום תחת השמש: מנתחים בעלי אשליות גדלות; רופאים אחראיים מניאקים שמתעמרים בצעירים אבל הם בעצם מאבחני מחלות גאונים; רופאים חדשים שעוברים טירונות ושוקלים לפרוש אבל בסוף לא; אחיות ששוכבות עם רופאים בחדרים נטושים; מנתחים ותיקים שידיהם מתחילות לרעוד בזמן ניתוח; חולים מסכנים שמצבם מתדרדר תוך שנייה; משפטים כמו "תשכח את כל מה שידעת על רפואה" וטראומות מן העבר בדמות מוות של חולים, שעדיין מקננות בנפשם של העובדים. זרקו אבן על התסריט ותפגעו בעלילה טיפוסית של סדרת רפואה. לא ש-"The Resident" עשויה רע, אבל זו בפירוש לא סיבה לצפות בה. היא גם מנסה מדי פעם לזרוק רפרנסים לסדרות בית חולים אחרות כדי להוכיח שהיא מעל כולן ומודעת לעצמה, אבל זה לא עובד. שעת המוות הממוצעת: קצת יותר מעשר דקות לתוך פרק הפיילוט.

מה: דרמה קומית של NBC בכיכובן של כריסטינה הנדריקס ("מד מן"), מיי וויטמן ("הורים במשרה מלאה") ורטה ("מחלקת גנים ונוף"). שלוש אימהות בפרברים מוצאות את עצמן במצב כלכלי נואש ומחליטות לשדוד את הסופר השכונתי עם אקדחי צעצוע. מובן שהתוכניות שלהן משתבשות והן נגררות לתוך שרשרת של החלטות גרועות והסתבכות עם חיי הפשע.

מה חשבנו: יש סדרות שנשמעות כל כך טוב על הנייר אבל בפועל מתבררות כשטות מאכזבת. כמה כיף שזו לא אחת מהסדרות הללו. בראש ובראשונה, הנדריקס, וויטמן ורטה הן שחקניות נהדרות כל אחת לכשעצמה, והכימיה המפתיעה ביניהן מקפיצה את הסדרה מעבר לרף הציפיות הגבוה גם כך. הסדרה, כמו גם צורת המשחק של השלוש הללו, מהלכת בעדינות בין טיפות של דרמה לקומדיה ומצליחה להעביר ניואנסים שונים לגמרי במעברים חדים של מספר שניות. במיוחד הנדריקס, בוגרת בית הספר לערבוב ז'אנרים של מת'יו ויינר, שללא ספק נושאת על עצמה את מרכז הכובד של העלילה ובצדק. למזלה הטוב של "Good Girls" היא נופלת בדיוק על תקופת Time's Up של העצמה נשית והמלחמה באפליה, כך שלא צריך יותר מדי דמיון כדי להזדהות עם הנשים הללו, למרות דרכי הפעולה המפוקפקות שלהן. המסלול הידוע של דמויות טובות ותמימות שמתדרדרות בטעות לחיי הפשע, כמו ב"שובר שורות", מקבל כאן טוויסט נשי, פמיניסטי ובעיקר מצחיק, והביצוע המצוין מונע מהסדרה ליפול למחוזות הסבון של "עקרות בית נואשות".

מה: לוסי הייל ("שקרניות קטנות") מככבת בדרמה חדשה של רשת ה-CW על נערה המאובחנת בסרטן קטלני וחיה את חייה כאילו כל יום הוא האחרון, רק כדי ללמוד שנים לאחר מכן שהיא החלימה לחלוטין. כעת היא נאלצת להתמודד עם החיים האמיתיים ועם המציאות, שכבר לא מיופה בעדינות במיוחד בשבילה. דילן וולש ("ניפ/טאק") וברוק ליונס ("הרומן") מככבים לצדה.

מה חשבנו: קלישאות, קלישאות בכל מקום. משפחתה של הנערה מתוסבכת אבל נורא ביחד ונורא אוהבת, המוזיקה קלילה וקופצנית כש"מצחיק" ורכה ונוגה כש"עצוב", כל השחקנים נראים כאילו יצאו מקטלוג של "אמריקן איגל" ויש מלא סלואו מושנים כדי לסמן שמשהו דרמטי קורה. באיזשהו שלב, דמות אחת אשכרה אומרת לשנייה "את מנסה לתקן את הבעיות של כולם כדי לא להתמודד עם הפחדים שלך". למרבה הצער, הסיפור המקורי יחסית של ההתגברות על מחלת הסרטן מיותר לחלוטין, ונועד רק כדי להצדיק את קיומה של הדרמה משפחתית המאוסה. מזה בדיוק חששנו - אפקט "החיים עצמם". פלוס, ניכר חוסר רגישות מטריד במיוחד כלפי לסביות, ביסקסואליים, וגם ובכן, חולי סרטן שלא נרפאו לחלוטין.

מה: קומדיה חדשה ואפלולית של קומדי סנטרל המתרחשת במשרדי תאגיד בינלאומי חסר לב. בין היתר בכיכובם של אן דודק ("מד מן") ולאנס רדיק ("הסמויה").

מה חשבנו: זה שילוב די ברור בין "המשרד" לבין "אי אפשר בלי טד", ויש אפילו קצת "מר רובוט" שם בפנים, אבל הביטוי ההולם היחיד שמתאר את הסדרה הוא 'לא מספיק': היא לא מספיק מצחיקה, לא מספיק מקורית, לא מספיק מעניינת, לא משוחקת מספיק טוב, לא כתובה מספיק שנון ולא מספיק טובה באופן כללי. אנחנו כבר יודעים שעבדות מודרנית משולה לקיוביקל בעולם התאגידי, שגוגל שולטת בעולם ושהמדיה החברתית חשובה יותר מהכל. "Corporate" פשוט לא יודעת איך ללגלג על כל זה בצורה לא צפויה. חבל.

מה: ג'ייסון קייטימס, מורה בעברו ולאחר מכן יוצר "אורות ליל שישי" ו"הורים במשרה מלאה", עומד מאחורי דרמה המגוללת את סיפורו של לו וולפה (ג'וש רדנור, "איך פגשתי את אמא"), איש משפחה ומורה אהוב, שמחליט לפרוס את חסותו על מחלקת התיאטרון הכושלת של התיכון המקומי שבו הוא עובד, ולהרים הפקה של "אביב מתעורר" למרות כל ההתנגדויות. גם עם רוזי פרז ("ללא פחד").

מה חשבנו: הקול קול "glee" והידיים ידי "אורות ליל שישי". יש דיסוננס ענק בין איך ש-"Rise" כתובה לבין איך שהיא מבוימת, כשהבימוי מתעלה בכל דרך אפשרית על התסריט הממוצע. מגע הקסם של קייטימס ככל הנראה פג, כי פרק הפיילוט מכיל כמה רגעים קיטשיים שמעוררים גלגולי עיניים והשוואות לקשקוש ההוא של ריאן מרפי, ועלילה שבאופן כללי נראית די לעוסה. כמו כן, רדנור הוא לא קייל צ'נדלר, וכדאי מאוד להפסיק לכתוב את הדמות שלו ברוח קואוץ' טיילור כי זה לא מחמיא לאף אחד. ובכל זאת, יש ל-"Rise" פוטנציאל לא קטן, בעיקר בזכות קאסט התיכוניסטים המוכשר והמוזיקלי, והספין הפוליטיקלי קורקטי לפני ומאחורי הקלעים (כוכב פוטבול שחור, שתי גיבורות לטיניות, שחקן טרנסג'נדר), כך ששווה אולי לראות מה ייצא ממנה בסוף.

מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר