רגע לפני הגמר: הרגעים הגדולים של המירוץ למיליון

אחד הזוגות הכי תחרותיים במרוץ וגם החזקים - הגיעו ראשונים לשטיח לא פעם ולא פעמיים, והתגברו לא רק על מוקשים חברתיים בדמות עצורים ופרסות שנזרקו אליהם שוב ושוב על ידי הזוגות האחרים, הודח מהמשחק רגע לפני השלבים הסופיים שלו. עבור הלן, שהיא מנוע הטורבו של הצמד הזה ומי שהפגינה יכולות פיזיות ונפשיות ללא חת לאורך כל הדרך זה היה שברון לב אמיתי. למזלם, הם הצליחו לחזור למרוץ במהלך המפוקפק של ההפקה, שהחזיר זוג מודח אחד רגע לפני חצי הגמר. העובדה שהם אלה שחזרו ולא זוג שהודח בשלב מוקדם יותר היתה נחמה פורתא עבור הצופים.

אחד הדברים הכי כיפיים בצפייה בתכנית כמו המרוץ למיליון היא לצפות במשימות בתחושה של "מי הבנאדם ההזוי שהגה את המשימה הזאת?" משימת 'שוד ביצי הפברז'ה' במוסקבה סיפקה בדיוק את זה. הצוותים הולבשו בחליפות שחורות וצמודות והוכנסו לחדר שרושת כולו בקרני לייזר ירוקות ואדומות עם משימה ברורה להצליח לעבור ביניהן ולגנוב את ביצת הפברז'ה. הניסיונות הגמלוניים שלהם לעבור בגמישות מעל, מתחת, ליד ובין הקרניים סיפק אינספור רגעים קומיים. וזה עוד בלי להזכיר אפילו את משימת לוליינות הטרפז שהם ביצעו לפני כן.

לאורך המרוץ היו לפחות שתי פעמים שבהן צמד הדוגמנים סייע לבנות הצנומות ירדן ואן (חביבות הבלוג). לא פעם הבנים, שנוהגים לתקתק משימות פיזיות במהירות ביונית, הושיטו יד שרירית לזינות כאשר אלה התקשו לגייס את הכוחות הפיזיים הנחוצים להשלמת המשימה. כך היה גם במשימת ניקוי השטיחים בקירגיזסטן. את השטיחים הכבדים מאוד היה צריך לתלות על מתלה גבוה - משימה שהיתה מפרכת ומאתגרת לכל הזוגות ובמיוחד לשתיים האלה שכוחן הפיזי המשותף היה קטן משמעותית ביחס לאחרים. הן נאבקו ונאבקו עם המרבד הארור ההוא ולבו של דניאל יצא אליהן. הוא רצה לעזור אך אליהו, שותפו, התנגד. זה כבר היה בשלב יחסית מתקדם של המרוץ, התחרות היתה צמודה ואליהו רצה שהם ידאגו רק לעצמם ולא יעזרו למתחרים (או למתחרות). אבל דניאל לא עמד בזה וסייע להן (באקט שהצליח להיות אלטרואיסטי ופטרנליסטי בו"ז), פעולה שגרמה לאליהו לשטוף אותו בחמת זעם ואכזבה. קצת יותר מאוחר באותו פרק, אולי כאקט של פיצוי-יתר על העזרה הזאת, הם נתנו לבנות 'עצור'.

אי אפשר לסכם את העונה הזאת מבלי להתייחס למשבר האמון הגדול שיצרה ההפקה הישראלית עם הצופים, כשעשתה מעשה שלא נראה ולא נשמע כמותו באף גרסה של הפורמט מעולם. ייחודה של המרוץ למיליון בנוף הריאליטי היה שהיא נותרה פורמט של משימות, עם מינימום אינטראקציות חברתיות וללא מניפולציות זולות של ההפקה. כל זה נמחה ברגע שרון שחר הודיע למתמודדים רגע לפני חצי הגמר שאחד מהזוגות המודחים הולך לחזור למשחק. הידיים שלהם אולי מחאו כפיים, אבל הפרצופים שלהם (והפה של עומר ונטע) אמרו הכל: הלם מוחלט, מהול בייאוש. ואת אותה הבעה אפשר היה לראות גם על הצופים בבית לו היו מכוונות אליהם מצלמות. גם כך העונה הישראלית ארוכה פי 3 כמעט מהגרסאות החו"ליות, אז למתוח אותה עוד עם מהלך מיותר שכזה שמחזיר את השעון לאחור? זה היה יום הכיפורים של צופי המרוץ למיליון וגם של המתמודדים שהבינו שבמקום להתקדם לחצי גמר, הם עושים רוורס וחוזרים לרבע גמר.

בתחילת העונה שאלתי את עצמי האם ייתכן שצמד האחים המהבולים האלה הם תוצאה של נישואי קרובים אבל איכשהו במהלך המרוץ הם הובילו אותי במסלול פתלתל שבסופו חיבבתי אותם מאוד (מאוד!). הם אמנם לא העפרונות הכי חדים בקלמר, אבל הם מצחיקים, כנים וישירים והם הוסיפו הרבה חן והומור לעונה הזאת. הם גם נתנו פייט ראוי במשימות עד הסוף ולפחות במקרה של נטע, חזינו גם בטרנספורמציה משמעותית מילדה חסרת ביטחון לאישה צעירה שמופתעת לגלות את יכולותיה ושמחה בהן. מעמד ההדחה שלהם, בו הגיעו במקום הרביעי לנקודת הסיום בתאילנד המחיש את זה היטב, כשבשנייה שרגלה דרכה על השטיח במקום לחזור על ה"מה נשמע" המפורסם שלה שאותו טבעה ברפטטיביות, היא פשוט שאלה בעיניים לחות ופעורות בציפייה "מה קורה?" - מקווה שאולי רון שחר לא יאמר את מה שהיא כבר יודעת: שהם הזוג שהגיע במקום האחרון.