יש סצנה בעונה הראשונה של "ווסטוורלד" בה מציג התסריטאי את התסריט החדש שיוצג לאורחים בפארק. הוא עומד בפני הצוות הבכיר בראשות ד"ר פורד (אנתוני הופקינס) ומוכר את מרכולתו: "יש לנו ניתוחים בבעלי חיים, קניבליזם עצמי...אימה, רומנטיקה, קטיעות איברים". הרגע הקטן הזה, במידה רבה מאגד בתוכו את סיפורה של הסדרה כולה. סדרה שלפעמים נראה כאילו נוצרה באמצעות מחולל הסדרות של HBO, שפלט אותה לאחר שקברניטי הרשת הזינו פנימה: דרוש סיפור הצלחה.
בתום תור הזהב של HBO בעידן שאחרי "הסופרנוס", "סקס והעיר הגדולה" ו"עמוק באדמה" - כשכל מה שנותר להריץ את מי שהייתה פעם סוס המרוץ הכי מיומן ואצילי על מסלול, היא "משחקי הכס" - חיפשו במשרדי הרשת תוכנית ליום שאחרי כס הברזל. בכל זאת החורף מגיע, וכדאי להיות ערוכים.
ככה, לכאורה, הגיעה לעולם "ווסטוורלד": עם פיצ' נלהב שכלל את המילים: אונס, עירום, מלא אלימות, מדע בדיוני, אינטליגנציה מלאכותית, טוויסטים בעלילה וכוכבי קולנוע. קליקבייט תסריטאי, בואו בואו, לא תאמינו מה קרה אחר כך.
זה עבד. הקהל צפה, הרשתות החברתיות געשו, המועמדויות לפרסים ניתנו ומעמדה של "ווסטוורלד" כסיפור ההצלחה הנוכחי של HBO התקבע היטב. נתוני הצפייה של העונה הראשונה מיצבו אותה כסדרת המקור הנצפית ביותר של הרשת. בצדק? כנראה שלא ממש, אבל מה זה משנה, הבאזז עשה את שלו ובעידן של פיק טי.וי, אין דבר חשוב יותר.
עכשיו, רגע לפני עליית העונה השנייה, ב-HBO עושים הכל כדי לא לאבד את המומנטום. "משחקי הכס" עומדת להסתיים כאמור, והם יעשו הכל כדי להכתיר את היורשת. התוצאה: אחד ממערכי יחסי הציבור המרשימים והמושקעים ביותר שנראו בשנים האחרונות. מחלקת השיווק של הרשת הקימה פארק שעשועים חוויתי שמדמה רבים מהאלמנטים הקיימים בווסטוורלד הבדיונית. התזמון והלוקיישן נבחרו בקפידה: המקום נפתח לשלושה ימים בלבד במהלך פסטיבל SXSW הפופולרי שנערך מידי שנה באוסטין טקסס. SXSW (south by southwest) הוא פסטיבל ותיק שהתחיל ב-1987 כאירוע מוזיקה אך עם השנים התרחב לשני פסטיבלים נוספים: קולנוע וחדשנות, והפך למקום הכי מגניב ונכון להשיק בו סרטים, תוכניות טלוויזיה, פרויקטים ובעיקר לראות ולהיראות. בין אם אתה קונגלומרט כמו אמזון, הסרט החדש של שפילברג, סטארט אפ מתחיל או סרט קצר שנעשה בתקציב אפסי - הפגנת נוכחות ב-SXSW היא בגדר חובה.
בשנים האחרונות הפך מתחם הפסטיבל, המרוכז רובו בדאון טאון של אוסטין, לתחרות אגו ונראות: למי יש את המתחם הכי גדול, מרשים ופופולרי. אצל מי התור הכי ארוך, מי מקבל הכי הרבה אזכורים ברשתות החברתיות, מי הצליח להבריק ולכן יקבל את מירב תשומת הלב התקשורתית וכו'. הכלים לניצחון במלחמה הזאת מהנים בעיקר עבור הנוכחים: מתנות, בר חופשי ופעילויות חינמיות אטרקטיביות. המנצחת של השנה? אתם כבר מבינים לבד.
על מנת לבקר באתר, שנמצא מחוץ למרכז העיר, התבקשו באי הפסטיבל להירשם מראש ולשריין את מועד הביקור. כצפוי, תוך זמן קצר לא נותרו מקומות והמרדף אחרי מישהו שדודה שלו משקה את העציצים של מישהו שעושה ארט לתוכנית ב-HBO, שמכיר בחורה שעבדה פעם ביח"צ יצא לדרך. אולי כי לראשונה מזה זמן רב, אנשי השיווק הבטיחו הבטחה שלא רק שעמדו לקיים, אלא גם התכוונו לעשות זאת בדרך ששמה את התוכן במרכז, מתעמקת בו ומסייעת בידו להפוך לבידור מצוין, באמצעות השקעה בהפקה שיורדת עד לפרטים הכי קטנים - אותה מתודה שהפכה את HBO לאייקון שהייתה.
העבודה על הפארק התחילה בנובמבר 2017 ואת האתר עצמו הקימו מחוץ לאוסטין ארבעים אנשי צוות, שעבדו במשך חמישה שבועות רצופים. הם הקימו לחיים חלקים נרחבים ומוכרים מסוויטווטר, לשם הוכנסו 60 שחקנים שעבדו לפי תסריט שנכתב במיוחד לאירוע, מנה 444 עמודים וכלל כמות לא מבוטלת של פיצולי עלילה אופציונליים, שאפשרו לשחקנים לא לצאת מהדמות לרגע ולענות על כל שאלה שנשאלו באופן שמשרת את המתרחש סביב.
האופן בו שחזרה מחלקת השיווק את החוויה הווסטוורלדית כפי שמכירים אותה הצופים, הייתה משהו שקשה להישאר אליו אדיש, גם אם אתה לא ממעריציה. האורחים התבקשו להגיע למתחם ההסעות בשעה יעודה, שם התקבלו על ידי עובדי דלוס (התאגיד שמפעיל את ווסטרולד) לבושים לבן, עמוק בתוך הדמות אותה הם מגלמים. עד שהגיע ההסעה אל הפארק, ניגשו האורחים בזה אחר זה לעמדת חלוקת הכובעים, שם פונה אליך אחד מעובדי דלוס, בשמך, מישיר מבט דרמטי ואומר: "את כובע לבן". יש גם שחור כמובן, אבל לבן במקרה שלי. אזור ההמתנה מתמלא באנשים חבושים בכובעי בוקרים לבנים ושחורים, לוגמים קוקטיילים שמוזרמים ללא הרף ומצלמים באובססיביות את הפסנתר המפורסם מהסדרה, שמשמיע את כל הלהיטים המוכרים.
לכל אורך הדרך, גם כשעולים על ההסעה ומקבלים מטבעות לבזבז בסוויטווטר (עוד אלכוהול!), האווירה נשמרת. אך אחד לא יוצא מהדמות. באוטובוס מוקרנים סרטוני תדמית פיקטיביים של ווסטוורלד, וגם מי שמבקש לשמור על מעטה ציניות מתקשה לא להיכנע להרפתקה.
ההגעה למתחם כוללת את כל החוויה המוכרת לצופי הסדרה: אשה לבושה לבן מקדמת אותך כשהיא מדקלמת "Welcome to Westworld", שוב ושוב לכל אורח שנכנס. הכובעים על הקירות, האורות הלבנים, קרון הרכבת, ברמן ידידותי, הכל שם. מהרגע שנכנסים האורחים לתוך סוויטווטר מתחילה חוויה שהכי קל להגדיר אותה כ"תיאטרון חווייתי". מי מכם שהיה ב-"Sleep No More" בניו יורק יבין פחות או יותר במה מדובר (להבדיל אלף הבדלות, בכל זאת). האורחים מוזמנים להסתובב בעיירה, לתקשר עם המקומיים, לשתות במסבאת מריפוזה (זוכרים את המטבעות ממקודם?), לשבת למשחק קלפים עם המקומיים או לפלרטט עם הזונות, שבגרסה הזו לא זורמות עם האורחים.
כל אורח מוזמן לסור אל סניף הדואר המקומי ולאסוף את הדואר שלו. לכל אחד ממתין מכתב אישי הנושא את שמו (יש מספר לא מבוטל של מכתבים שונים, כך שרוב הסיכויים שגם אם הגעתם עם חברים לא תקבלו מכתב זהה). ניתן למצוא רמזים במכתב ששולחים את המשקיענים למסע אחר רמזים לעונה הבאה, שכולל לא מעט שיחות מהנות עם המקומיים. בין היתר, מאותגרים האורחים לאתר ספרות שהוסתרו בסוויטווטר על מנת להקיש קוד שפותח דלת סודית (שנראית כמו קיר לכל דבר באחד הצריפים). מאחורי הדלת: (תופים) מדען של דלוס עמל על המארח החדש (drone host), שנראה לשבריר שנייה עומד לתקוף את ברנרד (ג'פרי רייט) בטריילר לעונה השנייה. השבוע פורסם ששמה של העונה השנייה הוא "הדלת (לעונה הראשונה קראו "המבוך"), כך שייתכן שבדלת הזו מדובר וכמי שהצליחה למצוא את הקוד שפותח אותה, הרשו לי לדווח, זה חתיכת רגע מלהיב ומלחיץ.
גם אם לא הייתה לכם סבלנות לחפש רמזים ורק באתם ליהנות, סוויטווטר הטקסנית מאפשרת לכם לשבת לצפות בהופעה של טרובדור העיירה, לאכול ביף ג'רקי (בשר מיובש ומומלח) ותבשיל שעועית וכבד במסעדה המקומית (תצוגת תכלית מאתגרת בקופסת פח שמהריח שלה קשה להתנער - לא טעמתי), לסייע בחפירת קברה העתידי של דולורס (אוון רייצ'ל ווד) או פשוט להתבונן בהתרחשויות, שכוללות מרדף אחרי פושע נמלט, קרב יריות שמסתיים במותה של אחת הדמויות והרגע בו מקפיאים אנשי הצוות של דלוס את המארחים, על מנת לקחת את המארח שנהרג ולאתחל אותו. דיסנילנד עם קצת יותר דם יזע וסוסים.
במסגרת מערך הקידום המאסיבי, נערך במהלך הפסטיבל פאנל בהשתתפות כוכבי הסדרה ויוצריה. על הבמה עלו בזה אחר זה ג'ונתן נולן וליסה ג'וי היוצרים, אוון רייצ'ל ווד, טנדי ניוטון, ג'יימס מרסדן וג'פרי ווייט. אם מד מחיאות הכפיים/צרחות מעיד על משהו, ניתן לומר בוודאות שניוטון (מייב) היא הכוכבת הבלתי מעורערת של הסדרה. כמה חבל שדווקא נוכחותה הפכה את כל האירוע למעט הזוי. היא קיללה לא הרף, צעקה בהתלהבות ואף הביכה את מרסדן כשהכריזה בקול כמה הוא גבר נפלא, ומה הייתה רוצה לעשות לו. ייתכן שמדובר במנת יתר של התרגשות ואדרנלין או אולי במרגריטה אחת יותר מדי. כך או כך, המעריצים שתו את ההתפרעות במחיאות כפיים וטירוף חושים.
בעשר הדקות האחרונות של הפאנל, שלא באמת חידש דבר (פרט להקרנת קטעים חדשים מהעונה הבאה), הפציע בהפתעה היזם והפילנתרופ הקנדי, אילון מאסק. אלוהים חיים במושגי הקהל של SXSW. להביא את אילון מאסק לפאנל בפסטיבל חדשנות משול לביקור פתע של סטיב ג'ובס לפני עשר שנים. מאסק הגיע על מנת להקרין את סרטון התדמית החדש שביימו עבורו נולן וג'וי, המתעד את השיגור האחרון של הטיל Flacon Heavy לחלל, כשעל גבו מכונית טסלה הנהוגה בידי בובה, וברקע שירו המפורסם של דייויד בואי "חיים על המאדים". ככה זה כשכסף הוא לא שיקול. הקהל השתולל, וזה בעצם העניין כולו: גם "ווסטוורלד" היא סדרה של גימיקים, כסף גדול, הפקה מתוקתקת ובידור אפקטיבי. אבל האם יש לה רבדים נוספים? האם הדיון הפסאודו-פילוסופי באשר לאנושיות ותודעה אכן מצליח להעמיק מעבר לקלישאות המוכרות לעייפה? תוכלו להכריע ממש בקרוב, העונה השנייה תעלה ב-22 באפריל ב-HBO ובמקביל ב-yes, HOT וסלקום TV.
